שותף בנה קיר בינו לבין שכנו על סמך הבטחת שכנו לשלם לו, כעת השכן מתחמק מלשלם וטוען שהקיר אינו בטיחותי.

עובד זר שעבד אצל ראובן (שכן בבית משותף) היה נוהג להשאיר את אופניו במקום בו השכנים בבנין מעמידים עגלות ואופנים. העובד חזר לארצו והאופנים נשארו במקומן לא קשורות. שמעון (שכן נוסף באותו בנין) ראה את האופנים ושאל את ראובן לגבי העובד הזר. ראובן ענה לו שהעובד הזר עזב לפני חודש. שמעון ענה לראובן שאם כן הוא זוכה באופנים מן ההפקר. על כך ענה ראובן שהעובד נשאר חייב לו כמה מאות שקלים והוא מבקש להחזיק באופנים בגין החוב.
עוד קודם לכן ילדי שמעון (בן 7 ובת 9) רכבו על האופנים והחזירום למקומן מידי יום. איש מהצדדים אינו חפץ לתפוס את האופנים או להשתמש בהם עד שיוכרע הדין. לראובן אין הוכחה בענין החוב, אבל שמעון אומר שבכל מה שנוגע לזכויותיו הוא מאמין לדברי ראובן.

התובעת היא עוסק מורשה ועוסקת באדריכלות, הנתבע הזמין מהתובעת תוכנית לעשרים מגרשים, ועל כך נתקבל השכר, לאחר מכן, הכינו התובעות תוכניות ל- 26 מגרשים נוספים, נותרה יתרת חוב בסך כ-7300 ₪, התובעת תובעת את יתרת החוב בתוספת מע"מ והצמדה, והנתבע טוען שההזמנה בוצעה על ידי הישוב ולא על ידי החברה, בניגוד לתכנון המגרשים הראשונים, ובכל מקרה אין הוא חב בחבויות החברה, אך הוא מסכים לשלם חצי ממה שהחברה תחויב.

במהלך אירוע בסניף התגלה ששכחו משהו, אחד הילדים התנדב להביא מביתו את הדבר החסר, ושאל אופניים מחבירו, בדרך האופניים ניזוקו.

דוד נסע בטרקטורון ופרץ לכביש, אלי פגע בטרקטורון ועף עם הרכב והתהפך, הוא תובע את נזקי התאונה לרכבו, את נזקי גופו, ביטול עבודה, ועוד תביעות שונות הקשורות לקניית הרכב החדש.

התובעת עבדה כמטפלת במעון שנוהל על ידי העמותה הנתבעת, לאחר כשנתיים חתמו על חוזה העסקה, באב תשע"ד התקיימה שיחה עם התובעת ומנהל העמותה, שבה הועלתה האפשרות שהתובעת לא תמשיך להיות מועסקת על ידי העמותה, העמותה המשיכה לשלם לתובעת משכורת גם בתחילת שנת הלימודים בחודש אלול תשע"ד עד שהתובעת ילדה. בחודש חשוון תשע"ה בעוד התובעת שרויה בחופשת לידה, כתבה הנתבעת מכתב פיטורין לתובעת.
לטענת התובעת הפיטורין נעשו שלא לפי החוק, זאת למרות שזמן הסכם ההעסקה מסתיים בזמן ההריון שלה. כמו כן הפיטרין נעשו ללא שימוע, וכתוצאה מהטראומה של הפיטורין היא לא יכלה לעבוד. היא תובעת תשלום עבור כל החודשים מאז שפוטרה ועד שמצאה עבודה בחודש, כמו כן היא תובעת פיצוי של 150% על החודשים שבהם היא היתה אמורה לעבוד. וסך הכל 33,891 ₪. ועוד פיצויים על עגמת נפש ופגיעה בשמה בסך 30,000 ₪. כמו כן היא תובעת השלמת פיצויי פיטורין בסך 6,344 ₪. ועוד דמי הבראה בסך 2,596 ₪ שלא שולמו לה.
לטענת הנתבעת הפיטורין לא באו על רקע הריונה של האשה, אלא בגלל חוסר יכולתה לבצע את עבודתה כנדרש. התבצע שימוע לפני הפיטורין, כמו כן זמן סיום עבודתה היה מעוגן בחוזה, ולא היה בגלל הריונה למרות זאת הסכים הנתבעת להאריך את העסקתה על מנת לשמור על זכותה לחופשת לידה. העמותה לא פעלה נגדה ולא הכפישה את שמה, ואין קשר בין הפיטורין לבין זה שהתובעת לא מצאה עבודה. לגבי דמי ההבראה הם מכלילים אותם בתוך השכר החודשי.

נקבע עם צלם מחיר של 7000 ש"ח לצילום החתונה ולפיתוח התמונות ועריכתן, לאחר שמרבית העבודה נעשתה, הלקוח טוען שהעבודה נעשתה באופן רשלני ומסרב לשלם 2000 ש"ח עבור השלב האחרון שטרם בוצע.

תלמידים בישיבה תיכונית התחייבו להחליף את עובדי הנקיון במהלך שנת הלימודים על מנת לממן את הטיול השנתי, הובטח להם על כך שכר של 5,000 ש"ח לחודש כמו כן הם התחייבו לשמור על ציוד הנקיון שיאוחסן בכיתתם, כעת הם רוצים לחזור בהם משום שלטענתם גילו שהמחיר שסיכמו איתם נמוך, לטענת המוסד המחיר דווקא גבוה ביחס לעבודה, וכמו כן קשה יותר לשכור עובדים באמצע השנה.

שאל רכב מחבירו ובשעת השאילה שאל את חבירו אם הרכב מבוטח בביטוח מקיף, וענה לו חבירו שהרכב מבוטח. השואל עשה תאונה והזיק לצד שלישי ולרכב ששאל. התברר כי אכן הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אך רק כלפי בעל הרכב ולא לנהג אחר.
השואל טוען כי על בעל הרכב לשאת בנזקים מאחר ושאל את הרכב על דעת כן שהרכב מבוטח בביטוח מקיף ולולי תשובת בעל הרכב כי הרכב מבוטח, לא היה שואל את הרכב.
בעל הרכב טוען כי חובת הבדיקה מוטלת על השואל וכי עליו לבדוק אם אכן יש ביטוח מקיף ולבדוק אם הוא מכסה גם נהג נוסף.

באסיפת הדיירים בבניין בן שש קומות הוחלט שלא להפעיל את מעלית השבת בין השעות 12 בלילה ל-7 בבוקר, דייר מתנגד בטענה שלא היה נוכח באסיפה והחלטה זו אינה חוקית.