הנתבע שכר קרוואן מהישוב ובמשך זמן מה לא שילם חשבונות כאלו ואחרים, ועד הישוב א' דורש לשלם לו את החוב בסך 24,000ש"ח, וכמו כן להחתים את הנתבע על הוראת קבע לחשבונותיו. לטענת הנתבע הוא שיפץ את הקרוואן על חשבונו ומגיע לו החזר מהישוב, בנוסף מגיעה לו הנחת אברכים בסך 100 ₪ לחודש על התשלומים שאותם הוא צריך לשלם. כמו כן הוא מבקש שהישוב ימתין עד שהוא יסיים לבנות את בית הקבע שלו. התובע והנתבע חלוקים בשאלה האם ההנחה הזו בוטלה.

התובע נפגש עם הנתבע לצורך הכנת תוכניות לביתו, אך חזר בו מרצונו זה, לטענתו בגלל שהתברר לו שהנתבע אינו אדריכל במקצועו, הוא תובע ממנו 7,000 ₪ ששולמו כמקדמה. וכן פיצוי על העיכוב בבנייה. כמו כן התובע הזמין עבודות חפירה מהנתבע וטען שהוא לא פינה את העפר כפי שהם קבעו ביניהם לכן עליו לפנות את העפר. לטענת הנתבע הוא מעסיק אדריכלית שחותמת על התוכניות, לכן הוא דורש בחזרה 28,000 ₪ שמשקפים את הסכום שהובטח לו. לגבי פינוי העפר הוא טוען שכך נהוג להשאיר חלק מהעפר, וכמו כן תבע בתביעה נגדית עוד 33,000 ₪ משום שהסכים לתת הנחה לתובע רק משום שהבין שהוא יזמין אותו כקבלן.

משפחה שגרה בישוב זכתה במגרש לצורך בניית בית, אך כיון שהמשפחה לא עמדה בתנאי הזכאות, ולכן הסוכנות לקחה מהם את המגרש והשיבה אותו לישוב. לטענת המשפחה הסיבה שהם לא עמדו בתנאים היא בגלל הקשיים שמזכירות הישוב העמידה בדרכם, ולכן הם דורשים מהישוב שיבקש מהסוכנות לאשר להם בנייה או לחילופין שישלם להם פיצויים על ההוצאות שהוציאו. לטענת המזכירות אין לאשר להם לבנות משום שהם לא מתכוונים לגור בישוב, והיא מסכימה להחזיר את התשלום עבור המגרש.

ראובן (סופר סת"ם) מכר פרשיות של תפילין לשמעון. שמעון שילם לראובן בשיק של לוי. השיק של לוי חזר. שמעון פרע מיד לראובן את סכום השיק מתוך אמון שראובן יחזיר לו את השיק של לוי כדי שיוכל לתבוע את לוי. לאחר זמן הודיע ראובן כי השיק אבד. התברר כי השיק אכן לא נפרע אבל לוי לא מוכן לשלם אלא אם כן יחזירו לו את השיק.
שמעון טוען שהואיל ולא החזיר לו ראובן את השיק אין עליו חיוב לשלם לראובן בגין השיק שחזר ועל ראובן להחזיר את אשר פרע. ראובן טוען כי מכר לשמעון פרשיות והסכום ששולם הינו תמורה לתפילין, ומה שאינו מחזיר את השיק זו גרמא וטענות סרק של לוי שמחפש דרך להתחמק מתשלום. ומה שאין שמעון יכול לפנות להוצאה לפועל זו גרמא.

התובע הוא קבלן שלטענתו סיים את הבנייה, ולטענתו מגיע לו תשלומים מלאים לפי הפשרה שאליה הגיעו יחד עם הנתבעים. לטענת הנתבעים התובע צריך לבצע עבודות נוספות, ולשיטתם עלות השלמת העבודה עולה על שכרו של הקבלן שנותר.

התובע למד במוסד חינוכי אקדמאי, ועל מנת להשלים את חובותיו לתואר ראשון נותרו לו שתי עבודות, הותר לו להגיש אותם לאחר זמן רב, אך לא נאמר לו כי הבדיקה כרוכה בתשלום. לטענת המוסד החינוכי יש הפרדה בין האחראי על הגשת העבודות לבין האחראי על התשלומים. וכמו כן אילו היה מברר היו עונים לו שבדיקת העבודות כרוכה בתשלום. הכסף כבר שולם למוסד החינוכי.

א' פרץ עם חבר בשבת למטבח בית כנסת על ידי עקירת הדלת וגנב מהמטבח. במוצ"ש באה משטרה וא' הודה בפני ב' שהוא גרם לנזק. המשטרה לקחה את א' לחקירה. באותו ערב כתבו הורי א' לבית הכנסת צ'ק על הדלת, ההתקנה וקנס. לאחר זמן זימן אביו של א' דין תורה לערער על התשלום כיוון שלטענתו חברו של א' היה זה שהזיק בפועל וכן הדלת היתה במצב גרוע עוד לפני הפריצה ובנוסף הודאת א' נבעה מלחץ שהפעיל ב' על ידי תלונה במשטרה.

התביעה נגד מעסיק שפיטר עובדת בזמן הריונה, לטענת המזכירה הפיטורין אינם בתוקף ועליה לקבל את מלוא שכרה, לטענת המעסיק הפיטורים חוקיים כיון שאינם בגלל ההריון אלא בגלל קשיים כלכליים.
המעסיק ביוזמת בית הדין פנה למשרד העבודה, וקיבל היתר מזמן הגשת הבקשה. והשאלה בבית הדין היא האם מקבלים את חוק המדינה בעניין פיטורי עובדת בהריון על כל פרטיו.

התובע קנה דירה מהנתבע, הדירה לא היתה מוסדרת כחוק, ולא היה לה שעון מים וחשמל, בפסק הדין נפסק שהנתבע פטור מפיצוי משום שהנתבע לא היה מעוניין להחזיר את המקח אלא בפיצוי על הפרשי השווי. אך נפסקו לו פיצויים בסך 10,000 ₪ על כך הגיש התובע ערעור.

התובע הינו מורה שהועסק על ידי ישיבה תיכונית בתפקידים שונים, והישיבה הנתבעת רצתה לסיים את עבודת התובע אצלה. התובע דורש הפרשי שכר, הקשורים להיותו בעל תואר בחינוך מיוחד, ובית הספר מקבל תקציבים על חינוך מיוחד, כמו כן לטענת התובע הוא שימש כיועץ ועל כך מגיע לו גמול. שלטענת הנתבעת הכספים לא מגיעים לו, כיון שהמוסד אינו מוגדר כחינוך מיוחד, כמו כן לטענת הנתבעת המורה פוטר כיון שכבר לא היה יעיל.