מוכר דירה קיבל תמורה בצ'קים סחירים של גורמים שלישיים, אחד הצ'קים היה של חברה בע"מ, לאחר זמן קצר הצ'ק אבד לו, הוא ביקש מבעל החברה לשלם לו את תמורת הצ'ק בסך 21,000 ש"ח לפי מספר הצ'ק שהיה רשום לו. בתמורה הוא הסכים לתת ערבות כך שבמידה והצ'ק ייפדה על ידי גורם אחר הוא יסכים לשפות את בעל החברה, בעל החברה טען שאמנם בספרים לא כתוב שהצ'ק נפדה, אבל אולי הוא פדה את הצ'ק במזומן.

שכר רכב מחבירו וחברת ההשכרה הביאה לו את הרכב לביתו על ידי אחד מעובדי החברה. בתום ימי ההשכרה הודיע השוכר לחברה שיבואו לקחת את הרכב מביתו. החברה טענה שחובת השוכר להחזיר את הרכב לחברה ולא יחויב בעמלה ובשכירות בהתאם. לאחר יממה החברה שלחה שליח להחזיר את הרכב כשביממה זו השוכר לא השתמש ברכב.
החברה טוענת כי על השוכר להחזיר את הרכב לחברה ומשלא החזיר יש לחייבו עד להחזרה בפועל. החברה תובעת גם עבור שכר השליח שהחזיר את הרכב.
השוכר טוען כי אין עליו חיוב להחזיר את הרכב לחברה וממילא אין לחייבו עבור היממה שהרכב היה אצלו בלא שימוש, בפרט שהחברה היא זו שהביאה את הרכב אליו.
יצוין כי לא נערך כל מסמך כתוב המסדיר את ענין חובת ההחזרה אם היא על השוכר או על המשכיר אולם החברה מוחזקת ב"שובר חיוב פתוח" של כרטיס האשראי של השוכר.

התובע הוא בעלים של בניין שבו דירות להשכרה, הוא השכיר דירה לנתבעת, ששילמה על תקופת השכירות הראשונה במזומן מדי חודש, לאחר מכן היא האריכה את תקופת השכירות ולאחר כחודש היא הפסיקה לשלם. המשכיר תובע מהשוכרת לשלם את תשלומי שכר הדירה, תובע תשלום הפרשי חשבון חשמל, ותובע עוד נזקים שנגרמו לדירה בגללה.
לטענת הנתבעת אי התשלום נבע מרצון לקיזוז עלויות של עבודת בנה שעבד ותיקן תיקונים בדירה השכורה, ונאמר לו שיקבל שכר מהתובע עבור עבודה זו.

ראובן נשלח על ידי אביו לחפש דירה להשכרה לחמישה ימים. בתחילה מצא דירה קטנה ולאחר מכן מצא דירה גדולה יותר במחיר נמוך יותר אותה שכרו. המשכיר הוריד את המחיר עקב שימוש חלקי במושכר. במועד התשלום התברר שהמשכיר ציין את המחיר בדולרים והשוכר הבין שמדובר בשקלים. הצדדים פנו לבית הדין להכריע בשאלת התשלום.

שני הצדדים גרים בבית שמש התובע חתם על הסכמה להרחבת דירת הנתבע, תמורת הסכמה לשינוי תב"ע שהוא מתכנן, התובע יוזם שינוי תב"ע שהנתבעים הסכימו אליה, אך חזרו בשלב כלשהו מהסכמתם לשינוי התב"ע.
הוא מבקש מבית הדין שהנתבע יקיים את ההבטחה לחתום על שינוי התב"ע, ולשלם את האגרה הכרוכה בכך, במידה ויסרבו, הוא דורש היתר מבית הדין לדווח לרשויות על הבנייה החריגה, וכמו כן למנוע מהם להמשיך ולהשכיר את היחידה הנוספת.

רכבו של הנתבע פגע ברכבו של התובע בחניון בירושלים, התובע תובע את תיקון הנזק עלות שמאי, וסך הכל -כ6500 ש"ח ועוד אובדן ימי עבודה עקב הטיפול ברכב.

התובעים הם משווקים של ארבעת המינים שחתמו על הסכם מכירה עם המוכר, על חלוקת רווחים ביניהם של רווחי המכירה, הנתבע הפעיל כמה דוכנים של ארבעת המינים וכעת יש תביעות הדדיות בעניינים רבים ביניהם, הוסכם שיפסקו ביניהם בדרך של בוררות עסקית, ועל כן הנימוקים יהיו מקוצרים.

ראובן התעניין לקנות את דירתו של לוי. לוי לא רצה למכור לראובן את הדירה, מחשש לחוסר יכולת כספית של ראובן, לכן פנה ראובן לשמעון חתנו של לוי בבקשה שישכנע את חותנו למכור לו את הדירה. שמעון עשה כפי שנתבקש והדירה נמכרה לראובן בעקבות מאמצי שמעון. כעת תובע שמעון דמי תיווך.
ראובן טוען: א. לא בקשתי משמעון לתווך לי דירה ביקשתי שיעשה פעולת שכנוע שאינה פעולה של תיווך. ב. שמעון אינו יכול להיחשב כמתווך היות והוא קרוב בדרגה ראשונה ללוי והוא נחשב כבעל דבר. ג. פרסום הדירה למכירה היה בריש גלי על מרפסת הדירה ואם כן לא היה כל צורך במתווך. ד. גם אם דינו של שמעון כמתווך מכל מקום הוא עשה רק פעולה של אמצעי ולא של מתחיל ולכן הוא זכאי רק לחלק מדמי התיווך.
תשובת שמעון: א. פעולת השכנוע לוותה במשא ומתן ובאופן התשלומים ועוד כהנה פרטים שזו בעצם פעולה של תיווך. ב. גם קרוב בדרגה ראשונה זכאי לדמי תיווך. ג. בפרסום הדירה לא היתה כוונה לשלול פעולה של תיווך. ד. מגיע לי תשלום על פי מנהג המדינה שחל גם במקרה זה דהיינו אחוז וחצי מהעיסקה.

התובע - סוחר ארבעת המינים בא לקנות אצל הנתבע - סיטונאי סטים רבים ושילם כמקדמה 500 ש"ח, לאחר שראה את הסחורה הגרועה לטענתו רצה לבטל את העיסקה, הנתבע מבחינתו תובע את השלמת העיסקה ותשלום היתרה.

בחודש אייר תשע"ה התובעת רכשה מהנתבעת פאה במחיר של 10,500 ₪, היא שילמה בצ'קים דחוים, והאחרון שבהם בוטל, התובעת נסעה לחו"ל וכשחזרה החזירה את הפאה משום שהיא היתה פגומה. הפאה הועברה לספקית הפאות לתיקון, אך זאת לא תיקנה, לאחר חגי תשע"ו ביקשה התובעת לבטל את הרכישה, ולקבל את כספה, אך הנתבעת התנגדה, משום שהכסף היה כבר אצל הספקית. לטענתה יש לתבוע את הספקית.