שוכר דירה יצא לפני תום תקופת השכירות, לטענתו בגלל סרחון ורטיבות בבית, ביד המשכיר ישנם שני צ'קים בגובה שכירות חודשית, הוא תובע את הצ'קים בחזרה. לטענת המשכיר אין כל בעיות בדירה והוא דורש תשלום עבור יתרת התקופה או מציאת שוכר באותם תנאים.

ראובן (בעל חברת תקשורת) שכר את שרותיו של שמעון (טכנאי תקשורת) על מנת שיבצע עבודה בחו"ל עבור חברה של לוי. ראובן רכש כרטיס עבור שמעון למשך שבוע. לוי שילם לראובן עבור שכרו של שמעון. לאחר שבוע ביקש לוי משמעון שישאר שבוע נוסף עבור סכום כסף שהסכימו עליו. כששב שמעון ארצה הוא תבע מראובן שכר עבור שבועיים. ראובן טען שחובתו לשלם רק עבור שבוע שזה הסכום שקיבל, אך מכיון שלא רצה להתעמת עם שמעון פרע עבור שבועיים, מאחר וביד ראובן היה סכום עודף מהתחשבנות אחרת עם לוי.
לוי טוען שלא היה על ראובן לשלם לשמעון בגין השבוע השני, מאחר וסוכם על סכום קבלני ולמעשה לא ביצע שמעון את מלאכתו, ועל כל פנים דורש לוי שיחזיר ראובן את העודף שהיה בידו שלא היה על ראובן לשלם לשמעון בטרם התדיינות. על השבוע הזה היה שמעון צריך לתבוע את שכרו מלוי ולא היה צריך ראובן לפרעו היות ויש להם דין ודברים אם מגיע לשמעון שכר עבור שבוע זה.
ראובן טוען כי בדרך כלל הוא משלם את שכרם של העובדים הנשכרים בישראל עבור החברה של לוי, כשלוי מעביר את הסכומים בתוספת עמלה, וזו הסיבה שהבין שיש מקום לנהוג כך, כיון שידע מלוי ששמעון נשאר לשבוע נוסף בעבור אותו סכום. ומה שלא רצה לפרוע בתחילה זה מפני שאינו פורע אלא אם כן מקבל תחילה מלוי וכאן היה בידו מלוי את הסכום ששולם.

אדם הביא פלאפון לתיקון המכשיר תוקן, והוא שילם 200 ₪ על התיקון אך היו ריצודים של המסך, הנתבע חזר והביא את הפלאפון התובע העביר את הפלאפון למומחה והם סיכמו שאת הכסף ישלם הנתבע, ששילם שוב 100 ₪, לאחר מכן שוב קרתה תקלה, והתובע דרש 130 ₪, עבור החלפת החלק של המגע, הנתבע סירב לשלם, ולאחר ויכוח הוא הסכים לשלם 50 ₪ אך לא שילם אותם.

אדם נתן את מכוניתו לאדם אחר שהתעניין בקנייתה, סוכם שבמידה והקונה ירצה לקנות הוא ישלם רק את עלות המכונית, במידה והוא לא ירצה לקנות הוא ישלם דמי שימוש, הרכב הושאל לאדם אחר, ובנסיעה זו אירע קלקול. התיקון עלה 1,800 ₪ שמתוכם בעל המכונית הסכים לוותר על 300 ₪ בגלל הבלאי שהיה ברכב, לטענת הנתבע הוא היה יכול לתקן את הרכב בעלות של 1,200 ₪ אצל חבירו, אך בעל המכונית אמר שלא רצה להמתין יומיים עבור התיקון.

שוכר דירה קיבל חשבון גבוה של מים, לטענתו על המשכיר לשאת בעלות החשבון משום שהוא אחראי לליקוים בצינור שבו היה פיצוץ, לטענת הנתבע השוכר הוא זה שצריך לשאת בעלויות משום שהצינור היה תקין ויתכן אף שנפגע כתוצאה ממעשה השוכר.

ראובן קנה סחורה משמעון ושילם בשיק של לוי. השיק חזר מיד מחוסר כיסוי אך שמעון לא פנה לראובן בעניין אלא רק לאחר יותר משנה.
ראובן טוען שכיום לא יוכל לגבות את השיק מלוי מאחר ולפני כמה חדשים עזב לוי את הארץ לחו"ל עקב פשיטת רגל. אם שמעון היה מחזיר את השיק במועד שבו חזר מהעדר כיסוי היה ראובן יכול לגבות את השיק מלוי.

הנתבע גר בסמיכות למשפחת התובע, התובע קיבל אישור מהנתבע לפתוח חלון לכיוון החצר שלו לנתבע פרגולה בחצר, והוא כיסה אותה בסכך ובכיסוי פלסטיק, שהתובע תובע ממנו להסיר על מנת שהאור לא ייחסם. הנתבע טוען שכיון שמדובר בטובה שעשה לתובע לא יתכן שבגלל זה הוא יפגע בסוכה שהוא רוצה לבנות בחצירו.

תלמידים התארגנו לקניית חולצה עם כיתוב של הישיבה התיכונית, אחד התלמידים התנדב לבצע את הרעיון גבה כסף מהתלמידים, ושלח שני תלמידים להביא את החולצות ולאשר את הגלופה, התלמידים אישרו את הגלופה בלי לשים לב לטעות באות אחת בחולצה, ישנם תלמידים שרוצים החזר כספי, התלמיד טוען שהאחראים הם התלמידים שאישרו את הגלופה, אולם לטענתם לא נאמר להם שהם צריכים לאשר את הגלופה אלא רק להביא את החולצות.

התביעה היא תביעה של הורים שרשמו את בנם ובתם למשרד שידוכים ושילמו סך הכל 11,600 ₪ כולל מע"מ, ל'שידוך ללא ידיעת המועמד', לבן משרד השידוכים הצליח להציע הצעות, אמנם הבת דחתה את כל ההצעות, לטענתם לאחר שבועיים הם הודיעו לנתבעים שאינם רוצים לקבל הצעות עבור הבת, שמלכתחילה הם לא היו מעוניינים כלל לרשום אותה. לטענתם הם הוטעו על ידי משרד השידוכים הן בדמי ההרשמה הגבוהים, והן משום שלא הוסברו להם סיכויי ההצלחה של ההליך, כמו כן לפי החוק הוא חוזה אחיד מקפח. וגם השירות שביקשו לא סופק. לטענת הנתבע נאמר במפורש בחוזה שאין אפשרות לדרוש את הכסף בחזרה, כמו כן לטענתו הוצעו לבת הצעות.

התובע והנתבע סוחרי ארבעת המינים, לקראת חג סוכות סיכמו ביניהם על עיסקת מכירה של ארבעת המינים, סוכם על תשלום במזומן במהלך חול המועד אך בפועל התשלום התאחר והנתבע אף סירב לשלם חלק מהתשלום בטענה שחלק מהסחורה לא סופקה לו. התובע טוען שעדיין מגיע לו 8,110 ₪ עבור סחורה של א סופקה, כמו כן הוא תובע הוצאות גבייה בסך 1,600 ₪ שפורטו בבית הדין, בנוסף הוא מבקש לבטל את ההנחה שנתן לו עבור התחייבותו לקנות 800 סטים שהנתבע לא עמד בה, וסך הכל 2,050 ₪.
לטענת הנתבע חלק מהסחורה הוא כלל לא קיבל, או שסוכם על מחיר נמוך מזה שהצהיר התובע. לגבי ההנחה הוא מכחיש כי הנחה זו ניתנה.
על מנת לברר את הדברים לאשורם הצדדים סיכמו וקנו ביניהם שגיס התובע יהיה נאמן כעד כשר.