ראש ישיבה תיכונית עזב את הישיבה עם תלמידים רבים שעברו לבית מדרש אחר, לישיבה התיכונית נגרמו נזקים רבים, והורים רבים ביטלו את הצ'קים של שכר הלימוד ומצד שני הם היו צריכים לשלם משכורות של מורים ורמי"ם שנשארו.
הנתבע טען שהתנאים באותה השנה היו גרועים מאוד כלפי התלמידים, בית הדין האיזורי פסק שעל הנתבע להחזיר מחצית השכר שהוא קיבל בתשס"ב, ועל כך הוא ערער לבית הדין.

ראובן פרסם את דירתו למכירה כדירה בת 4 חדרים עם אופציה לבניה של עוד 16 מ"ר וכן מחסן, וכי לאופציה יש אישורי בניה. המתווך לוי הציע את הדירה לשמעון. כיוון שהמחיר היה גבוה וכל רצונו של שמעון לקנות במחיר כזה הוא רק אם קיימת אופציה מאושרת, שאל שמעון את ראובן ודרש וחקר בענין האישורים. תשובת ראובן היתה שיש אישורים והוא יכול לבדוק בעיריה. שמעון טען כי אין לו אפשרות כעת לבדוק בעיריה וביקש מהמתווך לבדוק אם יש אישורים לאופציה המוצעת. תשובת לוי היתה כי בדק ואכן יש אישורים לאופציה של 16 מ"ר בתוספת מחסן.
ראובן ושמעון חתמו על חוזה שבו נזכר ענין האופציה ונאמר כי שמעון בדק את הענין וכי אין לו ולא יהיו לו כל טענות על ראובן המוכר בענין זה. כמו כן נכתב סעיף מפורש שבמקרה של ביטול החוזה יש קנס בסך 10000 ש"ח על הפרת החוזה, ללא כל חובה להוכחת גרימת נזק.
הסכום שהיה אמור להנתן למוכר הושלש אצל עו"ד- עורך החוזה, שיתן למוכר רק לאחר שלושה ימים כשתרשם הערת אזהרה לטובת שמעון.
בינתים חששו של שמעון גבר והוא החליט בעצמו לבדוק את ענין האופציה ולתדהמתו התברר שקיימים אישורי בניה למרפסת של כ5 מ"ר. אין אישורים מעבר לכך.
ראובן המוכר טוען כי הגיש בקשה להגדלה וכי בעתיד יש סיכוי סביר להגדלה כפי שהבטיח מאחר וכמעט כל השכנים חתמו לו על הבקשה.
שמעון טוען כי כל קניית הדירה במחיר כזה היתה על דעת שיש אישורים ואם היה יודע שאין אישורים לא היה קונה את הדירה, והמתווך הטעה אותו והוא מתכוין לתבוע אותו.
למעשה העו"ד החזיר לשמעון את הכסף שהפקיד בידו ותביעת ראובן היא בגין הפרת חוזה ותשלום של הסכום 10000 ש"ח שנכתב בחוזה כקנס על הפרת החוזה ללא הוכחת נזק.
תשובת שמעון היא כי ראובן נהג בו מנהג רמאות וזו הסיבה להפרת החוזה.

התובעים הם עמותת בית כנסת אשר תובעים שכירות מעמותת ישיבה שלא שילמו דמי שכירות וכמו כן הם תובעים חשמל ומים, לעומתם הנתבעים טוענים שהם השקיעו במבנה על דעת שהם ישכרו אותו לפחות 10 שנים, ולבסוף הם פונו לאחר כשנתיים. כמו כן לטענתם בית הכנסת כלל לא מיועד להשכרה כך שהם לא הפסידו כספים לעמותת בית הכנסת.

בקהילה תיקנו ירושה לבת "כחצי זכר פשוט". לבית הדין פנו בשאלה כיצד לנהוג כאשר לבת יש אח אחד והוא בכור, האם תירש שליש או חמישית.

התובע השכיר דירה לנתבע. בדירה פרצה דליקה באונס. המשכיר תובע את תיקון הדירה. השוכר טוען כי הוא פטור כיוון שהדליקה פרצה באונס ותובע את דמי השכירות ששולמו עבור החודשים בהם הדירה פגומה.

התובע קנה דירה בעזרת הנתבע (עו"ד). התובע טוען שהנתבע לא עיכב כספי נאמנות למרות טענותיו וכן דורש החזר שכר טרחה כיוון שהנתבע התייחס אליו לא יפה. הנתבע טוען שלא היה רשאי לעכב את כספי הנאמנות במצב הנידון וכי התייחס לתובע כראוי.

ראובן (המוכר) רצה למכור מגרש לשמעון (הקונה) ועשו ביניהם זכרון דברים שבו סיכמו את המחיר, וקבעו שיעשו חוזה ביניהם ונאמר במפורש בזכרון הדברים שאם לא יעשו חוזה מפורט תוך שבוע ימים אין לזכרון הדברים כל תוקף. דהיינו ששני הצדדים יכולים לחזור בהם תוך שבוע ימים ללא חיוב בקנס וללא מתן טעם, כשהזכרון דברים כשמו כן הוא, הסכמות בכתב שבפועל הן חסרות תוקף.
לאחר כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהחליט לחזור בו מהמכירה בשלב זה, וציין שתוך חודש יחליט אם הוא מוכר את המגרש. לאחר כמה חדשים נפגשו המוכר והקונה וחזרו לנהל משא ומתן בענין המגרש, וסיכמו לעשות חוזה מכר על סמך ההסכמות שעשו בעבר. תוך כדי סיור במגרש, אמר הקונה למוכר:" ...שלא תחזור מהעיסקה, אז אני אעשה קנין חזקה, ומה שאני הולך פה זה קנין חזקה שלא תוכל לחזור בך". המוכר מודה שכך אמר הקונה, אך טוען שלא קלט בדיוק את המשמעות, ושתק מחמת עייפות וכדומה. אחרי כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהוא חוזר בו, ואינו מוכן לעשות חוזה.
הקונה תובע את קיום המכר מחמת ההסכמה והחזקה שעשה בהסכמת המוכר.
המוכר טוען כי לא הסכים שיקנה ללא חוזה מסודר, וזה היה ברור מחמת ההסכמות, וכי הקונה אמר תוך כדי הליכה שהוא קונה ושהפעם לא יחזור בו ולא ייחס לזה משמעות, בודאי שלא היתה הסכמה למכור ללא חוזה, שהרי סיכמו על סמך ההסכמות שעשו לפני כמה חדשים ובהסכמות נכתב במפורש שכל אחד יכול לחזור בו עד לעריכת החוזה.

התובע קנה מהנתבע ספר תורה. לאחר שנמצאו טעויות בספר לקח התובע את הספר לבדיקה בה נמצאו טעויות נוספות. התובע דורש ביטל של העסקה. הנתבע טוען שזו דרכו של עולם, הוא מוכן לתקן את הטעויות ודורש את שארית דמי המקח.

זוג הורים הקדישו בשנת תשמ"א בניין שבבעלותם לטובת חסידות מסוימת, נחתם ביניהם לבין נציגי החסידות הסכם לגבי ההקדש, לאחר פטירתם טוענים הבנים שההקדש בטל משום שעוד לפני ההקדש בשנת תשל"ג האמא שקיבלה יפוי כח מהאבא העבירה לרשותם חלקים נכבדים מהבניין, כראייה הם הביאו את שטרות המכירה והיפוי כח.

התובעים רכשו מחשב מהנתבע ב- 3,500 ₪, ובשני תשלומים תשלום ראשון המהווה חצי מהעיסקה שולם, אך לאחר שלב זה טענו הנתבעים כי התובע רימה אותם והסתבר להם ששווי המחשב נמוך הרבה יותר ממה שהוא אמר וכמו כן הוא נקנה במחיר זול יותר, לטענת הנתבע עלות המחשב נגזרת מעלות התוכנות המקוריות המותקנות בו. כמו כן לשיטתו אין דין אונאה במקרה זה כיון שזה נחשב ככלי בעל הבית שאין בהם דין אונאה. לפי בירור של בית הדין אכן שווי המחשב בין 2,000 ל- 2,400 ₪.