עמותה שעקב השקעות נקלעה לקשיים תקציביים גדולים מינה לה בית המשפט את ראובן לגזבר (עם סמכויות של כונס נכסים) וזאת ללא שכר עד לתשלום כל החובות. אמנם בית המשפט רצה לקצוב את שכרו של ראובן, אך ראובן סרב והסכים לקבל את התפקיד ללא שכר. עם זאת הוסכם בין ראובן לעמותה שיש לראובן רשות להלוות כספים של העמותה עד לפרעונם לחייבים במסגרת הגמ"ח של ראובן ובתנאי שראובן ידאג לשמירת ערכם,שהעמותה לא תינזק מאי החזרת חובות ושכל ההלואות יהיו במסגרת הגמ"ח.
לפני כחודש נמכרו מניות של העמותה וחשבון העמותה זוכה בסכום של 700000 ש"ח. תאריך הפרעון של החוב לבעלי החובות היה כשבועיים שלושה לאחר מועד מכירת המניות על כן סגר ראובן את רוב הסכום בפק"מ ואת הנותר (80000 ש"ח) הלוה ראובן במסגרת הגמ"ח שמנהל. כשבוע לאחר מכירת המניות אירע פיחות בדולאר בשעור של 4%.
אנשי העמותה טוענים שמדובר בנזק של 25000 ש"ח אילו ראובן היה משקיע את הכסף במט"ח במקום להשקיע בפק"מ ומאחר ולא עשה כן הרי זו פשיעה ועליו לשאת בנזק. עוד טוענים שהיה על ראובן לשלם מיד את החובות ולא להמתין לזמן הפורמאלי.
ראובן טוען ששיקול דעתו היה סביר. שכן הפיחות היה במפתיע ובדרך כלל לא כדאי לקנות ולמכור דולארים לתקופה קצרה עקב העמלה שבקניה ובמכירה. לדבריו, אם לא היה מוכר את המניות היתה העמותה מפסידה כ60000 ש"ח. באשר לטענה מדוע לא פרע את החובות מיד כשהתקבל הכסף, טוען ראובן שלא ראה סיבה לשלם לפני הזמן כיון שיכל להרויח בפק"מ וכן לעשות חסד עם חלק מהסכום. כך הוא הנהג במשך חדשים והפיחות היה באונס בלתי צפוי. עוד טוען, שכל בעלי החובות מחזיקים בשיקים של העמותה לתאריך מועד הפרעון הקבוע והפרעון נעשה באמצעות הבנק ומעולם לא הלך לבעלי החוב לבקש להמיר את השיק שבידם לשיק עם תאריך מוקדם יותר.
לשאלה מדוע לא הלוה את הסכום שבגמ"ח (80000 ש"ח) צמוד לשער היציג, השיב ראובן שכך הוא נוהג בגמ"ח שלו רק בהלואות לתקופה של עד חודש מאחר ומנסיונו היו מקרים שהלוה צמוד לשער היציג ושעורו ביום הפרעון היה נמוך מביום ההלואה ובכך נגרם הפסד לגמ"ח.

באסיפת חברים של בית הכנסת אמר הנתבע לתובע שהוא 'מתעסק עם קטינים' התובע תבע אותו בבית הדין של הרב קרליץ, אך, הנתבע לא רצה להגיע לדיון, הוא שלח בדואר, והודעתו הגיעה לאחר מועד הדיון, כתוצאה מכך התובע פרסם שהנתבע לא מציית לדין תורה.
לאחר זמן הוא התנצל על הפרסום שנבע מטעות, אך טען שאין לדמות את דברי הנתבע שיש לו קשרים אסורים עם קטינים, לבין פגיעת התובע בנתבע.
התובע תובע התנצלות של הנתבע ברבים, פרסום התנצלות בכתב בלוח המודעות, ופיצוי כספי בסך 10,000 ₪.
לטענת הנתבע אין הכוונה לקשרים אסורים עם קטינים אלא רק לכך שלא ראוי שהוא ידבר יותר מדי עם קטינים. הנתבע דורש 50,000 ₪ על הפרסום של התובע בקהילה. כמו כן לטענתו לתובע אין כלל שם טוב בקהילה, ולכן הוא לא נפגע מהפרסום.

התובע ואשתו בעלים של דירה בראשון לציון אותה הם משכירים, בזמן מסוים אירעה דליפת גשם מהגג והם הזמינו את הנתבע לתקן תיקונים בדירה, הם שילמו לו סך של 750 ₪ עבור טיפול נקודתי, אך התקלה לא תוקנה, התובע גבה מהשכנות בבניין סך של 1,200 ₪ נוספים, והנתבע ביצע מריחה של פוליגג, על שטח הגג כולו. למרות האיטום הרטיבות המשיכה להתפשט בקירות הדירה.
התובעים הזמינו איש מקצוע שיבצע איטום על ידי יריעות ושילמו לו 5,000 ₪ ועוד 800 ₪ הם שילמו על צביעת התקרה, סכום זה הם תובעים מהנתבע. בתוספת 2,000 ₪ פיצויים ועוד 200 ₪ הוצאות משפט.
בין התובע לנתבע נבעו מחלוקות בשאלה באופי העבודה, בזמן האחריות שאליה הוא התחייב, וכן האם היה איחור בזמן העבודה.

התובע- סוחר יודאיקה מכר סחורה בסך 30,700 ש"ח לסוחר נוצרי מקליפורניה. התובע חשש לקבל מהקונה שיק מחשבון הבנק שלו שכן לא הכירו לכן נתן לו הקונה שיק שקיבל מהנתבע על סך 27,870 ש"ח ואת היתרה קיבל במזומנים. באותו יום, התובע איבד את השיק. בתחילה הוא לא זכר מי הוא בעל חשבון הבנק וגם כשנזכר בשם מסוים שכתובתו ברמת גן הוא חיפש במדריך הטלפון ולא מצא וכמעט התייאש כלשונו. לאחר שבועיים הוא הגיע לכתובת שזכר , התברר לו שמדובר בחנות למוצרי חשמל וכך הוא הגיע לנתבע. הנתבע הודה שנתן שיק לסוחר מקליפורניה. בתחילה הסכים הנתבע להחליף את השיק אולם כשבא התובע לקבל את השיק התחמק הנתבע ולאחר זמן הודיע לו שהחליט שאינו צריך לתת לתובע שיק. הנתבע טוען שהשיק נרשם לפקודת אותו סוחר וחושש שמא התובע ראה את השיק אצל הקונה. הוא אינו מכיר את הסוחר ואין לו קשר עמו אך הוא חושש שמא השיק ברשותו של הקונה או שמא העבירו לסוחר אחר. על שאלת התובע איך יתכן שקנה סחורה מאדם לא מוכר ענה הנתבע שבעסק כשלו לפעמין קונים סחורה מוכרת מאדם לא מוכר. התובע טוען שאלו טענות סרק וכל עניינו של הנתבע הוא להרויח את הסכום הנ"ל . כמו כן,קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי תאריך השיק, התובע טוען שהשיק היה ליום נתינתו ואילו הנתבע טוען שתאריכו היה 15.7.97.

במכללה לצילום משאילים לתלמידים ציוד לצילום ובכללו מצלמות. תלמיד שאל מצלמה מהמכללה. התלמיד העמיד את המצלמה על הסטנד שלה ותוך כדי כיוונה המצלמה נפלה ונשברה. עלות הנזק 3500 ש"ח אולם המכללה מבוטחת על נזקים מעין אלו ועלות ההשתתפות העצמית היא 1000 ש"ח. לטענת הנהלת המכללה על התלמיד להשתתף לפחות בעלות ההשתתפות העצמית שזה הנזק הישיר למכללה. התלמיד טוען שהמצלמה נפלה שלא בפשיעתו שכן מלכתחילה היתה בעיה בחיבור המצלמה לסטנד כיוון שהסטנד היה פגום וזו הסיבה שגרמה לנפילת המצלמה. התלמיד מציין גם שנודע לו, לאחר המקרה, על תלונה של תלמיד אחר על אי תקינות הסטנד. הנהלת המכללה טוענת שהנפילה נבעה מחוסר זהירות של התלמיד, לטענתה אם התלמיד רואה שהסטנד אינו תקין אל לו לחבר את המצלמה לסטנד. התלמיד טוען שאת אי תקינות הסטנד ניתן לגלות רק לאחר נסיון החיבור של המצלמה אליו ובנסיון זה נפלה המצלמה ונשברה.

חברה תובעת עובד שלה לשעבר שלטענתה גרם לנזקים לחברה בזדון. העובד מכחיש את כל הטענות מכל וכל.

קונה דירה נתן לקבלן שיק בשקלים לפי ערך השער היציג ביום הנתינה. השיק חזר ללא כיסוי. הקבלן תבע את הקונה והקונה אמר שתוך שבוע ידאג לכיסוי ההמחאה. הקבלן סירב וביקש שיביא לאלתר לפי השער יציג באותו יום. בין לבין חל פיחות בשער הדולאר בכעשרה אחוזים. הקונה טוען שחייב לשלם רק בשקלים כפי הכתוב בשיק הואיל ואת החוב הדולארי פרע בשיק וכעת יש עליו רק חוב בשקלים כתוצאה מהשיק שחזר ואילו הקבלן טוען שעל הקונה לשלם לפי השער היציג ביום התשלום.

על פי החוזה שבין קונה הדירה לקבלן עליו לשלם בתאריך מסוים סך שקלים צמוד לשער היציג. הקבלן ידע שסכום זה אמור להיות משולם מהמשכנתא של הקונה. הקונה קיבל את המשכנתא מספר ימים לפני מועד הפרעון שבחוזה. הקונה פנה אל הקבלן עם השיק הבנקאי אך הואיל ובאותה תקופה היו תנודות גדולות בשער הדולאר סירב הקבלן לקבל את השיק. הקונה פנה למנהל המכירות של הקבלן והלה שלא ידע שלא הגיע זמן הפרעון ושהקבלן סירב לקבל את השיק נטל את השיק והוציא לקונה קבלה לפי שער הדולאר של אותו יום. הקבלן לאחר מספר שעות צלצל לקונה והודיעו שיכול לבוא לקחת את השיק כיוון שאינו רוצה לקבלו לפני הזמן. כמו כן, הקבלן הפקיד את השיק רק שלושה ימים מאוחר יותר ממה שנקבע בחוזה.

ראובן חפץ לקנות דירה ותוך כדי הברור אצל הקבלן עליה ענה לו הקבל ששטח הדירה הוא כ110 מ"ר נטו. לאחר מכן סוכמו בין ראובן לקבלן פרטי המכירה וכן נערך ביניהם חוזה. ראובן הביא את תוכנית הדירה לאדריכל שהעמידו על כך ששטח הדירה הוא 105 מ"ר נטו. ראובן חפץ לבטל את המקח בטענה של אונאה במידה במשקל ומנין והקבלן מודה שאמר לקונה ששטח הדירה הוא כ110 מ"ר אך לדבריו הדבר נבע מטעות. כמו כן מציין הקבלן שראובן קיבל את תוכניות הדירה וראה את הדירה כך שיכל לחשב את שטח הדירה בעצמו ולא להסתמך עליו.

רכב השייך לקייטרינג הושאל לחבר בגרעין שנסע נסיעה לצרכי הגרעין, כשחזר היה ברכב נזק של 9,500 ₪, ובעל הקייטרינג תובע את הנזק. הקייטרינג שייך גם הוא לגרעין, אמנם הוא מתנהל כגוף בפני עצמו.
לטענת הנתבע הוא נסע בהתנדבות לצרכי הגרעין, והביא לא' לסוע על הרכב, לאחר כמה זמן נדלקו נורות אזהרה ברכב אך הם המשיכו לסוע כי חשבו שמדובר רק בכבל גז, רק בדרך חזרה החליטו לעצור ולהזמין גרר.