שוכרים שכרו קרוואן מהישוב, ולאחר זמן מה עזבו לפני תום מועד השכירות הישוב המשיך לגבות את התשלומים לפי החוזה. לטענת התובעים עזיבתם נבעה מירידה בתחושת הביטחון בגלל שינוי במדיניות האבטחה של הישוב, הם גם תובעים נזקים שנגרמו להם ממעבר הדירה, אך הם מסכימים לוותר על תביעות אלו. לטענת הנתבעים מעולם לא הובטח לתובעים שיהיו חיילים סמוך למקום מגוריהם. כמו כן הם אמרו שאם התובעים היו מודיעים להם על הבעיה היו מוצאים להם דיור חלופי בישוב.

התובעת אדריכלית מסרה עבודת שרטוט לנתבע שהוא משרטט, נוצר עיכוב בעירייה והנתבע לחץ לעשות תיקונים במהירות, נוצרה אי הסכמה, והנתבע הציע להחזיר לה את כספה ששולם במלואו והיא לא תעשה שימוש בשרטוטים, בשלב זה התובעת סירבה, לאחר זמן התובעת רצתה לעשות זאת, והנתבע סירב להחזיר את הכסף. התובעת הזמינה משרטט אחר ותובעת מהמשרטט את הכסף ששילמה לו בחזרה.

התובעת שהיתה מורה בישיבה תיכונית במשך שש שנים לאחר מכן היא התפטרה מסיבה המצדיקה קבלת פיצויי פיטורין, לכן היא תובעת את המוסד החינוכי על חלק ממרכיבי פיצויי הפיטורין, הלנת פיצויי פיטורין, נסיעות וגמולים והפרשות נוספות.
לטענת הנתבע הוא לא חייב פיצויי פיטורין לפי הכסף שבקרן הפיצויים, כמו כן הוא לא חייב בהלנת שכר כי הוא ניסה לשלם את שכרה.

הנתבע רכש בית מאדם אחר שהיה בסוף שלבי הבנייה על ידי התובע שהוא קבלן במקצועו, לאחר מכן לטענתו הוא גילה ליקויים רבים בדירה, התובע טוען שהנתבע הוציא עליו שם רע במייל הישובי, וזה גרם לו לנזקים כספיים. הנתבע תובע את תיקון הליקויים שבדירה.

הנתבע בעל חברה לזגגות לא סיפק חלונות לתובע לצורך בניית ביתו, הוא תובע תשלומים ששולמו וכן פיצויים עבור עיכוב בבניית ביתו. הנתבע מודה שהכסף שולם, אך טוען שכעת לעסק אין כסף בכלל.

לתובע, חבר בקיבוץ מגיעות הטבות מס מהמדינה, הנוהג הוא שהקיבוץ מגיש בקשה בשם התושב, והתושב דורש מהקיבוץ להגיש בקשה על שנים קודמות, הקיבוץ מתנגד לבקשה זו בגלל שאינו רוצה לפתוח מאזנים משנים קודמות.

מכונית שבבעלות ראובן עברה תאונה ומחמת מצבה אין כדאיות לתקנה. ראובן מסר את המכונית למוסך של שמעון ושם היא נמצאת כיום. ראובן טוען כי מסר את המכונית לשמעון על מנת שיבחן אפשרות למכור אותה לחלקים או לתקנה, לפי שקול דעתו של שמעון. לדבריו- שמעון הודיע לו שלא כדאי לתקן את הרכב וכי יברר אצל סוחר חלקים שיקנה את הרכב. בינתיים לאחר כמה שבועות ששמעון דחה אותו, התברר לראובן ששמעון תיקן את הרכב והוא נוסע בו. ראובן תובע משמעון שיחזיר לו את הרכב באופן מידי היות והרכב רשום על שמו ושימוש של אדם אחר יכול לגרום לו נזק . מה עוד שהוא הבעלים בפועל. ראובן מוכן שאדם שלישי ישום את עלות התיקון שביצע שמעון ולפי השומא ישלם לשמעון.
שמעון טוען שראובן השאיר את הרכב בבקשה שימכור אותו לפירוק. ראובן לא הזכיר את אפשרות התיקון מפני שלכל הדעות מדובר בעלות גבוהה. לדבריו, סיכם עם ראובן על סכום של 400$ שלאחר שיקבלו מסוחר החלפים יעביר אותו לראובן. בינתיים החליט להשקיע ולעשות אלתורים כך שהרכב יכול לרדת לכביש וגם לעבור טסט. ראובן שמע על תיקון הרכב ממנו כשבא לראובן עם 400$ וביקש ממנו להעביר את הרכב על שמו של חתנו. תביעתו היא לממש את המכר, לשלם לראובן את הסכום המוסכם ולחייב את ראובן להעביר את הרכב לבעלותו ולרושמו על שם חתנו.

ראובן לוה סכום גבוה בריבית משמעון בהיתר עיסקא. לוי חתם ערבות על הקרן בלבד ולא ידע כי ראובן משלם ריבית לשמעון במסגרת שטר עיסקא נפרד. במסגרת ההסכם בין ראובן לשמעון סיכמו כי ראובן ישלם לשמעון במשך השנתיים הראשונות את הריבית בלבד ואילו במהלך השנה השלישית יתחיל לשלם כל חודש עשירית מהקרן וכן ריבית יחסית לקרן הנותר. לאחר כעשרים חודש פשט ראובן רגל. שמעון תובע את לוי שישלם את הקרן של ההלואה כפי שהתחייב בערבותו.
לוי טוען כנגד התביעה שתי טענות: א- אם הייתי יודע שלוי לוה בריבית כה גבוהה לא הייתי חותם לו על הערבות. עצם הלקיחה של הלואה בריבית גבוהה והעובדה שהעלים ממנו את המידע שלוקח הלואה בריבית גבוהה היא העלמת מידע חשוב ואומדנא דמוכח שאם היה יודע לא היה חותם על הערבות.
ב- במהלך השנתיים שילם ראובן לשמעון את כל סכום הקרן וזה שראובן ושמעון סיכמו שהסכום יהיה עבור הריבית אינו מעינינו ולדעתו כל הסכום ששולם במשך השנתיים נזקף לזכות הקרן והיתרה היא הריבית שעליה אינו ערב.

התובע קבלן הוזמן על ידי הנתבע לעשות עבודות שעליהן קיבל 15,000 ₪ העבודה הופסקה באמצע, והקבלן תובע עוד 47,000 ₪ על עבודות שלטענתו ביצע. לטענת הנתבע מה ששילם מכסה את מה שהוא נהנה מעבודות הקבלן, שאר העבודות רק מזיקות לו. הנתבע תובע בתביעה נגדית את הסכום ששולם לאדריכל עבור בניית הבית.

ראובן (המוכר) מכר דירה לשמעון (הקונה). הואיל ועל הדירה רבצה משכנתא ביקש הקונה ערבות לסילוק המשכנתא. הנהלת גמ"ח נתנה שטר פקדון למוכר שיעבירנו ליד הקונה. נאמר למוכר במפורש על ידי הנהלת הגמ"ח ששטר ההפקדה הינו ערבות לסילוק המשכנתא.
המשכנתא סולקה. הנהלת הגמ"ח פנתה אל המוכר בבקשה להחזר שטר ההפקדה. המוכר השיב שהקונה איש הגון וודאי יחזיר את השטר. השטר שניתן לקונה לא הוחזר. לאחר זמן בא הקונה עם השטר ומשך באמצעותו מחצית מהסכום הנקוב בשטר. פקיד הגמ"ח שפרע לקונה סמך עליו ולכן פרע לו.
טענת הקונה היא שהערבות היתה לא רק לסילוק המשכנתא אלא לכל חוזה המכר והואיל והמוכר לא עמד בחוזה, הרי שהוא תופס מהערב. אם יקבע בית דין שהמוכר פטור או שהתפיסה שלא כדין יחזיר מה שתפס.
המוכר והגמ"ח טוענים שהערבות היתה רק לסילוק המשכנתא וממילא משסולקה המשכנתא שטר ההפקדה כחספא בעלמא ונעשתה כאן תפיסה שלא כדין מהגמ"ח שאינו ערב של הקונה.