חברה קבלנית (הקבלן) רכשה מכשירי אינטרקום והתקינה אותם בבנין אותו בנתה. בקבלת הקניה נכתב במפורש כי במקרה של פרעון בשיקים הסחורה שייכת לחברה המוכרת (המוכר) עד לפרעון בפועל. הקבלן שילם בשיק שפרעונו 60 יום מהקניה. השיקים חזרו מחמת חוסר כיסוי. התברר למוכר שאין אפשרות לגבות מהקבלן על כן הם תובעים את המכשירים בחזרה, וזאת בהסתמך על האמור בקבלת הקניה.
הקבלן טוען כי על אף האמור בקבלה המכר אינו מותנה בתשלום והתשלום נשאר כחוב. מה עוד שהמכשירים מותקנים אצל צד ג ואין לפגוע בזכויות של צד ג.

התובע הוא סופר סת"ם שפתח קורס ללימוד סת"ם בישוב ב', לקורס שעלותו 2500 ₪ הוא הסכים להוזיל את העלות ל 2000 ₪ וכן לבצע שני שיעורי נסיון ללא תשלום. הקורס היה אמור להתקיים ארבעה חודשים, ובסופו של דבר לאחר כחודש ביקשו הלומדים בקורס להפסיקו, התובע תובע כרבע מהסכום שסוכם עליו. וסך הכל חסרים 600 ₪ כמו כן הם פגעו בשמו הטוב, והוא מבקש פיצוי לפי החלטת בית הדין.
לטענת הנתבעים השיעור היה ברמה נמוכה ולכן הם הפסיקו אותו, כמו כן הם גילו שלא מדובר בסופר ותיק, כמו כן הם השתדלו לא לפרסם זאת עד שהוא תבע אותם לדין תורה, מאחר שהם סוברים שמדובר במקח טעות הם תובעים בחזרה את כל הכסף שהם שילמו בניכוי סכום מסוים.

ראובן ושמעון שותפים בעסק מחשבים. לוי (אחד מהמשווקים לעסק) פנה לראובן בטענה שהעסק חייב לו כ-3000 ש"ח עבור חלק שסיפק שניתן לשמעון. ראובן שמכיר את לוי פרע לו את הסכום הנ"ל בתוך שאר החובות ללוי. לאחר כמה ימים כשחזר שמעון מחו"ל טען שמעון שהחלק שסיפק לוי הוא חלק פגום. לוי טוען שהחלק נפגם כתוצאה מתחזוקה לקויה של שמעון ואילו שמעון טוען שהחלק נמכר פגום.
ראובן ושמעון תובעים את לוי שיחזיר להם את הסכום של 3000 ש"ח שפרע ראובן ללוי בטעות מחוסר ידיעה.

אגודת הישוב לוותה כספים מבנק לצורך בניית בתים, אך עקב פשיטת רגל של הקבלן חלקם לא נבנו, כיום החוב הוא בסך של 2.4 מיליון ₪. הישוב פנה למזכיר לשעבר של הישוב והוא הסכים לפעול להקטנת החוב תמורת אחוזים מסכום החוב שיימחק, נחתם ביניהם חוזה ובסופו של דבר החוב ירד למיליון ₪, ולכן התובע תובע את עמלתו בסך 147,691 ש"ח.
לטענת הנתבעת על התובע להוכיח שפעולתו הביאה למחיקת החוב, לדעתם מי שהוביל למחיקת החוב הוא מנהל ארגון א' שהצליחו להוריד את החוב.

לפני כעשר שנים התובע רצה להוסיף עוד חדר לקרוואן שאותו הוא שוכר מהישוב, הוא ביקש רשות מהמזכירות להוסיף חדר, וזו אישרה בתנאי שיהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, התובע, קבלן בעצמו בנה את החדר, ולטענתו השקיע בו כ- 10,000 ₪, לאחר שלוש שנים וחצי שהנתבע גר בקרוואן עבר לקרוואן אחר, והישוב השכיר את הקרוואן כולל החדר הנוסף שבו.
הנתבעים הסכימו לשלם כפשרה 2,000 ₪, אך לטענתם הם לא חייבים לשלם כלום, כיון שהחדר הוא חלק מהמבנה השייך להם.

התובע הוא תושב בישוב פלוני אשר השמירה בו נעשתה על ידי התושבים, וכעת הישוב גובה אגרה של 100 ₪ מכל תושב עבור השמירה, לטענת התושב המהלך נעשה שלא בשקיפות, כמו כן הסכום שמשלמים יכול לשלם שכר של שומר רק לשעה וחצי ואילו הרוצים להמשיך לשמור צריכים לשמור שלוש שעות, בשעות קשות יותר. לטענת הישוב השומרים הם מקצועיים יותר וכמו כן הצבא מתיר להם לשמור כאנשים יחידים. נשמעה עדות רבש"ץ מישוב סמוך אשר צידד בעמדת הישוב הנתבע.

התובע קנה קו של 24 מכונות אוטומטיות לממכר ממתקים תמורת 51,788 ₪ הנתבע שילם כ-18,000 ₪ ואז צירף את הנתבע כצד בחוזה, לטענת התובע הוא אמור לשלם מחצית הסכום, ואילו הנתבע טוען שהתחייבו רק עד חצי. כמו כן לטענתו הוא הסכים להצטרף כשותף רק על תנאי שיקבל כספים מעיסקה אחרת. אך בשעת חתימתו על החוזה מול החברה הוא לא הזכיר את התנאי הזה.
לאחר שהנתבע לא שילם הציעה לו החברה לשלם את חצי הסכום, והיא תספק לו חצי ממספר המכונות, לפי מה שהתברר שבתביעה שהגיש התובע כנגד חברת המכונות החברה נתנה לו אפשרות לקבל את מספר המכונות היחסי לפי התשלום שאותו שילם, אך הוא סירב ובחר בהחזר כספי של פחות מחצי של הסכום שאותו שילם. תביעת התובע היא על התשלום שהשקיע בעיסקת המכונות ולא הושב לו מהחברה, כמו כן הוא תובע את מניעת הרווחים, ואת הנזקים שנגרמו לו מכך שהוא לא קיבל קו שלם של מכונות. והוצאות שונות.

התובע השכיר את דירתו לנתבע, הוא ביקש מהנתבעים לעזוב את הדירה עד ה 1.11 אך הנתבע הודיע לתובע שהוא יעזוב את הדירה רק בסוף נוב' התובע החליט לתבוע את פינוי המושכר. כמו כן הוא תובע 30,000 ₪, חלקם עבור הפרשי שכר דירה לאור העובדה שהוא ביקש מהשוכר לברר מהו שכר הדירה בדירה השכנה על מנת להשוות אותו, דבר שהוכחש על ידי הנתבע. ועוגמת נפש וחוסר הסכמה ללכת לבורר שנקבע מראש.

לנתבע חוב לאגודה, והוא אינו מכחיש, אך הוא מסרב לשלם את הריבית, משום שהדבר אסור על פי דין, וכך הריבית שהאגודה גובה גבוה מהמותר בחוק.

התובע קבלן שנשכר על ידי הנתבע לצורך הרחבת הקרוואן קיבל שני תשלומים עבור השיפוץ שעשה, ואילו התשלום השלישי בסך 11,500 ₪ + מע"מ לא שולם לו, מתשלום זה הוא מפחית 2,500 ₪ על הרצפה שנעשתה מעץ ולא מאבן.
הנתבע טוען שהסכמתו ניתנה בחוסר ידיעה מספקת וכי היום הוא מגלה שהרצפה אינה יציבה. התובע הודה שהרצפה פחות טובה ושהיה ניתן לעשות יציקת בטון אך לטענתו המצב כרגע סביר.
הנתבע טען שישנם ליקויים בבנייה ובאיטום ורמת הגימור נמוכה מאוד. כמו כן הוא טען טענות נוספות על דברים שהובטחו לו ולא סופקו, ועל כך שהעבודה היתה צריכה להיות ללא מע"מ ובסופו של דבר הוא חויב במע"מ. לאחר בדיקת מפקח מטעם בית הדין התברר כי ההרחבה מסוכנת מאוד ואינה ראויה למגורים. נקבע כי על הקבלן לתקן את עבודתו בפיקוח קבלן. הקבלן התחמק מביצוע העבודה.