מכון הרי פישל תבע את הרב בנימין רבינוביץ' בקשר לספרים שהוציא עבורו, הנתבע ביקש מבית הדין שהדיון יתקיים בבית דינו של הרב צבי פסח פרנק ולדעתו דינו כבית דין קבוע, בית הדין האיזורי דחה את בקשתו, וקבע כי לתובעים עומדת הזכות לתובע את הנתבע בכל מקום שהוא, הנתבע הגיש ערעור, ולטענתו יש לפסול את בית הדין האיזורי מלדון בדיון שלו, משום שאחד מהדיינים הוא אוהב של מכון הרי פישל והשני שונא שלו. כמו כן הוא מבקש לבטל את שטר הבוררות, כיון שהוא חתם על שטר הבוררות רק לאחר שבית הדין נתן רשות למשיבים לדון בערכאות, והוא עשה כן בניגוד לרצונו ולמנוע חילול השם, אך הוא דורש שהדיון יתנהל בבית דינו של הרב צבי פסח פרנק.

אדם לווה 50 לירות מהנתבע, וחמיו הניח אצלו כמשכון שעון כסף ושרשרת זהב, לאחר זמן מה שילם הלווה 5 לירות לאשת הנתבע לטענתו עבור הריבית, לאחר כמה זמן נגנב המשכון, אך התובע לא מאמין לו ודורש תשלום של 200 לירות, שלפי טענתו זה שווי המשכון. הנתבע השיב כי הוא לא דרש משכון, והוא לא לוקח ריבית, מטעם הנתבע הגיעו עדים שהעידו כדבריו.

שני אנשים התווכחו ביניהם ונתנו מכה לאדם אחר שהחזיק פלאפון, והפלאפון נשבר, בעל הפלאפון תובע את אחד מבעלי המריבה.

התובע קנה דירה מהנתבע, בחוזה ישנו סעיף המחייב את הנתבע לתקן את הנזילות שבבית, לאחר שהתגלו רטיבויות בכמה מקומות בבית, הוא תובע את ביטול החוזה, לטענת הנתבע הוא הסכים לתקן אך ורק רטיבות שבמקלחת, או נזילות מסוימות, ולא בעיות איטום בקירות חיצוניים. הוא מסכים לשלם 3,000 ש"ח עבור תיקון הרטיבות.

התובעים קנו משק במושב בסך של 300,000 ₪, העיסקה טרם נרשמה ברשויות אך מוסכם בין הצדדים שהמכירה היתה חלוטה, לאחר המכר, הנתבע המוכר קיבל כל מיני כספים, וכמו כן התובע שילם כספים עבור פרעון חוב שלטענתו הוא חוב אישי של הנתבע. וסך הכל הם תובעים 42,000 ₪. לטענת הנתבע החוב ששולם הוא חוב המוטל על המשק והקונה קיבל על עצמו את כל חובות המשק.

התובע הוא חשמלאי, שסוכם איתו על ביצוע עבודות חשמל בסך 45,000 ₪, לאחר שביצע חלק מהעבודה, והשחיל את חוטי החשמל, הם נגנבו, והחשמלאי שהעיד במשטרה העריך את הנזק בסך 6,000 ₪. לטענת התובע מהרגע שבו הוא קיבל תשלום על החוטים הוא סיים את השלב הזה, והאחריות עוברת לבעל הדירה, התובע טוען שלא דייק בעדותו במשטרה, ועלות החומרים והעבודה הם 8,000 ₪, שאותם הוא תובע בנוסף לסכום שסוכם איתו ושחלקו שולם לו. לטענת הנתבעים כל עוד החשמלאי לא סיים את העבודות, האחריות עליו, וכמו כן בחוזה נאמר שהתובע צריך להביא טופס 4 שמעיד על סיום עבודות החשמל, לכן כל האחריות על הנזקים היא על התובע. כמו כן הוא מסכים להגיע להבנה שהוא ישלם רק עבור החומר.

שוכר דירה יצא לפני תום תקופת השכירות, לטענתו בגלל סרחון ורטיבות בבית, ביד המשכיר ישנם שני צ'קים בגובה שכירות חודשית, הוא תובע את הצ'קים בחזרה. לטענת המשכיר אין כל בעיות בדירה והוא דורש תשלום עבור יתרת התקופה או מציאת שוכר באותם תנאים.

ראובן (בעל חברת תקשורת) שכר את שרותיו של שמעון (טכנאי תקשורת) על מנת שיבצע עבודה בחו"ל עבור חברה של לוי. ראובן רכש כרטיס עבור שמעון למשך שבוע. לוי שילם לראובן עבור שכרו של שמעון. לאחר שבוע ביקש לוי משמעון שישאר שבוע נוסף עבור סכום כסף שהסכימו עליו. כששב שמעון ארצה הוא תבע מראובן שכר עבור שבועיים. ראובן טען שחובתו לשלם רק עבור שבוע שזה הסכום שקיבל, אך מכיון שלא רצה להתעמת עם שמעון פרע עבור שבועיים, מאחר וביד ראובן היה סכום עודף מהתחשבנות אחרת עם לוי.
לוי טוען שלא היה על ראובן לשלם לשמעון בגין השבוע השני, מאחר וסוכם על סכום קבלני ולמעשה לא ביצע שמעון את מלאכתו, ועל כל פנים דורש לוי שיחזיר ראובן את העודף שהיה בידו שלא היה על ראובן לשלם לשמעון בטרם התדיינות. על השבוע הזה היה שמעון צריך לתבוע את שכרו מלוי ולא היה צריך ראובן לפרעו היות ויש להם דין ודברים אם מגיע לשמעון שכר עבור שבוע זה.
ראובן טוען כי בדרך כלל הוא משלם את שכרם של העובדים הנשכרים בישראל עבור החברה של לוי, כשלוי מעביר את הסכומים בתוספת עמלה, וזו הסיבה שהבין שיש מקום לנהוג כך, כיון שידע מלוי ששמעון נשאר לשבוע נוסף בעבור אותו סכום. ומה שלא רצה לפרוע בתחילה זה מפני שאינו פורע אלא אם כן מקבל תחילה מלוי וכאן היה בידו מלוי את הסכום ששולם.

אדם הביא פלאפון לתיקון המכשיר תוקן, והוא שילם 200 ₪ על התיקון אך היו ריצודים של המסך, הנתבע חזר והביא את הפלאפון התובע העביר את הפלאפון למומחה והם סיכמו שאת הכסף ישלם הנתבע, ששילם שוב 100 ₪, לאחר מכן שוב קרתה תקלה, והתובע דרש 130 ₪, עבור החלפת החלק של המגע, הנתבע סירב לשלם, ולאחר ויכוח הוא הסכים לשלם 50 ₪ אך לא שילם אותם.

אדם נתן את מכוניתו לאדם אחר שהתעניין בקנייתה, סוכם שבמידה והקונה ירצה לקנות הוא ישלם רק את עלות המכונית, במידה והוא לא ירצה לקנות הוא ישלם דמי שימוש, הרכב הושאל לאדם אחר, ובנסיעה זו אירע קלקול. התיקון עלה 1,800 ₪ שמתוכם בעל המכונית הסכים לוותר על 300 ₪ בגלל הבלאי שהיה ברכב, לטענת הנתבע הוא היה יכול לתקן את הרכב בעלות של 1,200 ₪ אצל חבירו, אך בעל המכונית אמר שלא רצה להמתין יומיים עבור התיקון.