התובעים- דיירי הבית, הנתבעים- בעל הדירה בקומת הקרקע וכן בעל בית המאפה ששכר את הדירה בקומת הקרקע.
הבנין בן שתי קומות. הבנין כולו בבעלותו של נתבע 1. שש הדירות בקומות העליונות שכורות בדמי מפתח. בקומת הקרקע אחת הדירות הפכה לחנות ירקות . השוכרים קיבלו לאחר מאבק רשיון מהעיריה להפעלת החנות. הכניסה לחנות מכיוון הרחוב ואינה עוברת בחצר המשותפת.
בעל הנכס רוצה להפוך שתי דירות בקומת הקרקע לבית מאפה.
ששת התובעים טוענים כי בית המאפה מהוה הפרעה ונזק. גם כנגד פתיחת חנות הירקות הם נלחמו ולא מחלו על הנזק שגורמת.
התובעים טוענים: א. הבנין מיועד למגורים בלבד. ב. ערך הדירות יורד. ג. בבית המאפה יהיה תנור גדול ועל פי ההלכה יש להם אפשרות להתנגד לקיום התנור. ד. חום התנור יגרום לחום בדירות ולצורך לסגור חלונות ולפתוח מזגן. ה. תוספת של רעש של לקוחות נכנסים ויוצאים. ו. בית המאפה יגרום ללכלוך בחזית הבנין.
טענות הנתבעים: א. האזור כולו הפך לאזור מסחרי וזו הסיבה שהעיריה נתנה רשיון להפעלת החנות. ב. מדובר בבית ישן כך שממילא ערך הדירות נמוך. מה עוד שהשוכרים אינם רוצים למכור לאחרים ומזה שנים מנהלים משא ומתן עם נתבע 1 כדי שיוכל לפנותם. השוכרים לא מוצאים דיירים לקניה כיון שבעל הנכס לא מאפשר לשפץ את הדירה. ג. התנורים היום מופעלים בחשמל ולכן לא שייך בהם דין ההפרדה שבהלכה. ד. לתנור תהיינה שתי ארובות לחזית החנות. פליטת החום היא כפליטה ממנוע של מזגן מפוצל גדול. והחום לא יגיע לבתים. ה. הרחוב מלא בלקוחות כך שהרעש הנוסף לא יהיה משמעותי ביחס לרעש הקיים. כמו כן, בית המאפה יהיה פתוח רק בשעות המסחר המקובלות. ו. נתבע 2 מתחייב לנקות כל יום את חזית הבנין כפי שהוא מחוייב מרשיון העיריה. וכן מתחייב שלא להשתמש בחצר המשותפת. להתחייבויות אלה הוא מוכן להפקיד ערבות.

ראובן בקש משמעון סכום כסף לקניית נכס בשוויץ. אילוץ טכני גרם שביצוע הקנייה יהיה על ידי לוי, ההלוואה בוצעה משמעון ללוי בריבית על ידי היתר עיסקא וראובן חתם כערב. הנכס נמכר בהפסד וראובן פרע את קרן ההלוואה. שמעון תובע מראובן את הריבית וראובן טוען שכיוון שהפסיד מהעסק הוא פטור על פי היתר העיסקא. שמעון טוען שראובן הרוויח בעסקים אחרים ועליו לשלם מתוך רווחים אלו.

התובע מכר מכולת לנתבעים עם הסחורה שבו, התמחור היה לפי שווי מלאי של 150,000 ש"ח התבצעה ספירת מלאי והסתבר ששווי המלאי גבוה יותר, כמו כן התגלעה מחלוקת כיצד לתמחר את המלאי שנותר.

הנתבע שימש כמפקח בנייה כשבנה התובע את ביתו, הוא תובע את המפקח על כך שהבנייה לא התקדמה כראוי. והיו תקלות נוספות.

הנתבע עבד אצל התובע כאינסטלטור וחשמלאי  בבית שבנה, וישנם מספר ליקויים בעבודה: בריכת ביוב שהותקנה לא במקום והיה צורך להעבירה, על כך הוא תובע 6500 ₪. היתה נזילה בבית שגרמה לנזק של 8,500 ₪, כמו כן צנרת חשמל שנעשתה לגינה חסומים, ועל כך הוא תובע 8,500 ₪. וסך הכל 23,500 ₪.
הנתבע מסכים לגבי הבריכה שהעניין באחריותו, אולם מסכים לקחת את ההוצאה של 4,000 ₪ בלבד,

התובעים שכרו דירה מהנתבעת, ומאחר שהדירה היתה צבועה חלקית סוכם שבעת עזיבתם הם לא יידרשו לצבוע. כמו כן למרות שנחתם חוזה שכירות לשנה, הנתבעת הסכימה שהתובעים יעזבו את הדירה בזמן שנראה להם, השוכרים אכן עזבו את הדירה לאחר כחמישה חודשי מגורים.
התובעים תובעים עבור עיכוב במסירת השכירות 680 ₪, על ליקויים במושכר הם תובעים פיצוי של 1000 ₪, עקב בעייה בדוד החשמל שהיה משותף להם ולנתבעת, הם תובעים החזר בסך 4,200 ₪, שהם כחצי מדמי השכירות אותם שילמו. עבור פיצוץ בצנרת שגרם לנזקים הם תובעים 2000 ₪, ועבור הובלה הם תובעים 2,000 ₪ וסך הכל 9,880 ₪.
לטענת הנתבעת הדירה היתה מוכנה בזמן, לטענתם כל התקלות שהיו תוקנו, וחלקן לא היו. לגבי דוד המים החמים השוכרים ידעו את המציאות. לגבי נזקי המים הם גרמא, וכמו כן הנזקים לא יכולים להיות יותר מ- 100 ₪.

חברה קבלנית (הקבלן) רכשה מכשירי אינטרקום והתקינה אותם בבנין אותו בנתה. בקבלת הקניה נכתב במפורש כי במקרה של פרעון בשיקים הסחורה שייכת לחברה המוכרת (המוכר) עד לפרעון בפועל. הקבלן שילם בשיק שפרעונו 60 יום מהקניה. השיקים חזרו מחמת חוסר כיסוי. התברר למוכר שאין אפשרות לגבות מהקבלן על כן הם תובעים את המכשירים בחזרה, וזאת בהסתמך על האמור בקבלת הקניה.
הקבלן טוען כי על אף האמור בקבלה המכר אינו מותנה בתשלום והתשלום נשאר כחוב. מה עוד שהמכשירים מותקנים אצל צד ג ואין לפגוע בזכויות של צד ג.

התובע הוא סופר סת"ם שפתח קורס ללימוד סת"ם בישוב ב', לקורס שעלותו 2500 ₪ הוא הסכים להוזיל את העלות ל 2000 ₪ וכן לבצע שני שיעורי נסיון ללא תשלום. הקורס היה אמור להתקיים ארבעה חודשים, ובסופו של דבר לאחר כחודש ביקשו הלומדים בקורס להפסיקו, התובע תובע כרבע מהסכום שסוכם עליו. וסך הכל חסרים 600 ₪ כמו כן הם פגעו בשמו הטוב, והוא מבקש פיצוי לפי החלטת בית הדין.
לטענת הנתבעים השיעור היה ברמה נמוכה ולכן הם הפסיקו אותו, כמו כן הם גילו שלא מדובר בסופר ותיק, כמו כן הם השתדלו לא לפרסם זאת עד שהוא תבע אותם לדין תורה, מאחר שהם סוברים שמדובר במקח טעות הם תובעים בחזרה את כל הכסף שהם שילמו בניכוי סכום מסוים.

ראובן ושמעון שותפים בעסק מחשבים. לוי (אחד מהמשווקים לעסק) פנה לראובן בטענה שהעסק חייב לו כ-3000 ש"ח עבור חלק שסיפק שניתן לשמעון. ראובן שמכיר את לוי פרע לו את הסכום הנ"ל בתוך שאר החובות ללוי. לאחר כמה ימים כשחזר שמעון מחו"ל טען שמעון שהחלק שסיפק לוי הוא חלק פגום. לוי טוען שהחלק נפגם כתוצאה מתחזוקה לקויה של שמעון ואילו שמעון טוען שהחלק נמכר פגום.
ראובן ושמעון תובעים את לוי שיחזיר להם את הסכום של 3000 ש"ח שפרע ראובן ללוי בטעות מחוסר ידיעה.

אגודת הישוב לוותה כספים מבנק לצורך בניית בתים, אך עקב פשיטת רגל של הקבלן חלקם לא נבנו, כיום החוב הוא בסך של 2.4 מיליון ₪. הישוב פנה למזכיר לשעבר של הישוב והוא הסכים לפעול להקטנת החוב תמורת אחוזים מסכום החוב שיימחק, נחתם ביניהם חוזה ובסופו של דבר החוב ירד למיליון ₪, ולכן התובע תובע את עמלתו בסך 147,691 ש"ח.
לטענת הנתבעת על התובע להוכיח שפעולתו הביאה למחיקת החוב, לדעתם מי שהוביל למחיקת החוב הוא מנהל ארגון א' שהצליחו להוריד את החוב.