שני שכנים הגרים בבית משותף הבנוי בצורה של מדורגים התובעים הינם בעלי הדירות התחתונות, והנתבעים גרים בקומה העליונה ישנם כמה תביעות:
1. ישנה בעיית רטיבות שנובעת מחוסר איטום של הקומה העליונה.
2. הנתבעים העבירו את הקולטים שהיו על גג המרפסת שבבעלותם למקום אחר כך שאינם יעילים כמו כן הם לא יכולים לטפל בקולטים בשטח שאליו הם הועברו, והנתבעים אינם מאפשרים להם לעבור בשטחם לצורך זה .
3. מיקום המזגן הוא קרוב מדי לשטחם ומזיק להם.
הנתבעים תובעים בתביעה שכנגד את התובעים משום שלטענתם הם הרחיבו את ביתם ללא פיקוח הנדסי כנדרש. לטענת התובעים הכל נעשה כחוק.

התובע והנתבע גרים בבית משותף בעל שש קומות, התובע גר בקומה 5 והנתבע באלכסון לו בקומה 4, הנתבע בנה דירה נוספת בקומה 5, מעל דירתו שבקומה 4, ולפני כארבע שנים בנה דירה נוספת מעליה, והכניס לתוכה דייר. לפני כשנה הנתבע קנה דירה נוספת בקומה 6, והוא התחיל לבנות דירה נוספת מעליה, ככל הנראה שלא באישור העירייה כשהגגות רשומים כרכוש משותף.
התובע תובע להרוס את הבנייה בקומה 7 משום שנעשתה שלא באישור והיא מכערת את הבניין. כמו כן הוא תובע שלא להוסיף דיירים נוספים עקב העומס על התשתיות והמעלית. לטענת הנתבע בכל מקרה משתמשים אנשים רבים בבניין כיון שיש שם חנויות מסחריות.
לעומת זאת הנתבע טען שמעולם הוא לא נתבקש להפסיק את הבנייה, וכמו כן דיירים אחרים הסכימו לבניית הדירה, ולכן הוא יכול להשתמש בזכויותיהם על הגג.

הנידון בחוב שחייב הנתבע לתובעים. בגין פרעון החוב קבענו כי יש למכור את הדירה שבקרית אתא הרשומה כעת על שם התובעים אף שאין חולק שהיא של הנתבע. בית הדין קבע כי עורך דין ט' יתמנה ככונס נכסים למכירת הנכס. השאלה מי ישא בהוצאות הכונס נכסים התובעים (המלוה) או הנתבע (הלוה).

בערב קהילה שאורגן בישוב של הנתבעת - הישוב ורכזת הקהילה, חולקו מגנטים עם עיצוב מסוים, שלמעשה עוצב על ידי התובעת המעצבת, זאת ללא ידיעתה וללא הסכמתה. בפועל המגנטים הללו עוצבו על ידי מעצבת אחרת שנשכרה על ידי הנתבעת.
לטענת הנתבעת הפרסום נעשה בתום לב ולא הזיק לתובעת, ואילו לטענת התובעת זכויות היוצרים הם שלה. היא מסכימה לשלם לתובעת 300 ₪ סכום שאותו היתה מסכימה לשלם מלכתחילה.
על כן היא תובעת את איסוף כל השלטים, יידוע כל התושבים על העבירה שנעשתה, פיצוי כספי בסך 450 ₪ על שימוש בעיצוב, פיצוי נוסף של 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של העסק. ועוד 800 ₪ דמי ביטול זמן והוצאות משפט.

התובע תובע לעכב הליכי הוצאה לפועל של הנתבע כנגדו בגין שיקים של התובע שהגיעו לידי הנתבע וכן תובע החזר שיקים לידיו.
השיקים של התובע הגיעו לידי לוי שהעבירם ליהודה, שהעבירם לנתבע.
אופן הגעת השיקים מהתובע ללוי: התובע טוען שהשיקים הגיעו לידי לוי על מנת שיציגם בבנק כדי שיוכל לקבל אשראי בתמורה לשיקים. מדובר בשיקים בסך כולל של 54600 ש"ח. לדברי התובע, הבנק סרב לתת אשראי תמורת השיקים ולוי הודיע לתובע כי אין לו חפץ בשיקים וכי יבוא לקחתם. לא ברור מדוע לא ביקש התובע מלוי שיקרע את השיקים לאלתר וכן לא ברור מדוע התובע לא ביטל את השיקים בבנק לאחר שנודע שהגיעו לידי צד שלישי. תשובות התובע בבית הדין היו מתחמקות.
כמו כן, התובע הודה כי קיבל בתמורה לשיקים סך של 15000 ש"ח. התובע הודה על כך רק לאחר שנשאל על ידי ב"כ הנתבע. התובע טוען כי הוא מחזיק בכסף בעבור שיקים אחרים שיגבו ממנו אינשי דלא מעלי, דבר שלא הוכח על ידו.
אופן הגעת השיקים מלוי ליהודה:
בתחילה טען התובע כי השיקים נגנבו על ידי יהודה מלוי. אולם לאחר זמן, כשהופיע לוי בבית הדין, טען התובע כי השיקים נמסרו ליהודה כפרעון חוב וכך אמר לוי בבית הדין. לוי טען כי כמה ימים אחרי שהודיע לתובע כי לא ישתמש בשיקים, העביר את השיקים ליהודה "מפני שהיה לחוץ". כעבור כחודשיים ממסירת השיקים ליהודה, אמר לוי ליהודה שלא ישתמש בשיקים מפני שניתנו לו למטרת אשראי וכנ"ל. כאמור, לא ברור מדוע עד למועד הצגתם לגביה לא טרח התובע לבטל את השיקים. התשובה כי לא ידע את מספרי השיקים נראית יותר מתמוהה.
אופן הגעת השיקים מיהודה לנתבע:
התובע טוען כי הואיל וחסר היסב בשיק (חתימת יהודה), אין הנתבע יכול לגבות את השיקים שלדבריו נתנו לו על ידי יהודה כפרעון חוב.

התובע ראובן חפץ להרחיב את דירתו, לבנות שני חדרים נוספים במסגרת קו הבנין כאשר חדר אחד משמש כבר היום כמרפסת לדירתו, חדר נוסף בתוך קו הבנין, כאשר תקרת החדר קיימת וכן לחרוג שני מטר מקו הבנין לשם בניית מרפסת סוכה.
הנתבע המתגורר בבנין סמוך מתנגד לבניה, והעלה ארבעה נימוקים:
א. בניית התובע תסתיר את הנוף הקיים.
ב. היזק ראיה לחדר השינה.
ג. ירידת ערך הדירה.
ד. הדבר נעשה ללא רשיון ונוגד את חוק התכנון והבניה.

התובע שכר את הנתבע - מפקח בנייה על מנת שיפקח על עבודות בנייה שביצע התובע בביתו, במהלך העבודות נפצע אחד מהפועלים שהקבלן הביא, והתברר שהוא לא היה מבוטח על ידי הקבלן, הפועל תבע את בעל הדירה - התובע שישלם לו פיצויים על פציעתו.
התובע טוען שהוא שכר את הנתבע כמומחה, והנתבע צריך להיות אחראי לכל תקלה שנוצרה בעקבות הבנייה. כמו כן הוא תובע מהמפקח הנתבע פיצוי עבור בעייה שנוצרה לאחר הבנייה. סך הכל הוא תובע על הליקויים 12,500 ₪ ועוד התחייבות לשפות אותו בגין כל תשלום שייפסק אם יפסק בבית המשפט.
הנתבע טוען שאין זה מתפקידו לדאוג לביטוח הפועלים, כמו כן לטענתו הוא התריע שאיכות הבנייה ירודה, והתובע לא עשה עם מידע זה דבר, התובע מכחיש את עובדה זו.

התובע החנה את רכבו בחניה כפולה. בן הנתבע (בן 10) רכב על אופניו, לדברי התובע, במהירות גבוהה התנגש ברכב של התובע ושבר את שמשת הרכב וכן נשברו אופני הקטן.
לדברי התובע היה על הילד לרכב בזהירות ולא להתנגש ברכב חונה אף שחנה בחניה כפולה והסתיר את נתיב הנסיעה. אף שהילד קטן תובע התובע את אבי הילד בטענה שאם האב קנה לו אופניים הוא אחראי על הנזקים שעושה בנו באמצעות האופנים שכן אחריות השמירה של קטן מוטלת על הוריו. ובענין החניה הכפולה- טוען שגם אחרים חונים בחניה כפולה.
הנתבע טוען שמן הדין היה מקום לחייב את התובע בנזק לאופני הילד מאחר והתובע בכך שחנה במקום אסור לחניה הוא הגורם והאחראי לנזק, אולם הוא אינו תובע אותו על כך. לדבריו, הילד נקט באמצעי הזהירות המתבקשים עקב היות הנתיב חסום לתנועה. כמו כן, העובדה שרכש את אופני הילד אינה משנה את המהות שמדובר בנזק של קטין.

העמותה הנתבעת ערכה הגרלה כשהפרס הראשון בה הוא דירה מרוהטת, התובע השתתף בהגרלה, וזכה בפרס הראשון. העמותה הנתבעת קנתה נכס גדול בשיתוף עם משפחת א', על מנת לחלקו לשני חלקים, הנכס כעת שייך לנתבעת ולמשפחת א' שקנתה אותו יחד איתם בחלק יחסי של 48%, בשלב כלשהו העמותה הנתבעת פורקה מרצון, התובע דורש לקבל את הדירה ואת הריהוט שהובטח לו, או לקבל 2.5 מיליון ₪ שמשקף את שווי עלות הדירה ועוד 100,000 ₪ עבור עגמת נפש.
הנתבעת טוענת שהיא מחויבת לתת לתובע סך של 1.248 מיליון ₪ בלבד, כמו כן אין לה כסף בקופה ולכן יש לאפשר לה למכור את הנכס, ומתוך התמורה יתקבל הסכום שאותו היא מחוייבת להביא לתובע. לטענתה יש לפרש את סעיפי התקנון כך שאם לא יתאפשר לרשום את הדירה כיחידה נפרדת אז הזוכה יהיה זכאי לפרס כספי בלבד בשווי עלות הרכישה.

גוף רבני מפורסם נתן הכשר למפעל מזון במשך מספר שנים. לאחרונה הודיעה ועדת הכשרות שהיא מסירה את הכשר בעקבות ליקויים חמורים שהתגלו במפעל.הדברים פורסמו בעתונות ובלוחות המודעות. זמן קצר לאחר מכן נתן גוף רבני אחר הכשר למפעל. המפעל טוען כי הרבנים שהסירו את הכשרות ביישו אותם בדברים לא נכונים והראיה שועדת כשרות מכובדת נתנה הכשר למפעל. כמו כן, בעקבות הפרסום נמנעים מפעלים וצרכנים פרטיים לקנות את מוצרי החברה ויש בכך גרימת נזק ומניעת רווח.