אדם שיפץ דירה כשמונה חודשים בבית משותף, עקב השיפוצים והרעש שנגרמו בעקבותם התלוננו שוכרים בדירה שמתחת על הרעש, ובעל הדירה הוצרך להפחית להם 6,750 ₪ מסכום השכירות, סכום זה הוא תובע מהנתבע.
לטענת הנתבע למרות שהיה רעש, מי שגר בבית משותף יודע שיהיו שיפוצים מדי פעם, ועל דעת זה מתגורר בבניין.

התובע תובע כי לפני כחמש שנים הלוה לנתבע סך של 1000$ בכך שמימן לו נסיעה לקברות צדיקים. הנתבע החזיר לתובע במהלך הטיול 100$ ואילו את היתרה (900$) לא החזיר עד היום. הלואה זו היתה בעל פה ללא שטר.
הנתבע מודה בעובדות דלעיל אך טוען שהתובע חייב לו 2000$. לדבריו, הוא הלוה לתובע ולשותפו 5000$ לצורך פתיחת עסק. השותף פרע את חלקו בסך 3000$ ואילו התובע נשאר חייב עד עצם היום הזה 2000$, טוען הנתבע שה900$ הם על חשבון החוב.
התובע משיב שלא היה שותף עם מר ב. אך הוא הסכים להחזיר לתובע סך של 2000$ ואכן כך עשה מיד עם בריחתו של מר ב. ואי תשלום החוב. התובע המציא לבית הדין את כתב התביעה שהגיש הנתבע לבית המשפט בו נכתב שהתובע החזיר את חלקו בהלואה.
הנתבע טוען שאת כתב התביעה כתב התובע ובאשר לחתימתו על כתב התביעה אפשר שהיא זויפה. אמנם בית הדין העיר לנתבע שחתימתו זהה לחתימה על שטר הבוררין. ענה הנתבע שלא אמר שחתימתו זויפה אלא שאפשר שהיא מזויפת.
התובע טוען שכתב את כתב התביעה מאחר והתביעה יתה משותפת לו ולנתבע לכן הוא כתב את כתב התביעה והוא והנתבע חתמו עליו.

ראובן הקים גמ"ח בבית הכנסת על שם אביו. הגמ"ח הוקם רובו ככולו מכספי מתפללי בית הכנסת ומדי שנה נמסר למתפללים דו"ח על פעולות הגמ"ח. עם הזמן, החליט ראובן מיזמתו לצרף שני מתפללים נוספים שיסייעו בגבאות ובניהול הגמ"ח. לפני כשש שנים ביקש ראובן להתפטר ולמנות את בנו במקומו, אך לכך התנגדו שני הגבאים וכן מספר מתפללים בטענה שהגמ"ח שייך לבית הכנסת וכי אם ראובן יתפטר יערכו בבית הכנסת בחירות לבחירת גבאי חדש וליו"ר הגמ"ח. ראובן מחד ושני הגבאים והגבאי הראשי של בית הכנסת מאידך הגיעו להתדיינות בבית הדין.
ראובן טוען שקופת הגמ"ח הוקמה על ידו כקופה של יחיד. צרוף שני הגבאים נעשה מרצונו להקל וליעל את עבודת הגמ"ח. הקופה נקראה על שם אביו ומכאן שהיא קופת גמ"ח פרטית. הכספים שניתנו לו על ידי מתפללי בית הכנסת ניתנו לו באמון אישי. העובדה שכל שיק צריך לשאת שתי חתימות ומתוכן אחת שלו מעידה שהגמ"ח הוא פרטי.
מתפללי בית הכנסת טוענים שהגמ"ח אכן הוקם על ידי ראובן על שם אביו, אולם הוא הוקם כגמ"ח בתוך בית הכנסת והראיה שעל ניר הגמ"ח נכתב שהגמ"ח הוא על יד בית הכנסת וכן כתובת בית הכנסת. העובדה שהכסף ופעילות הגמ"ח הם בתחום בית הכנסת מוכיחים שהגמ"ח שייך לבית הכנסת. אמנם ראובן הוא שהקים את הגמ"ח אך הוא לא בעלי הגמ"ח ואין בידו להוריש לבנו את תפקידו.

התובע עבד כשכיר בעסק של הנתבע תמורת 6,900 ₪, בשלב כלשהו החליט המעסיק להחליף את עובדת הנקיון והציע לתובע לעבוד במקביל לעבודתו גם בנקיון, תמורת תוספת של 800 ₪, לאחר זמן מה בו התובע לא היה מרוצה מהנקיון, הוא הודיע לעובד - התובע כי עליו לעמוד ברשימת דרישות, ואם לא יעמוד בהם הוא יעביר את הנקיון למישהו אחר. בתגובה ענה התובע כי הוא מנקה בכמות השעות שהוגדרה לצורך כך, ואם התובע יוריד את רמת שכרו הוא יראה בכך 'הרעת תנאים' והוא יתפטר. בסופו של דבר הוא אכן התפטר מהעסק.
התובע דורש פיצויי פיטורין בסכום של משכורת חודשית לכל שנה, וסך הכל 24,503 ₪, כמו כן הוא דורש לקבל מכתב פיטורין.
לטענת הנתבע יש לראות בעבודת התובע עבודה קבלנית נפרדת, למרות ששולמה בתלוש אחד. ורשימת הדרישות היא רק פירוט של מה שהיה צריך גם קודם. כמו כן לא היה לו עניין לפטר אותו מהעסק, לכן אין הגיון לתת לו מכתב פיטורין או פיצויים על כך.

התובעים שכרו דירה מהנתבעים ובחוזה השכירות נאמר כי החוזה הוא ל-14 חודשים, והשוכרים יכולים להודיע עד לתאריך י' בתמוז אם הם מעוניינים בתקופת שכירות נוספת.
מוסכם שהמשכיר - הנתבע אמר שמעולם לא מנע משוכר להמשיך להתגורר בדירה.
לטענת התובעים יש להכריח את המשכיר - הנתבע להמשיך את השכירות, לטענת הנתבע לא היתה התחייבות להשכיר לשנה נוספת, וכעת הם רוצים להעביר את הדירה לבתם.

בית מדרש חתם על חוזה שכירות ובו סעיף המאפשר לו לצאת לפני הזמן בחוזה בהתראה של שלושה חודשים מראש. לאחר זמן חבר הנהלה של בית המדרש שלח למשכיר מכתב שבעוד שלושה חודשים הוא רוצה לסיים את השכירות. לאחר חודש אותו חבר הנהלה כתב שהוא חוזר בו ורצונו לממש את השכירות עד התאריך המקורי. המשכיר דורש את פינוי המושכר בתאריך המוזכר במכתב הראשון או הכפלת דמי השכירות. השוכר טוען שחבר ההנהלה לא היה מוסמך לשלוח את המכתב.

ראובן ושמעון הקימו חברה של רכיבים למחשבים. כל אחד השקיע סכום שוה וסוכם כי חלוקת הרוחים תהיה באופן שוה. עקב קשיים הוצרכו הצדדים להשקיע סכום נוסף בחברה. סוכם כי ראובן ישקיע מחצית מהסכום מיד ואילו שמעון ישקיע לאחר שמונה חדשים. בין לבין חל שפור גדול במצב החברה כך ששמעון לא ראה צורך להשקיע את אשר התחייב.
לטענת ראובן כשתבע את שמעון להשקיע כאשר סוכם ענה שמעון שכעת אין צורך וגם אין לו כעת כסף ומבחינתו הוא יכול למשוך את הכסף שהשקיע בתוספת ריבית והצמדה. לדבריו, לא משך את הכסף מפני שהבין שאם כספו מושקע בחברה בחלק גדול יותר הרי שגם חלקו בריוח יגדל.
שמעון טוען שהבנה זו מנוגדת להסכם הכתוב שבין הצדדים.
לאחר מספר חדשים נמכרה החברה בריוח גדול, עיקר הריוח לא מנכסי החברה אלא מהמוניטין שלה. ראובן טוען כי הואיל והשקיע בחברה קרוב לשני שליש עליו לקבל בריוח כפי השקעתו היחסית.
שמעון טוען כי הסכום שניתן הוא כהלואה שניתנה על ידי אחד השותפים ואין בה כדי לשנות את עצם הבעלות המשותפת והשוה שבין השותפים כפי שמשתקף בהסכם שביניהם.

אישה נתבעה לדין על ידי אישה אחרת. בעלה של הנתבעת הופיע לדין יחד עם אשתו. התובעת אינה חפצה בנוכחות הבעל.

הנתבע רוצה ללכת לבית דין אחר באותה עיר.

קונה דירה מצא שבאחד הקירות לא הותקן בידוד, הקונה תובע שהמוכר יתקן את הליקוי. המוכר טוען שהקונה ידע שהדירה נבנתה בצורה מאולתרת ולא חוקית ולכן היה עליו לברר את איכות הדירה. בנוסף טוען המוכר כי יש סעיף בחוזה המכירה שהלוקח בדק את הדירה. המוכר מוכן לבטל את המכר.