ראובן (המוכר) רצה למכור מגרש לשמעון (הקונה) ועשו ביניהם זכרון דברים שבו סיכמו את המחיר, וקבעו שיעשו חוזה ביניהם ונאמר במפורש בזכרון הדברים שאם לא יעשו חוזה מפורט תוך שבוע ימים אין לזכרון הדברים כל תוקף. דהיינו ששני הצדדים יכולים לחזור בהם תוך שבוע ימים ללא חיוב בקנס וללא מתן טעם, כשהזכרון דברים כשמו כן הוא, הסכמות בכתב שבפועל הן חסרות תוקף.
לאחר כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהחליט לחזור בו מהמכירה בשלב זה, וציין שתוך חודש יחליט אם הוא מוכר את המגרש. לאחר כמה חדשים נפגשו המוכר והקונה וחזרו לנהל משא ומתן בענין המגרש, וסיכמו לעשות חוזה מכר על סמך ההסכמות שעשו בעבר. תוך כדי סיור במגרש, אמר הקונה למוכר:" ...שלא תחזור מהעיסקה, אז אני אעשה קנין חזקה, ומה שאני הולך פה זה קנין חזקה שלא תוכל לחזור בך". המוכר מודה שכך אמר הקונה, אך טוען שלא קלט בדיוק את המשמעות, ושתק מחמת עייפות וכדומה. אחרי כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהוא חוזר בו, ואינו מוכן לעשות חוזה.
הקונה תובע את קיום המכר מחמת ההסכמה והחזקה שעשה בהסכמת המוכר.
המוכר טוען כי לא הסכים שיקנה ללא חוזה מסודר, וזה היה ברור מחמת ההסכמות, וכי הקונה אמר תוך כדי הליכה שהוא קונה ושהפעם לא יחזור בו ולא ייחס לזה משמעות, בודאי שלא היתה הסכמה למכור ללא חוזה, שהרי סיכמו על סמך ההסכמות שעשו לפני כמה חדשים ובהסכמות נכתב במפורש שכל אחד יכול לחזור בו עד לעריכת החוזה.

התובע קנה מהנתבע ספר תורה. לאחר שנמצאו טעויות בספר לקח התובע את הספר לבדיקה בה נמצאו טעויות נוספות. התובע דורש ביטל של העסקה. הנתבע טוען שזו דרכו של עולם, הוא מוכן לתקן את הטעויות ודורש את שארית דמי המקח.

זוג הורים הקדישו בשנת תשמ"א בניין שבבעלותם לטובת חסידות מסוימת, נחתם ביניהם לבין נציגי החסידות הסכם לגבי ההקדש, לאחר פטירתם טוענים הבנים שההקדש בטל משום שעוד לפני ההקדש בשנת תשל"ג האמא שקיבלה יפוי כח מהאבא העבירה לרשותם חלקים נכבדים מהבניין, כראייה הם הביאו את שטרות המכירה והיפוי כח.

התובעים רכשו מחשב מהנתבע ב- 3,500 ₪, ובשני תשלומים תשלום ראשון המהווה חצי מהעיסקה שולם, אך לאחר שלב זה טענו הנתבעים כי התובע רימה אותם והסתבר להם ששווי המחשב נמוך הרבה יותר ממה שהוא אמר וכמו כן הוא נקנה במחיר זול יותר, לטענת הנתבע עלות המחשב נגזרת מעלות התוכנות המקוריות המותקנות בו. כמו כן לשיטתו אין דין אונאה במקרה זה כיון שזה נחשב ככלי בעל הבית שאין בהם דין אונאה. לפי בירור של בית הדין אכן שווי המחשב בין 2,000 ל- 2,400 ₪.

מכון הרי פישל תבע את הרב בנימין רבינוביץ' בקשר לספרים שהוציא עבורו, הנתבע ביקש מבית הדין שהדיון יתקיים בבית דינו של הרב צבי פסח פרנק ולדעתו דינו כבית דין קבוע, בית הדין האיזורי דחה את בקשתו, וקבע כי לתובעים עומדת הזכות לתובע את הנתבע בכל מקום שהוא, הנתבע הגיש ערעור, ולטענתו יש לפסול את בית הדין האיזורי מלדון בדיון שלו, משום שאחד מהדיינים הוא אוהב של מכון הרי פישל והשני שונא שלו. כמו כן הוא מבקש לבטל את שטר הבוררות, כיון שהוא חתם על שטר הבוררות רק לאחר שבית הדין נתן רשות למשיבים לדון בערכאות, והוא עשה כן בניגוד לרצונו ולמנוע חילול השם, אך הוא דורש שהדיון יתנהל בבית דינו של הרב צבי פסח פרנק.

אדם לווה 50 לירות מהנתבע, וחמיו הניח אצלו כמשכון שעון כסף ושרשרת זהב, לאחר זמן מה שילם הלווה 5 לירות לאשת הנתבע לטענתו עבור הריבית, לאחר כמה זמן נגנב המשכון, אך התובע לא מאמין לו ודורש תשלום של 200 לירות, שלפי טענתו זה שווי המשכון. הנתבע השיב כי הוא לא דרש משכון, והוא לא לוקח ריבית, מטעם הנתבע הגיעו עדים שהעידו כדבריו.

שני אנשים התווכחו ביניהם ונתנו מכה לאדם אחר שהחזיק פלאפון, והפלאפון נשבר, בעל הפלאפון תובע את אחד מבעלי המריבה.

התובע קנה דירה מהנתבע, בחוזה ישנו סעיף המחייב את הנתבע לתקן את הנזילות שבבית, לאחר שהתגלו רטיבויות בכמה מקומות בבית, הוא תובע את ביטול החוזה, לטענת הנתבע הוא הסכים לתקן אך ורק רטיבות שבמקלחת, או נזילות מסוימות, ולא בעיות איטום בקירות חיצוניים. הוא מסכים לשלם 3,000 ש"ח עבור תיקון הרטיבות.

התובעים קנו משק במושב בסך של 300,000 ₪, העיסקה טרם נרשמה ברשויות אך מוסכם בין הצדדים שהמכירה היתה חלוטה, לאחר המכר, הנתבע המוכר קיבל כל מיני כספים, וכמו כן התובע שילם כספים עבור פרעון חוב שלטענתו הוא חוב אישי של הנתבע. וסך הכל הם תובעים 42,000 ₪. לטענת הנתבע החוב ששולם הוא חוב המוטל על המשק והקונה קיבל על עצמו את כל חובות המשק.

התובע הוא חשמלאי, שסוכם איתו על ביצוע עבודות חשמל בסך 45,000 ₪, לאחר שביצע חלק מהעבודה, והשחיל את חוטי החשמל, הם נגנבו, והחשמלאי שהעיד במשטרה העריך את הנזק בסך 6,000 ₪. לטענת התובע מהרגע שבו הוא קיבל תשלום על החוטים הוא סיים את השלב הזה, והאחריות עוברת לבעל הדירה, התובע טוען שלא דייק בעדותו במשטרה, ועלות החומרים והעבודה הם 8,000 ₪, שאותם הוא תובע בנוסף לסכום שסוכם איתו ושחלקו שולם לו. לטענת הנתבעים כל עוד החשמלאי לא סיים את העבודות, האחריות עליו, וכמו כן בחוזה נאמר שהתובע צריך להביא טופס 4 שמעיד על סיום עבודות החשמל, לכן כל האחריות על הנזקים היא על התובע. כמו כן הוא מסכים להגיע להבנה שהוא ישלם רק עבור החומר.