פרשני:בבלי:כתובות נג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות נג ב

חברותא[עריכה]

אמר להו אביי, זילו אמרי ליה:  שקילא טיבותך - שדיא אחיזרי. כלומר, סבור אתה שנחזיק לך טובה על השמועה שאמרת? נטולה טובתך - ומוטלת על הקוצים! שהרי כבר תרגמא רב הושעיא לשמעתיה בבבל, ואמר כבר דבר זה!
שנינו במשנתינו: בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי וכו' (יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין).
רב תני במשנה: "עד דתלקחן לגוברין", כפי שכתוב במשנה לפנינו.
ולוי תני: "עד דתבגרן".
ותמהינן: האם לשיטת רב - אף על גב דבגר (שבגרה), עדיין תהא נזונת מנכסיו, הרי בגרות מוציאה מרשות האב!
ולשיטת לוי - אף על גב דאינסיב תהא נזונת?!
ומבארינן: אלא, בגר ולא אינסיב, או אינסיב ולא בגר, דכולי עלמא לא פליגי, ובודאי שאינה ניזונת.
כי פליגי - בארוסה, ולא בגרה עדיין. שרב סובר, שאף ארוסה נחשבת בכלל "דתלקחן לגוברין", ולכן אינה ניזונת.
ולוי סובר, שרק אם בגרה, או שנישאה, שאז יצאה לגמרי מרשות האב כמו בבגרות - אינה ניזונת. אבל ארוסה - ניזונת.
וכן תני לוי במתניתיה (שהוא סידר את ששת הסדרים כרבי חייא ורבי אושעיא): "עד דתבגרן, וימטי זמניהון דאינסבן (ויגיע זמנן לינשא. דהיינו, שנים עשר חודש לבתולה משתבעה הבעל לינשא) ".
ותמהינן: האם צריך דווקא תרתי, שני הדברים, שיבגרו, ושיגיע זמנן להנשא? ומבארינן: אלא, או תבגרן, או ימטי זמניהון לאיתנסבא.
על כל פנים רואים מכאן, שדווקא כשנישאת אבדה מזונותיה, אבל ארוסה - יש לה מזונות.
ואמרינן: נדון זה, אם לארוסה שמת בעלה יש מזונות - כמחלוקת תנאי הוא:
דתניא: עד מתי הבת נזונית - עד שתארס.
משום רבי אלעזר אמרו: עד שתבגר.
תני רב יוסף: "עד דיהוויין לגוברין".
איבעיא להו: האם הכוונה להויה דאירוסין, או שמא, להויה דנישואין?
ומסקינן: תיקו.
אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: מי שמיע לך מיניה דרב יהודה, האם יתומה ארוסה יש לה מזונות מן האחין, או שמא אין לה מזונות?  79 

 79.  לא שמיע ליה פלוגתא דתנאי שנחלקו לעיל בדבר זה. אי נמי, שמיע ליה, ומבעיא ליה הילכתא כמאן? תוס'.
אמר ליה: משמע - לא שמיע לי מרב יהודה. אלא מסברא - לית לה מזונות.
שהרי הטעם שתקנו חכמים שתהא ניזונת מן האחין, הוא כדי שלא תחזר על הפתחים. אבל כאן, כיון דאירסה הארוס - ודאי לא ניחא ליה דתיתזיל, וילך הוא ויזון אותה משלו, אף שאין החיוב מוטל עליו.
אמר ליה רב חסדא: אי משמע לא שמיע לך בהדיא מרב יהודה, אדרבה ! מסברא אית לה מזונות מן האחין! שכיון דלא קים ליה לארוס בגוה (שאינו בקי בה), ושמא כשישאה ימצא בה מום - לא שדי זוזי בכדי (לא יבזבז את מעותיו סתם לזונה על הספק).
ואיכא דאמרי להיפך:
שבתחילה אמר ליה רב יוסף: משמע לא שמיע לי, אבל מסברא אית לה, כיון דלא קים ליה בגוה - לא שדי זוזי בכדי.
ואמר ליה רב חסדא: אי משמע לא שמיע לך, מסברא לית לה, כיון דאירסה - לא ניחא ליה דתיתזיל.
(סימן: דגברי שק זרף מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה)
בעו מיניה מרב ששת: ממאנת, דהיינו, יתומה קטנה שהשיאוה אחיה, ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם, האם יש לה מזונות עד שתבגר, או אין לה מזונות?
וצדדי הספק: האם על ידי המיאון עקרה את הנישואין לגמרי מעיקרן, והרי זה כאילו לא נשאת כלל, או דלמא, סוף סוף נישאת, ויצאה מרשות האב!
אמר להו רב ששת, תניתוה: אלמנה  80  מן האירוסין (שהרי מן הנישואין ודאי שאין לה מזונות)  81 , שהיא בבית אביה, וגרושה מן האירוסין בבית אביה, ושומרת יבם  82  מן האירוסין בבית אביה - יש לה מזונות.

 80.  האי דנקט אלמנה, אף שגם בלי שנתאלמנה יש לה מזונות כשהיא ארוסה בבית אביה, לאשמועינן דדווקא בנתאלמנה, ארוסה יש לה, ואילו נשואה - אין לה. אבל ממאנת, אף שנשאת - יש לה מזונות. תוס'.   81.  כך פירש רש"י. אבל רבינו תם מפרש, דמיירי בנשואה שנתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה, עיי"ש.   82.  נקט שומרת יבם לרבותא, דלא מבעיא ארוסה, דאכתי מיחסרא מסירה לחופה. אלא אפילו שומרת יבם, דלא מחסרא מסירה לחופה, שהרי יכול לבוא עליה בעל כרחה, אפ"ה יש לה מזונות.
רבי יהודה אומר: כשעודה בבית אביה - יש לה מזונות.
אינה בבית אביה - אין לה מזונות.
ויש לתמוה: הרי רבי יהודה - היינו תנא קמא! ובמה הוא נחלק עליו?
אלא לאו - ממאנת איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: אית לה מזונות, שהרי היא כאלמנה מן האירוסין וכו', שאף היא כאילו לא נשאת, שעקרה את הנישואין על ידי המיאון.
ובא רבי יהודה וסבר שדווקא עודה בבית אביה, שלא יצתה משם בנישואין כלל, אז יש לה מזונות. אבל אם יצאה בנישואין, אף שמיאנה לבסוף, לית לה מזונות  83 .

 83.  הרמב"ם (פי"ט מהל' אישות) כתב, דבת ממאנת, דהיינו, מי שנשא יתומה קטנה, וילדה לו בת, ואחר כך מיאנה בעודה בקטנותה, הרי בת זו ככל הבנות, ויש לה מזונות מן האחין. אבל הראב"ד השיג עליו, וכתב שאין לממאנת לא בן ולא בת. עיי"ש. ועיי' בר"ן.
בעי ריש לקיש: בת  84  יבמה, דהיינו, מי שכנס את יבמתו, וילדה לו יבמתו בת, ומת, האם יש לה מזונות מן האחין מנכסי אביה, או אין לה מזונות?

 84.  כתבו התוס', דנראה דיבמה עצמה פשיטא ליה דיש לה מזונות, דגבי דידה אמרינן תנאי כתובה - ככתובה, וכי לית ליה לראשון, תקינו לה גם מזונות משני, כמו שגבי כתובה עצמה אומרים כך. אבל גבי בתה מיבעיא ליה, אי אלימא כמותה למהוי תנאי כתובה ככתובה. והספק הוא דווקא בכה"ג דלית ליה לראשון, דאי אית ליה, ממה נפשך גביא. עוד הביאו התוס', דיש מפרשים דאף בדאית ליה לראשון קבעי, אע"ג דלדידה פשיטא דאית לה מזונות בין אית ליה לראשון ובין לית ליה, בבתו מיבעיא ליה, דמראשון ודאי לית לה, שהרי הוא כתב לה: בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון יתבין וכו', והרי בת זו אינה ממנו! אבל מן השני דלמא אית לה, כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני, דכל תנאי יהיו מוטלין על השני, ולענין מזונות הבת, אע"ג דאית ליה לראשון, כיון שאינה נזונת מהם - כמאן דלית ליה דמי, ותקינו לה רבנן משני, או דלמא, משני נמי לית לה. עיי"ש. וע"ע בתוס' רי"ד.
וצדדי הספק: האם נאמר, שכיון דאמר מר שכתובתה של יבמה - על נכסי בעלה הראשון, גם חיוב תנאי כתובה אינם על השני, ולכן לית לה מזונות,
או דלמא, כיון דאי לית לה כתובה מהבעל הראשון, כגון שאין לו נכסים, תקינו לה רבנן כתובה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, אית לה ממנו גם תנאי כתובה, להיות בתה נזונות מנכסיו?
ומסקינן: תיקו. בעי רבי אלעזר: בת שניה, דהיינו, שנשא אשה שהיא מנשים שניות, שאסורות מדברי סופרים (ומפורשות במסכת יבמות כא א), שדינה הוא שאין לה כתובה ואין לה מזונות, וילדה לו בת, ומת, האם יש לה מזונות מנכסיו, או שמא - אין לה מזונות?

דרשני המקוצר[עריכה]