פרשני:בבלי:כתובות פח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות פח א

חברותא[עריכה]

אי פיקח הוא (היינו הבעל) מייתי לה (לאשה) לידי שבועה דאורייתא  126 .

 126.  כתב רש"י - שהנפקא מינה בין שבועה דרבנן לשבועה דאורייתא, שבשבועה דאורייתא צריכה להשבע בנקיטת חפץ (כלומר שאוחזת בידיה חפץ של מצוה בשעת השבועה), ואילו בשבועה דרבנן אינה צריכה. והקשה המהרש"א - מדוע לא פירש רש"י כדלעיל, שבשבועה דאורייתא לא הופכים את השבועה, מה שאין כן בשבועה דרבנן? ומבאר המהרש"א - בסוגיין אנו מחפשים מקרה שהבעל ירויח מכן שהשבועה תהא דאורייתא, ולעניין הפיכת שבועה, שמא הבעל מעדיף שיוכלו להפוך את השבועה עליו. ולכן הביא רש"י את הנפקא מינה שמועילה לבעל.
וכיצד? יהיב לה כתובתה (שתובעת כעת) באפי (בפני) חד סהדא. וסמיך (ומצרף) סהדא קמא (את העד הראשון שהעיד בה שנפרעה כבר בפעם אחרת) אסהדא בתרא (עם העד השני), ומוקים להו להנך קמאי במלוה (וכעת בא לתבוע ממנה מה שפרע לה בפעם הראשונה, בתורת מלוה),
וכיון שודאי פרע לה את כתובתה פעם אחת, שהרי שני עדים מעידים שפרעה,
ומאידך יש לבעל עד אחד שפרע לה פעם נוספת, ובא הבעל לתבוע ממנה את המעות שפרע לה שלא כדין, שהם כמלוה אצלה, ויכול להשביעה עליהם שבועת עד אחד שהיא שבועה דאורייתא, כיון שכעת האשה היא מהנשבעים ונפטרים.
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: היאך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא? והלא כל אחד מעיד על פרעון אחר, ואין כאן אלא עד אחד על כל פרעון, ולעולם תוכל האשה לחזור ולומר - לא פרעת לי מעולם?  127  אלא אמר רב שישא בריה דרב אידי: יהיב לה כתובתה פעם נוספת באפי סהדא קמא וסהדא בתרא, ואז יש לו שני עדים על פרעון זה, ומוקים לה להנך קמאי, שפרע לה בפני עד אחד, בהלואה, ותובעם ממנה, ומשביעה שבועה דאורייתא על ידי העד.

 127.  הקשו הראשונים - הרי קיימא לן - "הלואה אחר הלואה מצטרפין", כלומר - אם יש עד אחד על הלואה זו ועד אחד על הלואה אחרת, מצטרפים שניהם לעדות אחת כדי להוציא ממון מהלווה. ואם כן מדוע כאן אינם מצטרפים ? וצריך לומר - שקושיית הגמרא היתה - הרי ממה נפשך אין כאן עדות אלא על פרעון אחד, ואם כן איך יוכל לחזור ולהשביע אותה על הפרעון הראשון?.
מתקיף לה רב אשי: אכתי יכולה למימר, ב' כתובות הואי, ומה שנפרעת ממני בשנית בפני העדים היה עבור הכתובה השניה, ובפרעון הראשון פרעת לי עבור הכתובה הראשונה, ואם כן, לא תתחייב האשה כלל שבועה, שהרי אין העד מכחישה, כי גם הוא אומר שבשני הפעמים פרע הבעל לשם פרעון כתובהף ולא כפרעון מלוה!
אלא, אמר רב אשי - הוא דמודע להו. כלומר - כשפורע בפני העדים בפעם השנייה מודיעם שבא לפרוע את הכתובה שבשטר. ושוב אינה יכולה לומר שהפרעון הראשון היה עבור כתובה נוספת שהיה חייב לה במלוה על פה. (עיין תוספת ביאור ברש"י)
ומאידך, לתבוע כתובה נוספת אינה נאמנת בלא שטר.
ולכן, כשחוזר הבעל ותובעה על ידי העד אחד את מה שפרעה בראשונה הוי שבועת הנפטרים, והיא שבועה דאורייתא.
שנינו במשנה שמנכסים משועבדים אינה נפרעת אלא בשבועה:
תנן התם - "וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה" מבארת הגמרא: ממאן לא יפרעו אלא בשבועה?
אילימא כשבאים להפרע מלוה שלוה מאביהם, אינם נפרעים אלא בשבועה,
זה אינו! דהשתא אביהן שקיל מהלוה בלא שבועה, ואינהו בשבועה?! הרי ודאי שאינם גרועים מאביהם.
אלא הכי קאמר: וכן היתומים שבאו להפרע מן היתומים, לא יפרעו אלא בשבועה. כדין הבא להפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה.
אמר רב זריקא, אמר רב יהודה: לא שנו שנפרעים מן היתומים בשבועה, אלא שאמרו יתומים (היינו בני הלווה): אמר לנו אבא - "לויתי ופרעתי", ומכיון שאינם נאמנים נגד השטר, נפרעים מהם בשבועה.
אבל אמרו: אמר לנו אבא - "לא לויתי", אף בשבועה לא יפרעו מהם  128 .

 128.  סברה הגמרא כעת, מכיון שאמר להם דבר זה לפני מותו, ודאי אמת אמר. הריטב"א.
מתקיף לה רבא - אדרבה! יפרעו מהם אפילו בלא שבועה, כיון שכל האומר "לא לויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי, (כיון שאם לא לוה, ודאי לא פרע, והרי השטר מוכיח עליו שלוה. רש"י), וא"כ הרי הודה אביהם בחוב זה, ומדוע לא יפרעו מהם?
אלא אי אתמר, הכי אתמר: אמר רב זריקא אמר רב יהודה - לא שנו אלא שאמרו יתומים: אמר לנו אבא "לויתי ופרעתי", אבל אמרו: אמר לנו אבא "לא לויתי", נפרעין מהם שלא בשבועה. משום שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:
שנינו במשנה: ונפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה:
אמר רב אחא שר הבירה - מעשה בא לפני רבי יצחק באנטוכיא, שבאה אשה להפרע מנכסי בעלה שלא בפניו,
ואמר: לא שנו שיכולה להפרע שלא בפניו, אלא לכתובת אשה, משום חינא. (היינו שיהיה חן האנשים בעיני הנשים לינשא להם, ולא יחששו שתאבדנה את כתובתן), אבל בעל חוב לא יפרע שלא בפניו, אפילו בשבועה.
ורבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נפרע שלא בפניו בשבועה, כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים, ואתה נועל דלת בפני לווין:
שנינו במשנה - רבי שמעון אומר: כל זמן שתובעת כתובתה היורשים משביעים אותה, ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה.:
מקשה הגמרא: רבי שמעון אהייא? כלומר על איזו מהשבועות שנזכרו לעיל במשנה אמר רבי שמעון את דבריו?
אמר רבי ירמיה, אהא ששנינו - "ונפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה", לא שנא לתביעת מזוני, ולא שנא לכתובה, צריכה להשבע כדי שבי"ד ירדו לנכסי הבעל להפרע מהם.
ואתא רבי שמעון למימר - כל זמן שתובעת כתובתה יורשיה משביעין אותה, שלא עיכבה מנכסיהם בידה אחר מיתת האב.

דרשני המקוצר[עריכה]