פרשני:בבלי:כתובות פט ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות פט ב

חברותא[עריכה]

יכול למימר - "גירשתיה, ונתתי לה כתובתה"  137 .

 137.  הקשו התוספות - הרי אם יטען "לא גירשתיה" יתחייב בשאר כסות ועונה, ככל בעל. ואם כן, אין כאן מיגו, כיון שאינו רוצה לטעון "לא גירשתיה" כדי שלא יתחייב בשאר וכסות? ותרצו התוספות - גם אם יטען "לא גירשתיך" לא יתחייב בשאר וכסות. כיון שהיא טוענת שנתגרשה ממנו, אלא שלא פרע לה את כתובתה. ואם הודתה שאינו חייב לה שאר וכסות. כיון שלדבריה אינו בעלה.
ומקשינן: היאך אפשר להעמיד את המשנה כשאין שם עידי גירושין, הא מדקתני בסיפא דמתניתין - "רבי שמעון בן גמליאל אומר: מן הסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול",
ודין זה על כרחך בדאיכא עדי גירושין עסקינן, דאי ליכא עדי גירושין, במאי גביא?! הלא אין לה גט, ולא עדים, ומניין לנו שנתגרשה? אלא ודאי מדובר כשיש עידי גירושין, וא"כ אף ברישא מדובר כשיש עידי גירושין.
ומשנינן: אלא כולה מתניתין רבי שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני - "הרי אלו לא יפרעו, במה דברים אמורים כשאין שם עדי גירושין, אבל יש שם עדי גירושין, גביא תוספת. ואילו את העיקר - אי מפקא גיטא, גביא. ואי לא מפקא גיטא, לא גביא. ומן הסכנה ואילך אף על גב דלא מפקא גיטא, גביא. משום שרבי שמעון בן גמליאל אומר: מסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול". ואם כן רישא דמתניתין עוסקת כשאין עידי גרושין, ולא קשיא על דברי רב.
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לדידך דאמרת, שאם הוציאה גט בלא כתובה, גובה רק את העיקר, אלמנה מן הנשואין במאי גביא את העיקר, הלא אין בידיה גט  138 ?

 138.  העירו התוספות - שקושיא זו שייכת גם לדברי שמואל, במקום שאין כותבים כתובה, במה תגבה אלמנה מן הנישואין, הרי אין לה גט ולא כתובה.
אמר להם רב: תגבה בעדי מיתה. ומקשינן, וליחוש דלמא גירשה, ומפקא לגיטא וגביא ביה את העיקר מחיים, ואחר מותו תאמר ליורשים - "לא גרשני אביכם מעולם, והבו לי עיקר כתובתי בעידי מיתה, כדין אלמנה"?
ומשנינן: אכן אין אלמנה גובה עיקר כתובתה אלא כשהכירו בה שהיתה יושבת תחת בעלה, ואז לא חוששים שמא גרשה.
ומקשינן: ודלמא סמוך למיתה גירשה, ולזה אין ראיה ממה שישבה תחתיו כל חייו?
ומשנינן: התם איהו הוא דאפסיד אנפשיה, שהיה לו להעמיד עדים על הגירושין.
ומקשינן: אכתי אלמנה מן האירוסין במאי גביא? והלא לא ישבה תחתיו מעולם?
ומשנינן: בעדי מיתה
ומקשינן: וליחוש דלמא גירשה, ומפקא גיטא וגביא מחיים, ואחר מיתה טוענת שלא גרשה מעולם ותובעת שוב את כתובתה כדין אלמנה?
ומשנינן: אלא ודאי, במקום דלא אפשר כגון המגרש את ארוסתו ופורע לה את כתובתה, כתבינן שובר על הפרעון, שלא תבא לגבות את הכתובה אחר מותו בשנית.
וראיה לכך: דאי לא תימא הכי, בעדי מיתה גופייהו ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי בי דינא, וגביא, והדר מפקא את אותם עדים בבי דינא אחרינא, וגביא בשנית?!
אלא ודאי, במקום דלא אפשר כתבינן שובר.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא, לרב אשי: אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה בתנאי בית דין, אפילו אם לא כתב לה?
אילימא מהא מתניתין ששנינו לעיל (נד' ע"ב) - "נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין, בין מן הנשואין גובה את הכל", ומבואר שיש כתובה לארוסה,
התם אינו ראיה, דלמא איירי דכתב לה, אבל אם לא כתב לה אין לה כתובה בתנאי בית דין כמו לנשואה.
וכי תימא אי איירי התם כשכתב לה, מאי למימרא?! הלא פשיטא שחייב לה מה שכתב לה?
הא לא קשיא, כיון שהמשנה באה לאפוקי מדברי רבי אלעזר בן עזריה, דאמר שם במשנה - שאלמנה מן האירוסין אין לה כתובה, אפילו אם כתב לה, כיון שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה. ולכן חידשה המשנה דלא כדבריו, ואף לארוסה יש כתובה, אך לעולם אפשר לומר דהיינו דוקא היכן שכתב לה, ומנלן לחדש תנאי בית דין בארוסה?
דיקא נמי שהמשנה התם עוסקת כשכתב לה בפירוש - דקתני התם "גובה את הכל", אי אמרת בשלמא דכתב לה, משום הכי גובה את הכל, היינו גם את התוספת, אלא אי אמרת דלא כתב לה, מאי גובה את הכל? הלא רק מנה או מאתים הוא דאית לה?
ואלא המקור לתנאי בית דין בכתובת ארוסה הוא, מדתני רב חייא בר אבין: "אשתו ארוסה שמתה, לא אונן  139 , ואם הוא כהן - לא מיטמא לה  140 . וכן היא שמת בעלה, לא אוננת ולא מיטמאה לו. מתה ארוסתו, אינו יורשה. מת הוא - גובה כתובתה". הרי מבואר שיש כתובה לארוסה.

 139.  כלומר אין לו דין "אונן", דהיינו שאינו נאסר באכילת קדשים אם הוא כהן. ואינו נאסר באכילת מעשר, ובקדשים קלים אם הוא ישראל.   140.  כיון שלא הותר לכהן להטמא אל ל"שארו", דהיינו אשתו ושבעת הקרובים. אך זו עדיין לאו אשתו היא.
ומקשינן: אכתי אין מכאן ראיה, דלמא דכתב לה, ולכן גובה כתובתה?
וכי תימא, אי איירי מתניתא דרבי חייא רק כשכתב לה, מאי למימרא? פשיטא שחייב לה?!
הא לא קשיא, כיון שדין זה - "מתה אינו יורשה" איצטריכא ליה להשמיענו, ואגב שהשמיענו אותו כתב לן "גובה כתובתה", ולעולם איירי כשכתב לה, ואכתי תקשי מנלן שכאשר לא כתב לה כתובה גובה בתנאי בית דין? ומסקינן בקושיא.
אמר ליה רב נחמן לרב הונא, לרב דאמר - "גט גובה עיקר", ליחוש דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא, וגביא, והדרא מפקא בבי דינא אחרינא, וגביא בשנית?
וכי תימא, דאחר שגבתה בו פעם אחת קרעינן ליה כדי שלא תגבה בו בשנית,
הא ליכא למימר, כיון שאמרה - "בעינא לאנסובי ביה", ואם אקרע את הגט יאמרו שאשת איש אני.
ומשנינן: דקרעינן ליה, וכתבינן אגביה (על קרעי הגט): "גיטא דנן קרענוהי, לאו משום דגיטא פסול הוא, אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זמנא אחרינא" (גט זה, קרענוהו, לאו משום שהיה פסול, אלא כדי שלא תחזור ותגבה בו בפעם אחרת). ובשטר זה יכולה להנשא.
מתניתין:
האשה שהיו בידה שני גיטין ושתי כתובות מאותו אדם  141 , והיה זמן הכתובה הראשונה קודם לזמן הגט הראשון, וזמן הכתובה השניה קודם לזמן הגט השני - גובה שתי כתובות.

 141.  כגון - שכתב לה כתובה וגרשה. ושוב החזירה, וכתב לה כתובה אחרת וגרשה.
ברם, אם היו בידה שתי כתובות, וגט אחד, או כתובה אחת, ושני גטין, או כתובה אחת, וגט אחד, ועידי מיתה - אינה גובה אלא כתובה אחת, אף על פי שאנו יודעים שנשאה בשנית, כיון שהמגרש את אשתו והחזירה - על מנת כתובה הראשונה מחזירה, עד שיכתוב לה כתובה נוספת בפירוש.
גמרא:
שנינו במשנה, שאם היו בידה שתי כתובות וגט אחד, גובה כתובה אחת.
ומשמע דאי בעיא בהאי גביא, אי בעיא בהאי גביא (אם תרצה תגבה בכתובה זו, ואם תרצה בכתובה האחרת).
ומקשינן: לימא משנה זו תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל. (תהא פירכא לדברי רב נחמן שאמר בשם שמואל).
דאמר רב נחמן אמר שמואל: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה, ביטל שני את הראשון. ואילו במשנה מבואר שלא התבטלה הכתובה הראשונה, ואם תרצה תחזור ותגבה בה?
ומשנינן: לאו אתמר עלה?! וכי לא נאמר כבר על דברי רב נחמן - אמר רב פפא, ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה בשטר השני דיקלא, לתוספת כתביה. ולא התבטל השטר הראשוןי.
ואם כן הכא נמי במשנתינו מדובר בדאוסיף לה הבעל בכתובה השניה דבר על הראשונה, ולכך לא התבטל שטר הכתובה הראשון, ויכולה לגבות בו אם רצונה בכך.
תנו רבנן: הוציאה גט וכתובה, והביאה עמם עידי מיתה, ובאה לגבות שתי כתובות, האחת עבור נישואיה הראשונים עמו, שמהם גרשה, והשניה - עבור נישואיה השניים עמו שמהם נתאלמנה.

דרשני המקוצר[עריכה]