פרשני:בבלי:כתובות קה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות קה ב

חברותא[עריכה]

"ויסלף דברי צדיקים" -  אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת, שייעשה לטיפש.
ואז, ביושבו לדון כשהוא טיפש, קל וחומר שיסמא אז השוחד את עינו. וזו היא כונת הברייתא האומרת "קל וחומר לרשעים".  1  כי אתא כאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: כך דרש רב נחמן בר כהן: מאי, מהו ביאור הפסוק דכתיב: (משלי כט) "מלך במשפט יעמיד ארץ. ואיש תרומות - יהרסנה"?

 1.  רש"י. והרשב"ם כתב שבברייתא לא נאמר "קל וחומר לטפשים", אלא שהגמרא הסיקה קל וחומר זה ממה שאמרה הברייתא "קל וחומר לרשעים", וכפי שמבארת הגמרא. עיין בתוס'.
אם דומה דיין למלך, בכך שאינו צריך להזדקק לכלום מן הבריות, הוא יעמיד ארץ במשפט. ואולם, אם דומה הוא לכהן, שמחזר על הגרנות לקבל מהאנשים תרומה - יהרסנה!
אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא דשאיל שאילתא, ששואל מאנשים כלים או בהמות להשתמש בהם - פסול למידן דינא, כיון שהוא משוחד מהאנשים שמשאילים לו.
ולא אמרן שהוא פסול לדון בגלל שהוא שואל מאנשים, אלא דלית ליה לאושולי, שאין לו בעצמו כלים ובהמות להשאיל לאנשים אחרים, ונמצא שמשאילים לו מבלי לשאול ממנו.
אבל אם אית ליה לדיין כלים לאושולי - לית לן בה! לא איכפת לנו שישאל כלים, שאינו משוחד מכך היות וגם הוא משאיל להם.
ופרכינן: איני! והא רבא, שהיה דיין, שאיל שאילתא מדבי מאנשי בית בר מריון, אע"ג דהם לא שיילי מיניה, ובכל זאת לא נפסל רבא לדון!
ומשנינן: התם, מה ששאל מהם רבא - לאחשובינהו, להחשיב את אנשי בית בר מריון הוא דבעי. שרצה רבא להחשיבם ולכן שאל מהם אף על פי שהם לא שאלו ממנו, אך יכול היה רבא עצמו להשאילם.
אמר רבא: מאי טעמא דאסרה תורה נטילת שוחדא אפילו כדי לזכות את הזכאי? -
כיון דקביל ליה שוחדא מיניה - איקרבא ליה דעתיה של הדיין לגביה של נותן השוחד, והוי כגופיה, ואין אדם רואה צד של חובה לעצמו אפילו כשהוא מתכוון לדון משפט אמת!
מאי, ומדוע הוא קרוי "שוחד"?
לפי שהוא, הדיין המקבל את השוחד והאדם הנותן את השוחד נעשים כאילו הם גוף אחד.
אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה שאהוב עליו, ולא למאן דסני ליה, ששנוא עליו.
דרחים ליה, לאהובו - לא חזי אינו רואה ליה צד חובה.
דסני ליה, לשנוא עליו - לא חזי ליה זכותא.
אמר אביי: האי צורבא מרבנן, תלמיד חכם שהוא רב העיר, דמרחמין ליה בני מתא, שאוהבים אותו בני עירו, לאו משום דמעלי טפי, אין זה מחמת שהוא מעולה ביותר, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, שאינו מוכיחם על אי קיום התורה והמצוות.
אמר רבא, מריש בתחילה, לפני שנתמניתי לדיין העיר, הוה אמינא הייתי אומר כי הני בני מחוזא, בני מחוזא (עירו של רב) - כולהו רחמו לי, כולם אוהבי.
כיון דהואי דיינא, אבל מאז שנתמניתי לדיין העיר, אמינא, אמרתי לעצמי שלא כל בני מחוזא אוהבים אותי, אלא מינייהו (אלו שאני מחייבם בדין) סנו לי, שונאים אותי, ומינייהו (אלו שאני מזכה בדין) רחמו לי, אוהבים אותי.
אך לאחר מכן, כיון דחזאי כאשר נוכחתי לדעת דמאן דמיחייב ליה האידנא, את מי שאני מחייב עתה בפסק דיני, קא זכי למחר, בדין אחר שבא לפני, אמינא, אמרתי לעצמי: אם מרחם - כולהו רחמו לי. אי מסנו - כולהו סנו לי.
תנו רבנן: (שמות כג) "ושוחד לא תקח" -
אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב "בצע (ממון) לא תקח".
ומבארת הגמרא: היכי דמי "שוחד דברים"?  2 

 2.  בגמרא מתבארות דוגמאות ל"שוחד דברים" בדברים של הנאה שאין בהם נתינת ממון. אך בדברי הפוסקים (בשולחן ערוך חושן משפט סימן ט"ו מבואר שגם שוחד "דברים" בלבד אסור, כגון להקדים שלום לדיין שלפני שעמד לפניו בדין לא היה מקדים לו שלום.
כי הא דשמואל הוה עבר במברא, על גבי גשר את הנהר. אתא ההוא גברא, יהיב ליה לשמואל את ידיה, כדי לסייע לו לעבור.
אמר ליה שמואל: מאי עבידתיך? למה עשית זאת?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא. פסול אני מלדון אותך, על אף שלא חשבתי על נטילת שוחד בשעה שעזרת לי.
אמימר, הוה יתיב וקא דאין דינא
פרח גדפא (בעל כנף) ארישיה, ונעמד על ראשו.
אתא ההוא גברא, שקליה, ונטלו מראשו.
אמר ליה: מאי עבידתיך? מדוע עשית זאת?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, היה מוטל רוק לפניו.
אתא ההוא גברא, כסייה, וכיסה את הרוק.
אמר ליה: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
רבי ישמעאל ברבי יוסי, הוה רגיל אריסיה (אריסו, המעבד את שדהו תמורת קבלת חלק מסויים מהפירות), דהוה מייתי ליה, היה מביא לו כל מעלי שבתא (ערב שבת) כנתא סל דפירי, משדהו.
יומא חד, אייתי ליה הקדים להביא לו את הפירות ביום חמישי בשבתא.
אמר ליה: מאי שנא, מה השתנה הפעם, שהקדמת להביא האידנא, עתה, ביום חמישי במקום בערב שבת!?
אמר ליה: דינא אית לי, יש לי לבוא ולדון עם בעל דיני לפניך היום, ואמינא, אגב אורחי שאני בא לפניך לדין, אייתי ליה למר.
לא קביל רבי ישמעאל ברבי יוסי מיניה.
ולא עוד, אלא אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
אותיב זוגא דרבנן, הושיב זוג תלמידי חכמים במקומו, וקדיינין ליה.
בהדי דקאזיל ואתי, בשעה שהיה הולך ובא רבי ישמעאל ברבי יוסי, היה מחשב כיצד יכול אריסו לזכות בדין, ואמר בלבו: אי בעי, טעין הכי. ואי בעי - טעין הכי. אם רוצה הוא לטעון יכול הוא לטעון כך, ואם רוצה הוא לטעון אחרת, יכול הוא לטעון כך.
אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, כשנוכח לדעת כמה הוא מהפך בלבו את טענותיו של אריסו כדי שיוכל לזכות בדין -
תיפח נפשם של מקבלי שוחד!
ומה אני, שלא נטלתי שוחד, ואם נטלתי מהפירות שהביא לי אריסי גם לא היה זה נטילת ממון מהנידון, שהרי פירותי שלי נטלתי - ובכל זאת כך אני חושב בזכותו של האריס בגלל שהקדים להביא את הפירות ביום אחד.
מקבלי שוחד - על אחת כמה וכמה. רבי ישמעאל בר אלישע שהיה כהן, אייתי ליה ההוא גברא "ראשית הגז" מגיזת צאנו.
אמר ליה: מהיכא את?
אמר ליה: מדוך פלן. ממקום פלוני.
אמר ליה: וכי מהתם להכא, משם, ממקום עירך ועד לכאן, לא הוה כהן למיתבא ליה, לא היה לך כהן אחר ליתן לו את ראשית הגז עד שטרחת לבוא אלי וליתן לי אותו?
אמר ליה: דינא אית לי אצלך, ואמינא, ואמרתי לעצמי, אגב אורחאי, אגב בואי אליך לדין, אייתי ליה למר, אביאנו לאדוני.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא! ולא קביל מיניה.
אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה.
בהדי דקאזיל ואתי, אמר: אי בעי אדם זה לזכות בדין, טעין הכי, ואי בעי - טעין הכי.
אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני, שלא נטלתי ממנו את ראשית הגז, וגם אם נטלתי, הרי שלי נטלתי, ובכל זאת אני חושב כך, למצוא לו טענות שיכול לזכות עמן בדין.
מקבלי שוחד - על אחת כמה וכמה.
רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא סל דגילדני דבי גילי, מין דגים קטנים.
אמר ליה רב ענן: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי! ולא קביל מיניה!
אמר ליה רב ענן: פסילנא לך לדינא.
אמר ליה: דינא דמר - לא בעינא. איני רוצה להתדיין לפניך, אבל קבולי לקביל מר ממני את הסל עם הדגים הקטנים, דלא למנען ועל ימנע ממני מר מאקרובי בכורים, ממצות הקרבת ביכורים שאקיים בנתינה זאת -
דתניא: (מלכים ב ד) "ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאלישע, איש האלהים, לחם בכורים עשרים לחם שעורים. וכרמל בצקלונו".
וכי אלישע - אוכל בכורים הוה? והרי הוא לא היה כהן אלא היה משבט גד!?  3 

 3.  רש"י. והוכיח זאת מדברי הגמרא במסכת פסחים שאלישע היה בנו של שפט אשר בספר דברי הימים הוא מתייחס לשבט גד. והתוס' כתבו שאין צורך לומר שלא היה כהן, אלא אפילו אם היה כהן הוא לא היה יכול לאכול בכורים, לפי שאלישע היה בשומרון, ואילו הביכורים אינם נאכלים אלא בירושלים. והביאו התוס' בשם סדר אליהו זוטא, שלמד מכאן שהמביא אוכל לתלמידי חכמים, בכל מקומות מושבותיהם, הרי הוא כמביא ביכורים לירושלים.
אלא, לומר לך, שכל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים. אמר ליה רב ענן: קבולי - לא בעינן דאיקביל ללא סיבה. אבל השתא, עתה דאמרת לי טעמא - מקבילנא.
שדריה שלח רב ענן את האדם הזה לקמיה דרב נחמן, שידון אותו, והכי שלח ליה במכתב שנתן בידו אל רב ענו: נידייניה מר להאי גברא, דאנא היות ואני, ענן - פסילנא ליה לדינא.
אמר רב נחמן כשקבל את המכתב: מדשלח לי רב ענן הכי, שמע מינה קריביה קרובו של רב ענן הוא, ולכן הוא פסול לדונו, ועלי לכבדו, כי בכך יתכבד רב ענן.
הוה קאים דינא דיתמי היה עומד לדיון דין של יתומים נגד בעל דינם, קמיה דרב נחמן.

דרשני המקוצר[עריכה]