פרשני:בבלי:כתובות יז א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות יז א

חברותא[עריכה]

בית שמאי אומרים: אסור לשקר ולהגזים בשבחיה, אלא משבחים את  הכלה כמות שהיא! ואם אין במה לשבחה, שותקים!
ובית הלל אומרים: מותר לומר שכלה נאה, וחסודה היא, כיון שבעיני בעלה אכן נאה וחסודה היא  17 .

 17.  ויעויין בט"ז (אבן העזר סימן ס"ה) שאף לבית הלל אסור לשקר לגמרי, אלא רק לומר שנאה וחסודה היא, כיון שבעיני בעלה אכן כך הוא. אך מדברי הראשונים בסוגיין משמע שמותר אף לשקר לגמרי מפני דרכי שלום.
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת, או סומא, וכי אומרים לה כלה נאה וחסודה?! והרי התורה אמרה מדבר שקר תרחק?!
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק  18  האם ישבחנו בעיניו, או יגננו בעיניו?! הוי אומר, ישבחנו בעיניו! אף כאן ישבח את הכלה בעיני בעלה. אך דעת בית שמאי, שעדיף לשתוק ולא לשקר.

 18.  הרש"ש דקדק את לשון הגמרא - "הלוקח מקח מן השוק" - שדוקא מי שלוקח מן השוק אסור לומר לו שמקח רע הוא, כיון, שכעת אינו יכול לבטל את המקח ולקבל את כספו בחזרה, אבל הלוקח מן התגר, שיכול לקבל את כספו חזרה באם יוברר לו שעשה מקח רע, ודאי שמצוה לומר לו את האמת, כדי שלא יגרם לו נזק.
ומכאן, (היינו מדברי בית הלל הללו) אמרו חכמים: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" - לומר לכל אדם את מה שברצונו לשמוע.
כי אתא רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: הכי משרו קמי כלתא במערבא (כך אמרו לפני הכלות בארץ ישראל): כלה זו אף אם לא תשים כחל ולא שרק ולא פירכוס, ובכל זאת תהא יעלת חן.
כי סמכו רבנן לרבי זירא לרבנות, שרו ליה הכי: לא כחל (שאינו צבוע, כמאמרם ז"ל - השמרו מן הצבועים) ולא שרק (שאינו נראה בריא, אלא פניו מכסיפים מעמל התורה) ולא פירכוס (שאינו לבוש כמנהג הרבנים) ובכל זאת הרי הוא יעלת חן. על פי הגהות ר"י עמדין.
כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי, שרו להו הכי: כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, (כלומר, סמכו לנו רק אנשים כגון אלו) ולא תסמכו לנא, לא מן סרמיסין (היינו מסרסי הלכות), ולא מן סרמיטין (לשון סמרטוטים), ואמרי לה, לא מן חמיסין (שאומרים רק חמישית הטעם), ולא מן טורמיסין (יש שפרשו אנשי חמס).
ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא (מבית המדרש), לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה (יצאו שפחות הקיסר לפניו) ומשרין ליה הכי: רבא דעמיה (נשיא עמו) ומדברנא דאומתיה (ומנהיג אומתו) בוצינא דנהורא (עמוד האור, על שם זיו פניו שהיה מבהיק), בריך מתייך לשלם  19 !

 19.  רש"י פירש - "ברוך בואך לשלום", והקשה הריטב"א, מה שייך לברך את עצם הביאה ? ולכן פירש בדרך שונה - "ברוך המביאך לשלום", וברכה היא לקב"ה שהביאו לשלום.
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס, ומרקד לפני הכלה ואומר: כלה נאה וחסודה.
וכן מעשה ברב שמואל בר רב יצחק שהיה מרקד לפני הכלה אתלת, כלומר בשלש בדי הדס, שהיה זורקם בזה אחר זה וחוזר ותופסם.
אמר לו רב זירא, קא מכסיף לן סבא, הרי גורם אתה זלזול בכבוד תלמידי חכמים.
כי נח נפשיה (כשנפטר רב שמואל) איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא, והיה אותו עמוד עשוי כעין מחיצה של הדס בינו לבין העם. (בראשית רבה פרשה נט')
וגמירי, (ומקובלנו) - דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא, אי לתרי בדרא.
אמר רבי זירא, אהנייה ליה שזכה לכך משום שוטיתיה (ענף ההדס שהיה מרקד בו) לסבא, ואמרי לה, שטותיה (שהיה מתנהג כשוטה) לסבא, ואמרי לה, שיטתיה (דרכו ומנהגו) לסבא.
רב אחא היה מרכיב לה - לכלה, אכתפיה ומרקד.
אמרי ליה רבנן, אנן, מהו למיעבד הכי, האם לא נחשוש להרהור עבירה?
אמר להו, אי דמיין עלייכו ככשורא, - היינו כקורת עץ, לחיי! אין לחשוש. ואי לא, לא.
אמר רב שמואל בר נחמני, אמר רב יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, על ידי שרואה שהכל מסתכלים בה נכנס יופיה בליבו.
ולית הלכתא כוותיה, משום שחוששים להרהורי עבירה.
תנו רבנן במסכת שמחות: תהלוכת חתן וכלה, ולויית המת, ושיירתו של המלך שהגיעו לדרך אחת, ואין מקום אלא לאחת מהן, מעבירין את המת לדרך אחרת, מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל.
אמרו עליו על אגריפס המלך, שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים.
ומקשינן: שבחוהו?! מכלל דשפיר עבד! והא אמר רב אשי, אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו, כבודו מחול, בכל אופן, מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול! משום דאמר מר: כתיב - "שום תשים עליך מלך", כפל הכתוב לשון "שימה" לומר - שתהא אימתו עליך, ואפילו אם ימחול על כבודו, עליך לשוב ולהמליכו עליך, ואם כן היאך מחל אגריפס המלך על כבודו?
ומשנינן: התם פרשת דרכים הואי, ולא היה ניכר הדבר שעבר מלפני הכלה, ולכך לא הקפידו על שמחל על כבודו.
תנו רבנן: אם רצו לבטל, הרי שמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ולהכנסת כלה.
וכן אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה  20 .

 20.  כך פירש בשיטה ישנה, ולפירושו, אין חיוב לבטל תורה, אלא רק אם רוצים, מותר לבטל תורה. וראיה לדבר ממה שהביאה המשנה מרבי יהודה בר אילעאי שביטל תורה, ואם היה חיוב לבטל תורה, מדוע רק רבי יהודה בר אלעאי ביטל?! אך הריטב"א פירש - שחובה לבטל תורה ללוית המת והראיה מרבי יהודה בר אלעאי, שאפילו הוא שהיתה תורתו אומנותו, בכל אופן ביטל תורה ללוית המת. וכן ההלכה.
במה דברים אמורים, כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין.
וכמה כל צרכו? אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב תריסר אלפי (שנים עשר אלף) גברי, ושיתא אלפי שיפורי (כרוזים המכריזים שיבואו לכבדו).
ואמרי לה, תליסר אלפי (שלשה עשר אלף) גברי, ומינייהו - ומתוכם - שיתא אלפי שיפורי.
עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא (משער העיר) ועד סיכרא (הקבר).
רב ששת ואיתימא רבי יוחנן אמר: נטילתה של התורה, כנתינתה, מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא.

דרשני המקוצר[עריכה]