פרשני:בבלי:כתובות פז א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות פז א

חברותא[עריכה]

על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה. כלומר, אם הושיבה חנונית בחנותו. אבל אם פגמה כתובתה לא נפטרה משבועה, כיון שנפטרה רק משבועה שח?ייב הוא אותה, אבל משבועה שחייבה את עצמה לא  118 .

 118.  יש לדון, אם בא הבעל להשביעה בשבועת עד אחד, האם יכול להשביעה, הרי בשבועה זו הוא מחייב אותה, ולא היא מחייבת את עצמה? וכתב הראב"ד - שהבעל יכול להשביעה בשבועת עד אחד. כיון שלא האמינה נגד עד א חד. אך דעת הרא"ש - שאינו יכול להשביעה שבועת עד אחד.
רב נחמן, אמר רבה בר אבוה - כשפטרה משבועה סתם, נפטרה גם משבועה שתתחייב על הפוגמת כתובתה. וכל שכן שנפטרה משבועת אפוטרופוס, כיון שכונת הבעל היתה לפוטרה מכל שבועה שחייבת לו.
אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי (הלך רב מרדכי, ואמר את הדברים הבאים לפני רב אשי): בשלמא למאן דאמר (היינו לדעת רב נחמן), שהעמיד את המשנה כשפטרה משבועה שהיתה חיבת לו על הפוגמת כתובתה, אתי שפיר מדוע תבעה ממנו למחול לה על שבועה זו.
כיון דמסקא אדעתה שהעלתה בדעתה, דלמא מצטרכי לי זוזי, ושקילנא מכתובתאי, ואתחייב לבעלי שבועת פוגמת כתובתה, ולכן אמרה ליה - "כתוב לי דלא משבעת לי".
אלא למאן דאמר (היינו רב יהודה אמר רב), שמשנתינו עוסקת כשפטרה הבעל משבועה שתתחיב לו על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה, יש להקשות, מדוע תבעה ממנו לכתוב לה שלא ישביענה, וכי איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופיא, דאמרה ליה - "כתוב לי דלא משבעת לי"?! (האם ידעה מראש שיושיבנה אפוטרופסית על נכסיו, כדי שתתבע ממנו לפוטרה מהשבועה?!)  119 .

 119.  ואם תאמר - אולי מדובר כשהיתה כבר אפוטרופסית, ולכן תבעה מבעלה למחול לה על השבועה, ושוב לא יקשה על דברי רב יהודה אמר רב? יש לומר - עדיין יש להקשות על דבריו, מדוע נדחק להעמיד במקרה רחוק, ולא העמיד בפשטות כמו רב נחמן. תוספות.
אמר ליה רב אשי לרב מרדכי: אתון, אתם שהתקשיתם קושיא זו, אהא מתניתו לה, כלומר - שניתם את דברי רב יהודה, ברישא דמשנתינו, שלא נתפרשה באיזו שבועה איירי, וסברתם שחלק רב יהודה על דברי רב נחמן.
אך אנן, אהא מתנינן לה, כלומר שנינו את דבריו בסיפא דמשנתינו, ולא בא לחלוק כלל על דברי רב נחמן, אלא כך הוא באור דבריו:
הא דאמרינן במשנתינו - "הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא, אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופיא, יורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואין משביעין אותה על שעבר".
ויש לבאר - "שעבר" מאי עבידתיה? כלומר - עד מתי נחשב לשעבר שאין היורשים יכולים להשביעה?
ועל זה אמר רב יהודה אמר רב: גדר "שעבר" הוא - שאינם יכולים להשביעה על אפוטרופיא שנעשית בחיי הבעל, כיון שפטרה הבעל משבועה זו.
אבל אם היתה אפוטרופסית על הנכסים בין מיתה לקבורה, משבעינן לה. כיון שכבר נפלו הנכסים לפני היתומים, ושוב אין הבעל יכול לפוטרה משבועה עליהם.
ורב מתנא אמר: אפילו אם נעשית אפוטרופסית על הנכסים בין מיתה לקבורה, לא משבעינן לה.
משום דאמרי נהרדעי - "לכרגא ולמזוני ולקבורה, מזבנינן בלא אכרזתא". - כלומר, לפרעון מס גולגולת למלך, ולמזון האשה והבנות, והוצאות קבורת האב, מוכרים מנכסי יתומים בלא הכרזה, כיון שאין פנאי לטפל בדבר, ולכן אינה נשבעת על אותה מכירה, כיון שאי אפשר שלא זלזלה מעט בנכסים ונמצאת נשבעת לשקר  120 .

 120.  רש"י. והריב"ש כתב - תקנת חכמים היא שתקנו, כדי שתתעסק בקבורתו.
אמר רבה אמר רב חייא: הכותב לאשתו - "דלא נדר, ודלא שבועה, יהיו לי עליך", הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה.
אך אם כתב - "נקי נדר, נקי שבועה", - בין הוא, ובין יורשין, אין משביעין אותה.
משום שהכי קאמר לה: מנקית משבועתא. כלומר - נפטרת לגמרי מן השבועה.
ורב יוסף אמר בשם רבי חייא: הכותב לאשתו - "דלא נדר ודלא שבועה", הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה. כנ"ל.
אבל אם כתב לה - "נקי נדר, נקי שבועה", הרי שבין הוא, ובין יורשין, משביעין אותה.
משום שהכי קאמר לה - נקי נפשך בשבועתא. היינו שאם אחשדך אני או יורשי, עליך לנקות את עצמך מן החשד על ידי שבועה.
שלח רב זכאי פסקי דינים אלו למר עוקבא: בין אם כתב לאשתו לשון "דלא שבועה", ובין אם כתב לשון "דנקי שבועה", בין "דלא נדר" ובין "דנקי נדר", אם כתב אחר כך "בנכסי" - הרי שהוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה.
אך אם כתב "מנכסיא אילין" - בין הוא, ובין יורשיו, אין משביעין אותה. כיון שפטרה לגמרי משבועה בנכסים אלו.
אמר רב נחמן, אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים: בין אם כתב לאשה לשון "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה", בין "דלא נדר", ובין "דנקי נדר", בין "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין", בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה. כיון שלעולם כונתו לפוטרה לגמרי מן השבועה.
אבל מה אעשה שיורשיו יכולים להשביעה מכל מקום, שהרי אמרו חכמים - "הבא ליפרע מנכסי יתומים, לא יפרע אלא בשבועה", ומשבועה זו אין הבעל יכול לפוטרה.
ואיכא דאמרי לה, מתניתא. כלומר יש ששנו את דברי אבא שאול כ"מתניתא" ולא כדברי אמורא בעלמא.
וכך היא גרסת המתניתא - "אבא שאול בן אימא מרים אמר, בין "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה", בין "דלא נדר" ובין "נקי נדר", בין "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין", בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה. אבל מה אעשה, שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בש בועה".
אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי בן אימא מרים:
מתניתין:
הפוגמת כתובתה, כמבואר בהמשך המשנה, לא תפרע אלא בשבועה.
וכן אם עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה.
וכן מנכסי יתומים, ומנכסים משועבדים, ושלא בפניו, לא תפרע אלא בשבועה (עיין ברש"י).
מבארת המשנה:
הפוגמת כתובתה כיצד: היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה בעלה - התקבלת כתובתיך. והיא אומרת, לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה.
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד: היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה הבעל - התקבלת כתובתיך! והיא אומרת - לא התקבלתי. ועד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה.
מנכסים משועבדים כיצד: מכר נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות, שהרי נכסיו משועבדים לפרעון כתובתה, לא תפרע אלא בשבועה.
מנכסי יתומים כיצד: מת הבעל, והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים, לא תפרע אלא בשבועה.
ושלא בפניו כיצד: הלך לו הבעל אחר שגרשה, למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו, אינה נפרעת אלא בשבועה.

דרשני המקוצר[עריכה]