פרשני:בבלי:כתובות צב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות צב ב

חברותא[עריכה]

אבל שבק בינונית דכוותה, אם השאיר לוי ביד שמעון קרקע בינונית כמו זו שלו, אין יכול המלוה לגבות את חובו מלוי, ומשום דמצי אמר ליה לוי למלוה:
"הנחתי לך - בשעה שקניתי את השדה - מקום לגבות הימנו" (משמעון) את חובך.  1 

 1.  לדעת רוב הראשונים לשון הגמרא אינו בדוקא, כי דין "הנחתי לך מקום לגבות הימנו", אינו שייך אלא בלוקח שקנה קרקעות מיד הלוה עצמו, והניח קרקעות בני חורין בידיו, אבל בלוקח מלוקח והשאיר ביד הלוקח קרקעות, אין אומרים כן, היות ואף הקרעות שהניח ביד שמעון אינם בני חורין אלא משועבדים הם; וכוונת הגמרא היא כפי שמתבאר בפנים.
וכך טוען לוי: היות והיה ביד שמעון קרקע בינונית בשעה שקניתי, ואילו בא בעל החוב כשהיו עדיין שתי הקרקעות הבינוניות ביד שמעון, הרי לא היה בעל החוב יכול לאלץ את שמעון לקחת דוקא את השדה הבינונית שנמסרה לי אחר כך, אלא יכול היה שמעון לתת לו איזה קרקע בינונית שירצה, ולכן טוען אני "מה מכר ראשון (שמעון) לשני (לי, ללוי) כל זכות שתבוא לידו", וכשם שבשעתו היתה לו זכות לדחות אותך לבינונית זו שעכשיו היא בידו, אף עכשיו כך הוא הדין שתידחה אצל הבינונית שביד שמעון.  2 

 2.  כתב רש"י בתחילת הסוגיא, שאין דינו של רבה אמור אלא כשקנה שמעון מראובן את כל הקרקעות בשטר אחד דהיינו בבת אחת, ופירש רש"י את טעמו, משום שאילו היה לוקחן בזה אחר זה, הרי פקע שעבודו של המלוה מן השדות שלקח באחרונה, שהרי אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ואפילו חזר הלווה ומכר את שאר שדותיו כיון שהראשונות נקנו בשעה שהיו עדיין בני חורין הרי אומר הלוקח למלוה "הנחתי לך מקום לגבות הימנו", ואם כן לא יוכל המלוה לגבות מלוי אלא אם כן קנה משמעון את הקרקע שקנה שמעון באחרונה שעליה מוטל שעבודו של המלוה, אבל אם קנה אחרת, אין יכול המלוה לגבות אותה ממנו, שכבר פקע שעבודו ממנה, וראה מה שהאריכו התוספות בדברי רש"י אלו.
ח. בדברים:
אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, ואתא בעל חוב דראובן וקטריף לה מיניה, כלומר: אם בא בעל חובו של ראובן כדי לטרוף את השדה משמעון, מאחר שהיא נשתעבדה לו בהיותה אצל ראובן -
דינא הוא דאזיל ראובן המוכר ומפצי ליה  3  לבעל החוב.

 3.  בגמרא בבא מציעא יד א, ובבבא קמא ח ב, הגירסא בגמרא היא: "דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה", והתוספות כאן כתבו: "דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה, וקא משתעי דינא בהדיה".
כלומר: יכול ראובן לעמוד בדין עם בעל החוב ולטעון טענות כדי שיסתלק בעל החוב משמעון, וכגון שיאמר ראובן לבעל החוב: כך וכך יש לי תביעה נגדית עליך, ואיני משלם את החוב הזה, כי מעכב אני מלפורעו תחת החוב הנגדי,  4  או שיאמר לבעל החוב (כדרך שהיה יכול לומר לו אילו בא ליפרע ממנו) "אישתבע לי דלא פרעתיך", וכל כיוצא בזה.  5 

 4.  על פי לשון רש"י בבבא מציעא יד א.   5.  לפי גירסת הגמרא שלנו "ואתא בעל חוב דראובן", והיינו שהמוכר הוא הלוה, לא מצאנו אלא שיכול המוכר לטעון למלוה שלו שאינו חייב, וממילא תישאר השדה ביד שמעון שקנהו ממנו; אבל הרמב"ם (מכירה יט ט), לא הזכיר שהיה בעל חובו של ראובן מוציא מיד שמעון, אלא שבא אדם להוציאה מיד הלוקח, ומשמע אפילו כשהוא טוען שהקרקע היא שלו ולא היתה מעולם של ראובן, וכן מוכח בתוספות בבבא בתרא מג א כדברי הרמב"ם.
משום דאמר ליה ראובן לבעל החוב: "מאי דמפקת מיניה עלי הדר" (מה שאתה מוציא משמעון יחזור עלי), שהרי באחריות מכרתי לו.
ואיכא דאמרי:
אפילו שלא באחריות נמי, גם אם מכרה ראובן לשמעון שלא באחריות, יכול הוא לעמוד בדין עם מי שבא לטרוף את הקרקע, ואף על פי שאינו יכול לטעון: "דמפקת מיניה עלי הדר".
ולא מצי אמר ליה בעל החוב לראובן: "לאו בעל דברים דידי את", אינך כעת בעל דברים שלי, שהרי משמעון אני בא לגבות ולא ממך.  6 

 6.  "אם יש לך תביעה עלי העמידני בדין", רש"י בבא מציעא יד א.
ומשום דאמר ליה ראובן לבעל החוב: "לא ניחא לי דתהוי ליה לשמעון תרעומת עלי" (אין רצוני שיהיה לשמעון - שקנה ממני שדה משועבדת וטרפוה ממנו - תרעומת עלי על כך).  7 

 7.  ולפי זה במתנה שלא שייך תרעומת אינו עומד בדין, שולחן ערוך סימן רכו, וראה מה שכתב על זה ב"שער משפט" שם.
ט. עסיקין:
אמר אביי:
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות - שאפילו אם יתברר שהשדה גזולה היא בידו, לא יפצהו - ועדיין לא נתן הלוקח את מעות השדה.  8 

 8.  כן פירש רש"י; ולשיטתו הוא הולך, שאם חל כבר הקנין בשדה, שוב אין דינו של אביי אמור, ובהכרח שעדיין לא נתן מעות, כי אם כבר נתן, הרי קנה את השדה במעותיו שהכסף קונה בקרקע, וראה מה שכתבו התוספות בשם רבינו תם.

דרשני המקוצר[עריכה]