פרשני:בבלי:כתובות ד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות ד א

חברותא

ובועל בעילת מצוה, ופורש ממנה מיד, כדי שיקברו את המת מיד, ויותר לא יבעלנה עד שיעברו ימי האבלות.  1  ונוהג תחילה שבעת ימי המשתה, כי משעה שנשאה לאשה חלה עליו חובה לנהוג שבעת ימי שמחה, וימים אלו נחשבים לו כימי הרגל, שאין נוהגת בהם אבלות.

 1.  לדעת הסוברים שמצות אבילות מן התורה (הגאונים והרמב"ם) יש להקשות כיצד דוחה שמחת הנישואין שהיא מדרבנן את מצות האבלות ביום הראשון שהיא מן התורה. יש מן הראשונים (הובאו דבריהם בשיטה מקובצת) הסוברים שדוחים את הקבורה למחר, שאז גם לדברי הגאונים והרמב"ם אין אבלות מן התורה, שאין אבלות מן התורה נוהגת אלא אחר הקבורה, וביום שמת בו המת. ואילו הרמב"ן תירץ שאם ינהג האבל יום אחד אבילות מן התורה, הרי יידחו ששת ימי האבלות הבאים אחריהם (שהם רק מדרבנן) מחמת שבעת ימי השמחה, ואם כן יצטרך לנהוג את המשך אבלותו לאח שבעת ימי המשתה, ולא יהיו שבעת ימי האבלות רצופים. והיינו, שסובר הרמב"ן שצריך לנהוג שבעת ימי אבלות רצופים, ואם כן, נצטרך לחייבו לנהוג עוד שבעת ימי אבלות לאחר שבעת ימי המשתה, אחרי שכבר נהג יום אחד אבלות מן התורה ביום המיתה והקבורה, וכיון שלא רצו לחייבו בשמונה ימי אבלות תקנו לעקור את האבלות מן התורה ביום הראשון, כי יש כח בידי חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ועיין בחידושי רבי שמואל סימן ה' בביאור מחלוקת הרי"ץ גיאות והרמב"ן במי ששמע שמת אביו, וישב שלשה ימים באבלות, ובאו ואמרו לו שאביו חי, והפסיק את האבלות, ולאחר כמה ימים התברר שאכן מת אביו, וההודעה על כך שהוא חי היתה בטעות, האם צריך הוא לשוב ולהתאבל במשך שבעה ימים רצופים.
ואחר כך, לאחר שבעת ימי המשתה, הרי הוא נוהג שבעת ימי אבילות.
וכיון ש"דברים שבצנעא" חייב האבל לנהוג בהם כאבל גם ברגל, לכן -
כל אותן הימים, שבעת ימי המשתה ולאחריהם שבעת ימי האבלות, הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים, כדי שלא יבוא לבעול אותה באיסור.
ואין מונעין תכשיטין מן הכלה האבלה כל שלשים יום שלאחר נשואיה.  2 

 2.  אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. רש"י מבאר שהכונה היא לשלשים ימי האבלות, שאסור לאשה אבלה להתקשט במשך כל שלשים ימי אבלותה, חוץ מאשר לכלה, שהתירו לה להתקשט בימים אלו. אך הרא"ש כתב שכל אשה אבילה מותר לה להתקשט שלשים ימי אבילותה כדי שלא תתגנה על בעלה, ואינה אסורה להתקשט אלא בשבעת ימי האבלות. וכונת הברייתא כאן, היא לומר שכלה מותר לה להתקשט אפילו תוך שבעת ימי האבילות אם הם התחילו בתוך שלשים יום להיותה כלה.
ודוקא אם מת אביו של חתן או שמתה אמה של כלה, רק אז בועל אותה תחילה, ואחר כך קוברים את המת, היות דליכא איניש דטרח להו. שאין אדם אחר שיכול למלאות את מקומם בהכנות לקראת הנישואין.
אבל אם אירע איפכא, שמתה אמו של החתן או שמת אביה של הכלה, לא בועל אותה החתן לפני קבורת המת. אלא, קוברים את המת תחילה, ונוהגים שבעת ימי אבילות, ורק לאחר מכן נוהגים שבעת ימי המשתה.
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו שבועל אותה תחילה ואחר כך קוברים את המת, אלא אם יבוא הדבר לידי הפסד סעודת הנישואין, וכגון שכבר נתן מים על גבי בשר. ואם לא תהיה הסעודה עתה יתקלקל הבשר תוך זמן קצר, ולא תהיה שהות למוכרו, ויפסיד בכך את כל דמי החתונה.
אבל, אם עדיין לא נתן מים על גבי בשר - מזדבן. יש אפשרות למכור את הבשר, ואין הפסד בדחיית החתונה עד אחר שבעת ימי האבלות. ולכן קוברים תחילה את המת, ועושים את החתונה רק לאחר שבעת ימי האבלות.
אמר רבא: ובכרך, שיש בו אנשים רבים, הרי אף על פי שנתן מים על גבי בשר - מזדבן. אפשר למצוא לו קונים, ולמוכרו להם, וכך לא יפסיד את הסעודה, ולכן יש לקבור את המת תחילה, ולנהוג אבילות.
אמר רב פפא: ובכפר, שיש בו רק אנשים מועטים, הרי אף על פי שלא נתן מים על גבי בשר - לא מזדבן, ויפסיד סעודתו אם תדחה החתונה. ולכן יש לו לבעול תחילה, ולנהוג את שבעת ימי המשתה, ורק לאחר מכן לנהוג באבילות.
ותמהה הגמרא: ואלא מעתה, שבמקום אשר יש בו אנשים מרובים נמכר אפילו בשר שכבר נתן עליו מים, ואילו במקום שיש אנשים מועטים אי אפשר למכור בשר אפילו אם לא ניתן עליו מים, חילוקו דרב חסדא בין נתן מים לבין לא נתן מים - היכי משכחת לה?
אמר רב אשי: בעיר כגון מתא מחסיא - דמפקא מכרך, שיוצאת היא מכלל כרך, ומאידך מפקא יוצאת היא גם מכלל כפר, שמספר אנשיה הוא יותר ממספר אנשי כפר.
תניא כוותיה דרב חסדא:
הרי שהיה פתו אפויה, וטבחו טבוח, ויינו מזוג במים, וכבר נתן מים על גבי בשר. ואירע שמת אביו של חתן או אמה של כלה - מכניסין את המת לחדר, ואת החתן ואת הכלה לחופה. ובועל בעילת מצוה, ופורש, ואינו בועל עוד.
ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות.
וכל אותן ארבעה עשר הימים של משתה ואבלות - הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, ואינם נאמנים לשמור עצמם מתשמיש.
וכן מי שפירסה אשתו נדה בשעת כניסתה לחופה, לפני שבעל בעילת מצוה - אין הם נאמנים לשמור את עצמם מתשמיש, ולכן הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים. ואין מונעין תכשיטין מן הכלה האבלה כל שלשים יום שלאחר נישואיה.
בין כך ובין כך, בין אם היה אונס שכזה, שמתו אביו של חתן או אמה של כלה, ובין לא אירע כל אונס וכנס אותה בזמן הרגיל - לא יבעול בעילה ראשונה, לא בערב (בליל) שבת, מפני שעושה חבורה, ולא במוצאי שבת, מהטעם שיתבאר לקמן.
אמר מר בברייתא: כל ארבעה עשר יום של ימי המשתה וימי האבלות - הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים
מסייע ליה התנא הזה, האומר שחתן האבל או כלה אבילה אסורים בתשמיש אפילו בימי המשתה, שדינם הוא כימי הרגל, לרבי יוחנן.
דאמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אין דיני אבילות נוהגים במועד, אבל "דברים של צינעא", שאין ניכר לרבים שהוא נוהג בכך אבלות - נוהג אף ברגל, ולכן אסור הוא בתשמיש המיטה גם בשבעת ימי המשתה.
דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו שאין החתן והכלה ישנים ביחד, אלא כשלא בעל החתן בעילה ראשונה, שיצרו חזק, ויש לחוש שלא יכול למנוע עצמו מלבוא עליה. אבל אם כבר בעל פעם אחת - אשתו ישנה עמו.
ותמהה הגמרא: והא הכא, בברייתא זו, דבבעל כבר בעילה ראשונה עסקינן, שהרי בעל עוד לפני הקבורה, ובכל זאת קתני: הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים!
ומשנינן: כי קאמר רבא "לא שנו שלא בעל, אבל אם בעל אשתו ישנה עמו" - אפירסה אשתו נדה, שאם כבר בעל אותה בעילה ראשונה לפני שפירסה נדה, אין לחוש שיחזור ויבעלנה בהיותה נדה, היות ואיסור נדה הוא חמור, שעונשו הוא כרת.
אבל איסור תשמיש באבלות, שהוא איסור קל, יש לחשוש שמא יחזור ויבעלנה בימים שהוא צריך לנהוג בהם אבלות (כולל ימי המשתה שצריך לנהוג בהם אבלות בדברים שבצנעא), אפילו כשכבר בעל בעילה ראשונה. ובו דיברה הברייתא שאסור להם לישן יחד.
ותמהה הגמרא על החילוק בין אבל ובין מי שפירסה אשתו נדה:
הא בברייתא "וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים" קתני!
והניחה הגמרא, שמשמעות "וכן" - היא לומר, שדין זה נוהג באבל ובנדה באותו אופן. והיינו, אם כבר בעל בעילה ראשונה. ובכל זאת אומרת הברייתא, שאם פירסה נדה אחר בעילה ראשונה, אסור להם לישן יחד!

דרשני המקוצר