פרשני:בבלי:כתובות נה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות נה ב

חברותא

ב. ובתרומת מעשר של דמאי המפורשת במשנה בדמאי (פרק ד משנה א).  1 

 1.  א. תרומת מעשר של דמאי (מפירות הלקוחים מעם הארץ שאינו נאמן על המעשרות מדרבנן, והצריכו חכמים להפריש מעשר מפירות שנלקחו ממנו), שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע, רבי שמעון שזורי אומר: שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות ואוכלן על פיו, שאם אמר הפרשתי מעשרותי כראוי עד שלא מכרתים לך, סומך החבר על עם הארץ, דהואיל וחיוב מעשרות בפירות הלקוחים מעם הארץ אינו אלא מדרבנן, לכן האמינו חכמים לעם הארץ במקום הפסד שהרי אין לו תקנה לחזור ולהפריש, אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה, והפסד הוא לו. ב. ראה בשיטה מקובצת שכתב שני פירושים למה הזכירו כאן ענין תרומת מעשר של דמאי, או שהוא אגב גררא, או דאף ענין זה שייך לענין אומדנא, ראה שם.
תמהה הגמרא: וכי רב החולק על רב נתן לא אזיל בתר אומדנא - וזו היא אכן יסוד מחלוקתם של רב ורבי נתן!?
א. תקנו חכמים שמתנת שכיב מרע אינה צריכה מעשה קנין, שמא תטרף דעתו עליו, ולכן אמרו שדבריו ככתובים וכמסורים דמו.
ב. אף שהבריא אינו יכול להקנות לאחר את הלואתו שהלוה - מתנת שכיב מרע קונה אפילו הלואה.
ג. מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה.
ד. שכיב מרע שעמד מחוליו הרי זה חוזר בו ממתנתו.
והא איתמר: מתנת שכיב מרע - שאינה צריכה שטר ולא קנין, וכתוב בה "כדקציר ורמי בערסיה" (כשהיה חולה ושוכב במיטתו) וכל שאר לשונות של שכיב מרע - שכתוב בה קנין,  2  כלומר: כתוב בשטר שנעשה קנין סודר להקנותו למקבל המתנה, נחלקו בה אמוראים:

 2.  נחלקו הראשונים: אם בדוקא הוא שכתוב הקנין בתוך השטר, או שמא אין חילוק ואפילו עשה מעשה קנין ולא כתבו בשטר או אפילךו לא כתב שטר כלל, ראה בזה ברשב"ם בבא בתרא קנב א, ובתוספות שם ובסוגיין, וראה גם לשונות רש"י בסוגיין.
בבי רב משמיה דרב אמרי (בישיבתו של רב היו אומרים משמו של רב): ארכביה הנותן אתרי רכשי  3  (הרכיבה הנותן למתנתו על שתי בהמות), כלומר: נתן בה שתי כוחות, ומפרש לה ואזיל.

 3.  כמו רוכבי הרכש (אסתר ח) וכמו "רתום המרכבה לרכש" (מיכה א), ובמצודות פירש, דרכש הוא שם מין בהמה הקל לרוץ.
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה (איני יודע איך לדון בה)!
ומבארת הגמרא: בבי רב משמיה דרב אמרי, ארכביה אתרי רכשי:
הרי היא כמתנת בריא, והרי היא גם כמתנת שכיב מרע!
הרי היא כמתנת בריא: לענין דאם עמד אינו יכול לחזור בו, ואינה כמתנת שכיב מרע שאם עמד מחוליו הרי הוא יכול לחזור בו.
והרי היא כמתנת שכיב מרע: שאם אמר "הלואתי שהלויתי לאחר הרי היא נתונה לפלוני" - נקנית הלואתו לפלוני מחמת שהיא מתנת שכיב מרע, אבל משום הקנין אינו יכול לקנות, שאין קנין סודר מועיל להקנות הלואה לאחר.  4  ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה:

 4.  א. כתב רש"י: "ואילו גבי בריא משום קנין לא קני ביה, שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע". והתוספות תמהו עליו, וןהוכיחו שההלואה אינה נקנית אפילו אגב קרקע שהמטבע נקנית בו, ובהכרח טעם אחר להלואה שאינה נקנית, ומשום דסברא הוא שלא יועיל קנין לדבר שאינו בעין. ב. יש להסתפק, אם יכול לחזור בו כשעמד ממתן ההלואה, כי היות ואת ההלואה לא קנה אלא מחמת מתנת שכיב מרע, יש לומר שיכול לחזור בו מזה.
כי שמא לא גמר להקנותו במתנת שכיב מרע שאינה צריכה קנין ולא שטר, אלא בשטר וקנין  5  הוא שגמר להקנותו, ולאחר מיתה הוא שגמר להקנותו כשאר מתנת שכיב מרע, והרי אין שטר וקנין קונים לאחר מיתה, ולכן אפשר שאינו קונה כלל.

 5.  א. כתב הריטב"א: שמואל מיפשט פשיטא ליה שזו מתנת שכיב מרע היא כיון שמצוה בלשון שכיב מרע, ואין כאן מתנת בריא כלל, אלא דמספקא ליה אם כתב בה קנין כמיפה את כוחו, או משום שלא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. ב. לשון רש"י הוא: "שמא להכי כתב בה קנין, דלא גמר להקנותו מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים וכמסורים דמי, אלא על ידי כתיבה וקנין כבריא, דסתם קנין לכתיבה עומד". ביאור דבריו: כיון שכתב בה קנין חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין, וכיון שסתם קנין לכתיבה עומד, לכן חיישינן שמא לא נתכוין להקנותו אלא בתוספת שטר. ג. כתב רש"י: "ואפילו לרבי יוסי דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל זה אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית תו לא מצי לאקנויי מידי, דהא ליתיה דליקני ניהליה".
הרי שאף רב הולך אחר אומדנא שנתכוין להרכיב את המתנה על שתי כוחות, ואף שלא פירש שאכן כך כוונתו מוציא רב ממון.

דרשני המקוצר