פרשני:בבלי:כתובות עד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות עד ב

חברותא

ממאנת  131  והולכת לה. ואינה צריכה גט.

 131.  בפשטות אינה צריכה למאן ממש, אלא כאשר מתברר שלא התקיים התנאי, ממילא בטלו הקידושין. אך יש מקום לומר, שאם לא תמאן הוי ראיה שמחלה על התנאי, ושוב אינה יכולה לבטל את הקידושין מחמת התנאי. ועיין תוספות.
וכיון שאינה צריכה גט, אפילו אם זינתה ברצון תחת בעלה, מותרת לו, כיון שאינה מקודשת לו כלל, ודינה כפנויה שזינתה  132 .

 132.  באור הילפותא על פי רש"י ביבמות (ק' ע"ב).
הרי שסבר רבי ישמעאל, שאדם עושה ביאתו ביאת זנות, ולא בעל לשם קידושין  133 .

 133.  דברי רבי ישמעאל נאמרו מסברא, והפסוק הנו אסמכתא בעלמא. תוספות יבמות ק' ע"ב.
תנו רבנן: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, והיו עליה נדרים בשעת הקידושין, והלכה אצל חכם, והתירה, מקודשת  134 .

 134.  ויש לדון אם התירה את הנדר אחרי שנישאת לאחר, האם יחולו הקידושין הראשונים למפרע וימצאו בניה ממזרים? ונחלקו בזה הראשונים. יש אומרים, שבכהאי גוונא לא חלו הקידושין הראשונים, כיון שאמדינן דעתו שאינו רוצה שיחולו כעת אחר שכבר נישאת לאחר. אך יש אומרים - שלעולם יכולה להתיר את נדרה, ובכל זאת כל זמן שלא התירה יכולה להנשא, ואין חוששים שמא תתיר נדרה אחר כך, כיון שאינה רוצה לקלקל את עצמה. ובירושלמי נחלקו בזה, האם חוששים לקילקולא, ויש אומרים שאכן אינה נישאת בלא גט, כדי שלא יווצר קלקול. ועיין שטמ"ק.
אך אם קידשה על מנת שאין עליה מומין, והיו עליה מומין בשעת הקידושין, והלכה אצל רופא, וריפא אותה, אינה מקודשת.
ומה בין חכם לרופא?
חכם עוקר את הנדר מעיקרו. ואם כן הוברר למפרע שלא היו עליה נדרים מעולם.
ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא, וכיון שבשעת הקידושין היו עליה מומין, לא חלו הקידושין  135 .

 135.  כך פירש רש"י. אך התוספות פרשו - שלעולם אינו מקפיד אלא על מה שיהיה בשעה שישאנה, ובמומין, אף אם התרפאה, נמאסת בעיניו ולכן אינה מקודשת. אך בנדרים, כיון שהחכם עוקר את הנדר למפרע איננה נמאסת עליו, וחלו הקידושין.
ומקשינן: הרי תניא: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, או מומין, והלכה אצל חכם והתירה, או אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת. אף על פי שחכם עוקר את הנדר למפרע?
ומשנינן: אמר רבא, לא קשיא. הא רבי מאיר הא רבי אלעזר.
ומבארת הגמרא: הא דאמרינן "מקודשת"
- כדעת רבי מאיר היא, דאמר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ואינו מקפיד שתלך להתיר נדריה אצל החכם, ולכן אם התיר לה מקודשת.
הא רבי אלעזר, דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, ואפילו אם יתיר לה החכם את נדרה אינה מקודשת, כיון שמקפיד עליה שלא תתבזה בבית דין, ואדעתא דהכי לא קידשה.
ומבארת הגמרא היכן מצינו את המחלוקת ביניהם בשאלה האם אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.
מאי היא?
דתנן - "המוציא את אשתו משום נדר, (משום שהיתה נדרנית) - לא יחזיר. וכן אם הוציאה שהוציאה משום שם רע שיצא עליה - לא יחזיר  136 .

 136.  ובגמרא בגיטין (מה ב) הובאו שני טעמים: א. שמא תפר את נדרה, או שמא ימצא השם רע שאינו נכון, ויבא בעלה לערער על גירושיה, לומר, "אילו ידעתי לא הייתי מגרשה, והיו גירושי בטעות", ויוציא לעז על בניה מבעלה הנוכחי שהם ממזרים. לכן אמרו לו שאינו יכול להחזירה. ואם רוצה לגרשה עליו לברר היטיב. וכעת אין לחוש ללעז, כיון שידע שאסור לו להחזירה אפילו אם לא תנשא לאחר, ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים, גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו. ב. גזירה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ונדרים. לפיכך אומרים לו, אמור לה - "הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך או משום נדר אני מוציאך, ולא אוכל להחזירך עולמית".
רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים, כלומר - שנדרתו בפני עשרה, לא יחזיר. כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בנדרים. ומכיון שאם נדרה בפני עשרה אין הפרה לנדרה, הרי פרצה יותר מדי, וקנסוה.
אך אם לא ידעו בו רבים, ויש לו הפרה - לא קנסוה, ואם ירצה הבעל יחזירנה.
רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם, דהיינו שאין הבעל יכול להפר לה אותו, כגון שאינו מדברים שבינו לבינה - לא יחזיר. משום קילקולא. שלא יאמר לאחר מכן - אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר את הנדר לא הייתי מגרשיך. אלא הייתי שולחך אצל החכם שיתיר לך את הנדר. ולא הייתי חושש שתתבזי בבית דין.
ושאינו צריך חקירת חכם, דהיינו נדר שהבעל יכול להפר - יחזיר. כיון שאין לחוש לקילקול. שאם ירצה לקיימה יפר לה את נדרה.
אמר רבי אלעזר: לא אסרו נדר שצריך חקירת חכם אלא מפני נדר שאינו צריך".
מבארת הגמרא את המשנה:
מאי טעמא דרבי יהודה, שאמר "כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר", ומנין לו שנדר בפני רבים אין לו הפרה?
דכתיב גבי הגבעונים -

דרשני המקוצר