בס"ד


אונאה במכירת מוניטין
בית דין:רמת גן מס. סידורי:626
תקציר:
חנות מכולת בגבעתיים נמכרה על ידי המוכר לקונה במחיר של 87000 ש"ח כולל תכולה ציוד ומוניטין. המוכר טוען שהשיק האחרון שנתן לו הקונה עבור המכר חזר ללא כסוי. הקונה טוען שהמחיר שסיכמו עליו הוא מעבר למחיר הריאלי. כשהמוכר עזב את החנות הפסיקו חלק ניכר מהקונים לקנות בה ולכן המוניטין שלה שווה פחות. עוד טוען הקונה שהמוכר מכר מתחת לקו הרווח כדי להציג מאזן מכירות מרשים לקונה פוטנציאלי. הקונה לא בדק אצל רואה חשבון את מאזן העסק מאחר והאמין למוכר. עוד טוען הקונה שהמוכר היה אמור לשהות עמו בחנות לתקופת חפיפה מעבר למה ששהה בפועל דבר שגרם לו להפסדים. הקונה תובע מהמוכר שיחזיר לו מהסכום שגבה עבור המכולת. המוכר טוען שאיננו יכול להיות אחראי על קונים שעזבו את המכולת לאחר שנמכרה. הוא אמר לקונה שמחיר המוניטין הוא נכון ליום המכירה. הקונה הביא עמו חבר בעל מיני מרקט שיבדוק את סרטי הקופה. הוא הציע לקונה שיבדוק את הרוחים אצל רו"ח. המחירים שמכר היו בתחום הרווח. לטענה על חפיפה קצרה טוען המוכר שמאחר והקונה השאירו לבד חש עצמו כמיותר במכולת ובנוסף מדי פעם היה בא לחנות לענות לשאלות של הקונה.
שני שעבודים על מגרש אחד
בית דין:רמת גן מס. סידורי:614
תקציר:
ראובן (נתבע 1) ושמעון מתדיינים ביניהם בבוררות בענין חלוקת הרווחים של עסק משותף שלהם. לפני הבוררות ראובן השליש סכום של 200000 מארקים גרמניים ביד לוי (התובע בדיננו) עד לפסק הבוררות.
כחודש לאחר השלשת הסכום הנ"ל, בחודש דצמבר, קנה נתבע 1 מהתובע מטילי זהב בשווי 140000$ נתבע 1 התחייב בכתב ידו לפרוע את התמורה תוך 10 ימים, על כתב יד זה חתום עד אחד. בנוסף, התובע קיבל מנתבע 1 יפוי כח שאם לא יפרע את חובו יוכל התובע למכור מגרש שבבעלות של נתבע 1 בגליל ולגבות מהתמורה את חובו. כאשר נתבע 1 לא פרע את חובו ובירר התובע אודות המגרש התברר לו שהמגרש ממושכן לסוחר אחר (נתבע 2). זמן המשכון היה באמצע אוקטובר. נתבע 2 מודה שאיש מלבדו ומלבד נתבע 1 לא ראה את המשכון. בין לבין הבורר שבין נתבע 1 לשמעון פסק שהכסף המושלש ביד התובע שייך 1/3 לנתבע 1 ו2/3 לשמעון.
התובע תובע מנתבע 1 את החוב שחייב לו וכן תובע מנתבע 2 שיאפשר לו למכור את המגרש. לטענתו היפוי כח שבידו גובר על המשכון שביד נתבע 2. לחלופין רוצה התובע לגבות מהמגרש את היתר על החוב לנתבע 2. נתבע 2 אינו מעוניין בשלב זה להפרע את חובו מאחר והחוב נושא ריבית של 1.5%-2% לחודש. התובע מבקש לחלופין או בנוסף לאפשר לו לתפוס את הכסף שבחשבון הבנק שלו הן את חלקו של שמעון והן את חלקו של נתבע 1. [ נתבע 2 מוכן לדון רק על החוב של נתבע 1 לתובע ואינו מוכן להתדיין בענין החוב של נתבע 1 אליו].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il