עובד שעבד בחברה ופוטר תובע פיצויי פיטורין גם עבור העמלות שקיבל. המעביד טוען שהעובד אינו זכאי לפיצויי פיטורין על העמלות מכמה סיבות: א. בתשלום הפיצויים נלקחו בחשבון ההוצאות, ב. הנתבע קיבל כבר את הפיצויים בתוך משכורתו או ויתר עליהם. ג. התובע קיבל בונוסים כעצמאי ולא כשכיר. ד. תשלומי פיצויים על בונוסים נפסקו בחוק רק לאחר זמן עריכת ההסכם בין הצדדים. התובע מכחיש שויתר או קיבל פיצויים, הקבלות שנתן עבור הבונוסים היו משיקולי מיסים ולא שינו את מעמדו כשכיר, מה שמחייב זה סעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורין שנחקק בשנת תשכ"ד ולא פסק הדין ב93.

ספר תורה שהוכנס לבית הכנסת על ידי יעקב ז"ל וראובן בנו ז"ל לעילוי נשמת אשתו ובנו השני. אלמנתו של ראובן תובעת שהס"ת שניתן לדבריה כפקדון יוחזר לרשותה על מנת שתוכל להפקידו או למכרו. גבאי בית הכנסת טוען שאינו זוכר אם ספר התורה ניתן במתנה או כפקדון. כראיה לכך שלא היה זה פקדון הוא מביא את העדר שטר פקדון כמקובל במקרה של פקדון.שני הצדדים הסכימו לקבל את עדותו של רב בית הכנסת באותה תקופה. עוד טוענים הנתבעים שיש יורשים נוספים לבעלי הספר תורה וללא צרופם לתביעה הם יכולים לסרב לענות לתביעה. בנוסף, אם הס"ת שייך לתובעת עליה לשלם 500$ עבור תקון שנעשה לס"ת לפני כמה שנים.
התובעת הציגה את צואותיהם של יעקב ושל ראובן שבהן מוריש יעקב את כל נכסיו לראובן וראובן מוריש את כל נכסיו לה. באשר לדמי תיקון הס"ת טוענת התובעת שיביאו הנתבעים ראיה לתביעתם.
רב בית הכנסת בדבריו לא נתן עדות על מעמדו של הס"ת בשעת הכנסתו לבית הכנסת.

הנתבע פנה לתובע על מנת למחזר הלוואת משכנתא ולחסוך בתשלומי ההחזר שלה, התובע טען שהגיע למסקנה שיש אפשרות לחסוך בתשלומי המשכנתא, נחתם ביניהם הסכם לביצוע ייעוץ תמורת 4,000 ₪. הוסכם שאם המיחזור לא יצא לפועל בגלל סירוב הבנק, או שהחסכון יהיה פחות מ-20% מסכום המשכנתא לא ישולם שכר ייעוץ.
היועץ השיג עבורו הצעה מבנק המזרחי, אך הנתבע סירב לפעול לפיה, הנתבע פעל בעצמו בבנק, והבנק הסכים לתת לו הנחה גדולה יותר.
התובע תובע את שכרו שכן לדעתו הוא עמד בהסכם.
הנתבע טוען שהתובע לא הצליח להשיג את החסכון שעליו התחייב, כמו כן הוא המליץ לו על בנק שלא היה יעיל. לטענתו עבודת התובע לא עזרה לו, ולהיפך במו"מ שניהל בעצמו השיג תנאים טובים יותר. הוא תובע בחזרה סכומי כסף שהוציא על מקדמות ושעות עבודה שבזבז.

אשה שהיתה נשואה לראובן בזיווג שני ובצואתו נאמר שלאשתו זו יש זכות מגורים בדירה עד אחרית ימיה. האלמנה תובעת מיורשי ראובן שיתקנו מספר תיקונים בדירה וכן את עלות החלפת דלת הכניסה לפלדלת והתקנת סורגים לדירה שעשתה כתוצאה מפריצה שהיתה בה.הנתבעים מתנגדים וטוענים שלאלמנה יש זכות מגורים אך אין זכותה כשל שוכר ואין מחובתם לשאת בהוצאות המדור.

התובעים קנו דירה בירושלים, ושילמו 910,000 ₪, לכל הבניין המדובר אין היתר בנייה ואין טופס 4 וכמו כן בזמן הקנייה לדירות בכל הבניין היה שעון מים אחד ושעון חשמל אחד, אך כעת עניין זה סודר, התובע דורש מהנתבע לתקן את הבעיות שבדירה, או לחילופין לשלם פיצוי עקב מצבו החוקי של הבית לפי דו"ח שמאי שצורף לתביעה בסך 400,000 ₪ עבור ירידת ערך, והוצאות והפסדים שנגרמו לו בגלל הדירה הבעייתית. התובע לא הסכים לבטל את המקח בטענת מקח טעות.
הנתבע הסכים לקנות את הדירה במחיר שווי אילו היתה מוסדרת, אך התובע סירב.
לטענת התובע הנתבע חילק את הבניין שהיה מיועד לתעשייה לעשרות דירות מגורים ומכרם.
לטענת הנתבע הקונה ידע ששעוני החשמל משותפים, אך הוא לא טרח להסביר לו את מצב הדירה כיון שהבניין ישן, לטענתו זה שאין לדירה טופס 4 אינו ליקוי מהותי, והתובע עצמו פנה לעירייה ובכך גרם לעירייה להציק לתושבי הבניין בצורה שכעת מקשה יותר על הסדרתו, כמו כן צריך את שיתוף כל הדיירים לצורך הסדרת מעמד הבניין.
בין הצדדים התקיים דיון קודם בבית דין אחר שבוטל על ידי התובע בבית המשפט. לטענת התובע הוא מסכים לבטל את המכר, אך אינו מסכים לשלם כסף אם המכר קיים.

זוג הנמצא בהליך גרושין קרוב לעשר שנים, בשמונה השנים האחרונות הם חיים בנפרד לחלוטין. האשה נפטרה באופן פתאומי וילדיה דורשים שהבעל לא יירש דבר מנחלת אמם. לדבריהם, הבעל חי מזה כשש שנים עם אשה זרה ללא חופה וקידושין כמו כן בית הדין הרבני האזורי קבע שהבעל דינו כמורד. הבעל מאשר את העובדות אך טוען שמכח ההלכה הינו משפטית בעלה של האשה ועל כן הוא היורש על פי ההלכה.

התובע השכיר דירה לנתבעים, השכירות הסתיימה בו' תשרי, והנתבע המשיך להשאר בדירה, החלטת בית הדין הקודמת היתה שאם הנתבעים יעבירו לתובע סכום של 6,000 ₪ עד לתאריך כ"א בחשוון, הם יהיו זכאים לשכור את הדירה עד סוף חודש דצמבר, והם יחוייבו ב 6,000 ₪ נוספים כדמי שכירות, ויהיו חייבים לפנות את הדירה עד לתאריך ט' בטבת.
התובע תובע סכום של כ- 9,000 ₪ עבור דמי שכירות ועוד 400 ₪ ליום מה- 1.10. כמו כן הוא תבע תביעות כספיות נוספות הקשורות לתשלומים נוספים שהיו מוטלים על השוכר והוא לא שילמם.
.לטענת הנתבע חלק מהתיקונים בדירה שהיו קשורות להיותה חדשה, הוא תיקן על חשבונו, וכמו כן היו לו בעיות עם בלוני הגז, בגלל מעשיו של התובע.
התובע טוען שחלק מכך שהוא קיבל דירה חדשה הוא קיבל על עצמו שיהיו תקלות.

ראובן חילק בצואתו את רכושו בין אלמנתו מזיווג שני לארבעת ילדיו. בין ילדי המנוח לאלמנה התגלעו חילוקי דעות במספר עניינים: א. האם הצוואה חלה גם על דירה נוספת שהאלמנה טוענת שנקנתה בכספה. ב. ויכוח על 7000$ שלקחה האלמנה במהלך השבעה שהיו מוחבאים בארון. ג. ויכוח על 30000 ש"ח שמשכה האלמנה מחשבון הבנק המשותף לאחר פטירת ראובן. ד. האלמנה תובעת מזונות וזכות מדור בדירה המשותפת.

התובעת הינם בעלים על מחצית מהחנות הנידונת. החנות מושכרת לנתבע. בחוזה השכירות נכתב שהשכירות היא ל5 שנים ובתום 5 שנים תהיה לשוכרים אופציה להאריך את חוזה השכירות ל5 שנים נוספות. במידה והמשכירים יהיו מעוניינים בהחזרת הנכס בתום תקופת השכירות עליהם להודיע על כך למשכירים 12 חדשים מראש. התובעת מבקשת שהשוכר יפנה את החנות לדבריה הודיעו למשכירים לפני יותר מ12 חדשים שיפנה את החנות כיון שהם רוצים לפתוח חנות במקום. השוכר לא הגיב אבל 10 ימים לפני תום ה5 שנים הוא הודיע למשכירים שברצונו לממש את האופציה שבחוזה. השוכר מודה בעובדות אך טוען שכיון שהתובעת אינה הבעלים היחידי וכיון שהבעלים האחרים מעוניינים שימשיך בשכירות ולא היתה תביעה מצדם שיפנה את החנות אם כן הוא רשאי להשאר בחנות לתקופת האופציה.ובעיקר הוא מסתמך על הסעיף בחוזה שמאפשר לו להאריך את השכירות.

התובע הוא צלם של עיתון שהגיע לצלם בנייה בישוב מסויים, שהיתה במרכזו של דיון ציבורי, אנשים ביקשו ממנו להפסיק לצלם, ובשלב כלשהו החל דימום מאפו של התובע. לטענתו מחמת הנתבע שהיה היחיד שעמד קרוב אליו, ולאחר שהתובע התחיל לצלם הוא ברח, הוא תובע ממנו 100,000 ₪ כפיצוי על החבלה,
הנתבע מנהל אתר הבנייה, ביקש מהתובע על ידי המאבטח שיעזוב את המקום, לטענתו על מנת לשמור על בטחונו של התובע, משום שאתר הבנייה לא היא מגודר, התובע סירב להציג את עצמו, הוא הגן על עצמו מפני המצלמה עם הרמת היד, ולאחר מכן הוא ראה שאפו של התובע מדמם, הוא טען שאולי התובע קיבל מכה מהמצלמה.
התובע ביקש לזמן לרב הישוב, ולאחר מכן לבית המשפט, לבקשת הנתבע הוא העביר את הדיון לבית הדין.
בפני בית הדין העידו כמה עדים, והוגשו לבית הדין תמונות רבות שצולמו בסמוך לזמן האירוע.