פרשני:בבלי:מנחות לז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות לז א

חברותא[עריכה]

רבי יוסי החרום (שהיה חוטמו משוקע) אומר: מצינו הלא ימין שנקרא "יד", שנאמר: "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימי נו".
ואידך: תנא קמא לא קשה לו משם משום ש"יד ימינו" במפורש איקרי, אך "יד" סתמא לא איקרי ליד ימין, אלא ליד שמאל.
רבי נתן אומר: אינו צריך ללמוד מכל אלו הפסוקים אלא למדים זאת: דהרי הוא הכתוב אומר": וקשרתם לאות על ידך וגו' וכתבתם", ודורשים: מה כתיבה של מזוזה ביד ימין שכן דרך רוב  46  בני אדם לכתוב ביד ימין, אף קשירה של התפילין עושה אותה בימין, וכיון דקשירה עושה ביד ימין אם כן הנחה היא בשמאל שקושר ביד ימינו את התפילין המונחים ביד שמאלו! עד כאן לשון הברייתא.

 46.  כך פירש רש"י. אך הבית יוסף הביא דברי ספר התרומה שהוכיח מכאן שצריך לכתוב סת"ם ביד ימין דווקא. והיינו שנאמר כאן דין שכתיבה היא בימין. ועוד הוכיח דין זה מהגמ' בשבת שמקשה על הברייתא שאומרת הכותב בשמאלו בשבת חייב. ומקשה הגמ' והרי אין זה דרך כתיבה, ומתרצת הגמ' שמדובר באחד ששולט בשתי ידיו ולכן חייב בשבת על כתיבה בשמאל. ומוכח מזה שלמי ששולט רק בימין כתיבה בשמאל איננה כתיבה, ופסול בסת"ם אפילו בדיעבד. והמחבר (לב ה) כתב וז"ל, צריך שיכתוב בימינו אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו ואם כתב בשמאל פסול. עכ"ל. וכתב במגן אברהם (סק"ד) שזה שסיים המחבר שפסול, זה דווקא במי ששולט רק בימין. אך מי ששולט בשתי ידיו אם כתב בשמאל כשר (רק איננו לכתחילה). וביאר הגרע"א בגליון השו"ע את כוונת המג"א כך, שלכאורה יש סתירה בין שתי הראיות שהביא ספר התרומה לדינו. שבסוגיא בשבת הרי מבואר שמי ששולט בשתי ידיו, גם כתיבת שמאל נחשבת כתיבה. ואילו בסוגיא כאן מוכח לא כך. שהרי בהמשך הסוגיא מבואר שמי ששולט בשתי ידיו מניח תפילין בשמאל. והרי המקור להנחה בשמאל הוא שמכיון שכתיבה בימין הנחה בשמאל. ואם כן מוכח שגם השולט בשתי ידיו כתיבה בימין (ולכן הנחה בשמאל). ולכן צריך לומר, שבסוגיא כאן שמבואר שכתיבה בימין, זהו רק דין לכתחילה, ודין זה הוא גם בשולט בשתי ידיו שלכתחילה כותב בימין. ובסוגיא בשבת שמבואר שכתיבת שמאל גם בדיעבד אינה כתיבה. הרי באמת מבואר שם שכששולט בשתי ידיו נחשבת כתיבה. וזהו מקור דברי המגן אברהם. שמי ששולט רק בימין הרי כתיבתו בשמאל פסולה. אך מי ששולט בשתי ידיו, לכתחילה יכתוב בימין וכפי שמוכח בסוגיא כאן. ואם כתב בשמאל כשר וכמבואר בסוגיא בשבת.
והוינן בה: ורבי יוסי החרום הסובר שאי אפשר ללמוד מ"ידך" שמקום תפילין הוא יד שמאל, הנחה דבשמאל מנא ליה?
ומשנינן: רבי יוסי החרום נפקא ליה לדין יד שמאל בתפילין מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן. ממה כתיבה בימין אף קשירה בימין.
רב אשי אמר: רבי יוסי החרום לומד דין יד שמאל בתפילין זה שכתוב "ידכה" בה"י, שהיה לו לכתוב "ידך" וכתבה תורה באות ה', שמתפרש יד כהה וזו היא יד שמאל שאין בה כח כיד ימין.
אמר ליה רבי אבא לרב אשי: מנין לך לדרוש פסוק זה שבא להשמיענו יד כהה, ואימא נדרוש פסוק זה שבא להשמיענו ידך שבכח (כאילו כתיב יד - כח) והיא יד ימין? (וכן מצינו בסוטה שהאות ה' מתחלפת בח' שלשון הינקי משמעותו חינקי).
אמר ליה רב אשי: מי כתיב באות ח"ית, והלא כתוב באות כ' וזה משמע יד כהה.
ולימוד זה של רב אשי הוא כתנאי שנחלקו אם למדים יד שמאל מ"ידכה" יד כהה, דתניא: "ידכה" נאמר בייתור האות ה"י ללמדנו זו יד שמאל. אחרים אומרים: "ידכה" לרבות את הגידם שנקטעה כף ידו, ועדיין זרועו קיימת, שמשמעות "ידכה" כהה היא יד רעועה ומקולקלת.
תניא אידך: אין לו זרוע שמאל כלל פטור מן התפילין ואינו חייב להניח ביד ימין (ובתפילין של ראש חייב עיין שאגת אריה סימן ל"ז). אחרים אומרים: מהכתוב "ידכה" למדים לרבות את הגידם שנקטעה כף ידו ועדיין זרועו קיימת שחייב.
(ולא נחלקו התנאים בברייתא זו, אלא דתנא קמא אמר לפטור מי שאין לו זרוע כלל, ואחרים אמרו לחייב מי שאין לו יד ויש לו זרוע  47  תוספות ועיין מגן אברהם סימן כ"ז ס"ק ג').

 47.  המגן אברהם הקשה על דברי התוס', שהרי דרשה זו ידכה לרבות את הגידם. מובאת גם בספרי ושם מבואר לרבות את הגידם שמניח בימין. אם כן מוכח שנקטעה גם הזרוע ולכן מניח בימין. ולתוס' שפירשו שגידם הכוונה שנשארה זרוע מדוע מניח בימין. וביאר המגן אברהם את דעת התוס'. שכיון שנקטעה ידו שוב אין זו יד גמורה, אך מכל מקום נחשבת יד לענין זה שיהיה חייב להניח בימין. מה שאין כן מי שאין לו זרוע שמאל כלל. הוא פטור מלהניח בימין. ורק מי שנשאר לו זרוע שמאל, אע"פ שאין זו יד לענין להניח עליה תפילין מאחר ונקטעה עד הזרוע. אך מכל מקום זה מחייב אותו להניח ביד ימין. ודעת האור זרוע שגידם פטור לגמרי מהנחת תפילין אע"פ שיש לו זרוע, וכתב המשנה ברורה (כז ה) שזה דווקא כשלא נשאר לו מתחת המרפק כלום. אבל אם נשאר קצת מהקנה, גם האור זרוע מודה שחייב להניח התפילין.
תנו רבנן: אטר שרוב כוחו בשמאלו ועושה מלאכתו בשמאלו מניח תפילין בימינו  48 , מפני שיד ימינו הוא שמאלו שלו שהיא ידו הכהה.

 48.  התוס' (ד"ה מה כתיבה) הסתפקו במי שכותב ביד ימין ושאר המלאכות עושה בשמאל באיזה יד יניח תפילין. וייסוד הספק הוא. שהרי מבואר בגמ' שלרבי נתן הלימוד הוא שכתיבה וקשירה בימין והנחה בשמאל. והיינו שההנחה היא על היד שאינו כותב בה. ואם כן מי שכותב בימין הרי הנחתו בשמאל אע"פ שאת כל המלאכות עושה בשמאל. וכתב הרא"ש (הלכות תפילין סימן יח) שאמנם לרבי נתן כך הדין שיניח בשמאל מחמת שאינו כותב בה. אך ההלכה היא שהלימוד הוא מידכה יד כהה. ואם כן אדם זה שכל מעשיו עושה בשמאל. הרי שמאלו היא היד החזקה וימין היא ידו הכהה ויניח תפילין בימין. והמחבר (כז ו) הביא דעת הרא"ש, ודעת החולקים וסוברים שהכל תלוי בכתיבה. ומניח ביד שאינו כותב בה. והרמ"א הכריע כדיעה שתלוי בכתיבה.
ומקשינן: והתניא: אטר מניח בשמאלו שלו משום שהוא שמאלו של כל אדם?! אמר אביי: אין זו סתירה, כי תניא ההיא ברייתא שאטר מניח בשמאל כל אדם באטר ששולט בשתי ידיו שכח שתיהן שווה, הלכך מניח בשמאלו, ככל אדם.
תנא דבי מנשה: זה שכתוב בפסוק לגבי תפילין של יד "וקשרתם לאות על ידך" זו קיבורת, וכמבואר לקמן בגמרא. וזה שכתוב בפסוק לגבי תפילין של ראש "והיו לטוטפת בין עיניך" זו קדקד.
והוינן בה: היכא הוא בקדקד מקום הנחת תפילין?
אמר דבי רבי ינאי: יניחם על מקום שמוחו של תינוק רופס, במקום שהוא רך כשהוא קטן בן שנה.
בעא מיניה פלימו מרבי: מי שיש לו שני ראשים, באיזה  49  מהן מניח תפילין?

 49.  כתב הקרן אורה שהספק הוא אם יניח בראש השמאלי. כשם שביד מניח על ידו השמאלית דווקא, הוא הדין בשני ראשים יניח בשמאלי.
סבור היה רבי שאין בריה כזו, ולפיכך אמר לו לפלימו: אתה לועג לי, וראוי אתה לעונש, הילכך או קום גלי, צא לגלות, או קבל עלך שמתא תשב בנידוי.
אדהכי לפני שענש רבי את פלימו, אתא ההוא גברא לפני רבי, אמר לו: איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי, ומסתפק היה לענין מצוות פדיון בכור כמה בעינן למיתב לכהן? האם חייב לפדותו בעשרה סלעים משום ששני הראשים יצאו יחד וחשוב כשני אנשים או שחייב לפדותו בחמשה סלעים בלבד? אתא ההוא סבא, תנא ליה: חייב ליתן לו לכהן עשרה סלעים.
ומקשינן: איני, והתני רמי בר חמא: מתוך שנאמר "פדה תפדה את בכור האדם" שומע אני אפילו אם נטרף נהרג הבכור בתוך שלשים יום שיהא חייב האב בפדיונו,

דרשני המקוצר[עריכה]