פרשני:בבלי:מנחות פו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות פו א

חברותא[עריכה]

ואם הביא פסול, מפני שהוא שרף (מוהל בעלמא הוא ואינו שמן); ואילו במשנתנו שנינו לאנפקינין בין השמנים הפסולים, ומשמע שעל כל פנים שמן הוא!?  1 

 1.  כך פירשו רש"י מכתב יד ורבינו גרשום; ובתוספות הביאו עוד בשם רבינו תם, שהיה גורס במשנה - וכאשר היא בספרים שלפנינו - "ואם הביא כשר", ואם כן קושיית הגמרא היא כפשוטה.
אמר תירץ רב יוסף: לא קשיא:
הא - משנתנו - רבי חייא היא, שאינו מחשיבו לשמן אלא למוהל בעלמא.
הא - הברייתא - רבי שמעון בר רבי היא, שהוא מחשיבו לשמן.
דרבי חייא זריק ליה, רבי חייא היה נוהג לזרוק את האנפקינין, ואילו רבי שמעון בר רבי מטבל ביה (מטביל היה בו את הפת) כבשמן.
וסימניך, סימן בידך כדי לידע מי הוא זה שהיה מטביל בו:
עשירים מקמצין, רבי שמעון בר רבי, שבן נשיא היה ועשיר היה, והיה מקמץ שלא לזורקו אלא מטביל בו את הפת.
כתיב גבי הנערות שהוכנו לבוא אל המלך אחשורוש (אסתר ב יב): "ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים":
ומפרשינן: מאי "שמן המור"?
רב הונא בר חייא אמר: "שמן המור" היינו סטכתא (שמן אפרסמון).  2 

 2.  על פי רבינו גרשום.
רבי ירמיה בר אבא אמר: "שמן המור" היינו שמן מזית שלא הביא שליש בישולו.
תניא: רבי יהודה אומר: "אנפקנון" הנשנה במשנתנו, היינו: שמן זית שלא הביא שליש.
ולמה סכין אותו, מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר.
שנינו במשנה: אין מביאין מן הגרגרין שנשרו במים, ולא מן הכבשים ולא מן השלוקים, ואם הביא פסול:
תנו רבנן: שמן של זית כבוש בחומץ ומלח, או של זית שלוק, או של זית שרוי - ושמן של שמרים (שמן שיצא מן השמרים, כמו שמוציאים יין משמרי היין), ושל ריח רע, כלומר, שמן שריחו רע -
מכל אלו לא יביא, ואם הביא - פסול.
בעי נסתפק רבה: הקדישו לאחד מהשמנים הפסולים האלו מהו שילקה עליו משום מקדיש בעל מום למזבח? וצדדי הספק הם:
כיון דפסול השמן כבעל מום דמי, ולוקה אם הקדישו.  3 

 3.  ראה כעין ספק זה לעיל פה ב, וראה בתוספות שם בד"ה בעי רבא.
או דלמא: אין בעל מום אלא בבהמה?
ומסקינן: תיקו.
מתניתין:
שלשה זיתים הן, ובהן שלשה שלשה שמנים, כלומר, מעץ הזית מוסקים זיתים שלשה פעמים בשנה, כי אין הם מתבשלים כאחת, ומכל מסיקה ומסיקה עושים שלשה סוגי שמנים.
ומפרשת המשנה: הזית הראשון, כלומר כך היה עושה שלשה שמנים מהיבול הראשון של העץ:
מגרגרו בראש הזית, כלומר, מלקט מן העץ את הזיתים שבראש הזית שהם המתבשלים ראשונה, מפני שהחמה מקדרת עליהם, וכותש אותם במכתשת ולא יטחנם בריחיים, ונותן אותם לאחר כתישתם לתוך הסל שהיה מנוקב ותחתיו כלי לקבל את השמן הזב מהם.
רבי יהודה אומר: סביבות הסל מבחוץ היה נותנם לאחר כתישתם, והשמן זב דרך הדפנות לתוך הסל, ושוב מסתנן ממנו ויוצא לכלי.  4 

 4.  ונמצא שמן מזוקק, שהפסולת והפקעים נדבקים בדופני הסל, אבל לא יתנם בשולי הסל, לפי שמתערב שמן ושמרים ויוצאים, ונמצא השמן עכור; רש"י מכתב יד.
זה היה השמן הראשון של היבול הראשון.
חזר וטוען את הזיתים בקורה, מניח עליהם קורה לסוחטם -
רבי יהודה אומר: באבנים היה טוענם ולא בקורה, כי הקורה כבידה ומוציאה גם שמרים.
זה היה השמן השני של היבול הראשון.
חזר וטחן את הזיתים שהיו תחת הקורה ושוב טען עליהם את הקורה.  5 

 5.  מסתבר, שלדעת רבי יהודה, אבנים היה מטעינם.
זה היה השמן השלישי מהיבול הראשון.
השמן הראשון מיועד למנורה שנאמר בה (שמות כז כ) "שמן זית זך (נקי) ", והשאר - השני והשלישי - למנחות שלא נאמר בהם כן.
הזית השני (כך היה מוסק בשנית, ועושה מן המסיקה שלשה שמנים):
מגרגרו בראש הגג, מלקט את הזיתים הסמוכים לגג שהם המתבשלים בשניה, וכותש ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר סביבות הסל - זה היה השמן הראשון מהיבול השני.
טוען את אותם הזיתים בקורה, ורבי יהודה אומר: באבנים -
זה היה השמן השני מהיבול השני.
חזר וטחן את הזיתים שהטעינם בקורה או באבנים וטען אותם שוב בקורה או באבנים:
זה היה השמן השלישי מהיבול השני.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
הזית השלישי כיצד היה עושה:
עוטנו בבית הבד עד שילקה, כלומר, אוסף את שאר הזיתים שלעולם לא יתבשלו לגמרי, למעטן (מקום איסוף הזיתים) של הזיתים אשר בבית הבד, עד שתתרכך קליפתם וישתנו מראיהם.  6 

 6.  נתבאר על פי הפירוש המיוחס לרש"י.
ומעלהו מן המעטן ומנגבו - מן המוהל הזב מהם על ידי שנדחקו הזיתים במעטן - בראש הגג -
כותש אותם ונותן לתוך הסל, רבי יהודה אומר: סביבות הסל -
זה היה השמן הראשון מהיבול השלישי.
טוען בקורה, רבי יהודה אומר: באבנים היה טוענם - זה היה השמן השני מהיבול השלישי.
חזר וטחן אותם בריחיים ושוב טען עליהם קורה -
זה היה השמן השלישי מהיבול השלישי.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
גמרא:
איבעיא להו נסתפקו בני הישיבה בלשון המשנה ששנינו: מגרגרו בראש הזית:
האם "מגרגרו" תנן, דהיינו: לוקט גרגיר מכאן וגרגיר מכאן, או שמא "מגלגלו" (לשון ביצה מגולגלת) תנן, והיינו: מניחם להתבשל בראש הזית כל צרכן?
תא שמע ד"מגלגלו" תנן, מהא דתניא:
שמן זית - מזיתו, כלומר: המקבל על עצמו שמן זית,  7  צריך שיהיה השמן מזיתים מבושלים כל צרכם, כך שיצא השמן מהם בלי טעינה; והוא נלמד ממאמר הכתוב "שמן זית זך", כלומר, מבושל שיצא ממנו בלי טעינה.  8  מכאן אמרו חכמים: הזית הראשון: מגלגלו (מניחו להתבשל) בראש הזית שם מקדרת עליהם החמה ומבשלם, וכונסו לבית הבד, כלומר, למקום שעושים בו שמן אך אינו משתמש בקורות בית הבד עד שיצא שמן הראשון בסלים, וטוחנו בריחים  9  ונותנו בסלין.

 7.  כן פירש רש"י מכתב יד, וצריך ביאור למה מתחייב המקבל עליו שמן סתם להביא "שמן זית זך"; אבל בפירוש המיוחס לו פירש כפשוטו, שהנידון הוא על "שמן זית זך" שאמר הכתוב במנורה, ולענין זה אמרו שיהא מזיתו, וניחא בפשיטות המשך הברייתא.   8.  נתבאר על פי רש"י מכתב יד; (ויש לעיין: אם "שמן זית זך" משמע בלי טעינה, אם כן למה כשר למנורה השמן הראשון שבשני ושלישי, שהם באים על ידי טעינה).   9.  בפרט זה חלוק תנא קמא של הברייתא על התנא קמא שבמשנתנו, שבמשנתנו שנינו: כותש ונותן לתוך הסל, ולא טחינה בריחיים; ויתבאר בגמרא לקמן.
שמן היוצא ממנו בסלים, זה היה שמן ראשון.
טען בקורה, שמן היוצא ממנו על ידי הטעינה זה היה שמן שני.
ופרק את הזיתים מבית הבד וטחן  10  בריחיים וחזר וטען את הקורה בבית הבד, שמן היוצא ממנו זה היה שלישי.

 10.  כן נראית הגירסא, וב"שיטה מקובצת" משובש.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
וכן זית שני, כלומר, וכן היה עושה ביבול השני מן האילנות הסמוכות לראש הגג.
זית שלישי מאלו שאינם מתבשלים כל צרכם לעולם: עוטנו בבית הבד עד שילקה, ומעלה לראש הגג ועושה אותו שם כמין תמרה (כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה) עד שיזובו מימיו, וכונסו לבית הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלין - ושמן היוצא ממנו, זה היה ראשון.
טען בקורה, שמן היוצא ממנו זה היה שני.
פרק חזר וטחן וטען, שמן היוצא ממנו זה היה שלישי.
הראשון למנורה, והשאר למנחות.
רבי יהודה אומר: לא היה טוחנו בריחים לשמן הראשון שבכל שלשת היבולים, אלא כותשו במכתשת.  11 

 11.  בפרט זה תנא קמא דמשנתנו כשיטת רבי יהודה.
ולא היה טוען בקורה, אלא באבנים.
ולא היה נותנו בסלין, אלא לתוך סביבות הסל.
ומקשינן על משנתנו:
"כותש" ששנינו במשנתנו ("וכותש ונותן לתוך הסל") מני רבי יהודה היא, וכמבואר בברייתא -
ואילו מה ששנינו במשנתנו "תוך הסל" אתאן לרבנן, כי לדעת רבי יהודה אינו נותן בתוכו אלא סביבותיו!?
ומשנינן: האי תנא דמשנתנו, סבר לה כוותיה דרבי יהודה בחדא, שהיה כותש, ופליג עליה בחדא, שנותן בתוך הסל ולא סביבותיו.
מתניתין:
משנתנו מפרטת את סדר חשיבותם של כל השמנים שנזכרו במשנה הקודמת: השמן הראשון שביבול הראשון, הוא המובחר ביותר ואין למעלה הימנו.
השמן השני שביבול הראשון, והשמן הראשוןשביבול השני - שוין הם במעלתם.
השמן השלישי שביבול הראשון, והשמן השני שביבול השני, והשמן הראשון שביבול השלישי - שוין.
השמן השלישי שביבול השני, והשמן השני שביבול השלישי - שוין.
השמן השלישי שביבול השלישי אין למטה הימנו.
עוד מבארת המשנה:
אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך, ולא יוכשר למנחות אלא השמן הראשון שבכל היבולים, שהרי קל וחומר הוא:
מה מנורה שאינה לאכילה, הרי היא טעונה שמן זית זך -
מנחות שהן לאכילה של מזבח, אינו דין שיטענו שמן זית זך -
אלא תלמוד לומר (שמות כז כ): "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור", למעט: ואין "זך כתית" למנחות.

דרשני המקוצר[עריכה]