פרשני:בבלי:מנחות לג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות לג א

חברותא[עריכה]

ומשנינן: סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבא מצוה להניח את המזוזה  בטפח הסמוך לרשות הרבים (כגון אם היה עובי החלל ארבעה טפחים, יניח את המזוזה בתוך חלל הפתח, בטפח החיצון הסמוך לרשות הרבים. וטעם הדבר כדי שיפגע במצוה תיכף בבואו לביתו), אם כן היה מקום לומר שכמה דמרחק את המזוזה מן הבית מעלי הדבר יותר ויניח את המזוזה אפילו מבחוץ סמוך לפתח, קא משמע לן שמצוה להניחה בתוך חלל הפתח, ולא מחוצה לו.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: כתבה על שני דפין, חציה בדף אחד  6  וחצי בדף השני, (ויש מפרשים בשני דפין חתוכים. תוספות) פסו לה.

 6.  זוהי דעת רש"י, שצריך לכתוב את כל המזוזה בטור אחד, ואם כתב אותה בשני טורים הרי היא פסולה. ובקרן אורה תמה בזה מדוע זה אחרת מתפילין, שגם בהם כותבים כמה פרשיות. וכל אחת בטור אחר. ואילו במזוזה צריך הכל בטור אחד ומה הטעם לחלק ביניהם? והתוס' מפרשים ששני דפים הכוונה כפשוטו בשני קלפים, שצריך לכתוב את כל המזוזה בקלף אחד ואם כתב בשני קלפים פסול. אך מבואר בתוס' לעיל (לב.) שתפירה מועילה לזה. ואם תפר שני קלפים יחד אפשר לכתוב עליהם את המזוזה. והתוס' כאן הביאו מהירושלמי שיש חילוק בין ספר תורה לתפילין ומזוזות. שספר תורה אפשר לכתוב בכמה עורות. ואילו תפילין ומזוזות רק בעור אחד. וכתב בקרן אורה שמדברי הירושלמי האלו מוכח שלא מועיל במזוזה לתפור את העורות לעשותם אחד, שהרי מבואר בירושלמי שספר תורה אפשר לכתוב בכמה עורות. אבל אחר כך וודאי חייבים לתפור את כולם יחד. ועל זה מסיים הירושלמי שמזוזה צריך דווקא עור אחד. אם כן מוכח שבמזוזה תפירה אינה מועילה. וזה החילוק בין ספר תורה (שמועיל תפירה) למזוזה (שלא מועיל תפירה). והיה מקום ליישב שבספר תורה מועיל לתפור את העורות גם אחרי הכתיבה. מה שאין כן במזוזה צריך לתפור לפני הכתיבה דווקא. אך מדברי התוס' לעיל מוכח שבמזוזה מועיל תפירה גם אחרי הכתיבה. ועל זה תמוה מאד מהירושלמי שמחלק בין ספר תורה למזוזה לענין כמה עורות. ובמרדכי כתב שמהירושלמי הזה מוכח כפירוש רש"י בשני דפין (שזה שני טורים), שהירושלמי שם מונה כמה חילוקים בין ס"ת למזוזה. האחד, שס"ת בשני דפים ותפילין ומזוזות בדף אחד. והשני, שס"ת בשני עורות ותפילין ומזוזות בעור אחד. הרי מבואר בפירוש שחוץ ממה שצריך עור אחד צריך גם דף אחד במזוזה וכדעת רש"י.
מיתיבי: כתבה על שני דפין, והניחה בשני סיפין על שתי מזוזות הפתח, פסולה.
ומשמע, הא אם הניחה למזוזה זו בסף אחד הרי היא כשרה. ולא כדברי רבי יהודה אמר שמואל שפסל בשני דפים.
ומשנינן: אין הכונה שהניחה בשני סיפין, אלא באמת הניחה בסף אחד, אלא שהמזוזה היתה ראויה לשני סיפין, קאמר שהניח קלף חלק בין דף לדף כך שהמזוזה ראויה להנתן חציה על סף זה וחציה על הסף השני (אם היה מחלק את שני הדפים).
ואמר רב יהודה אמר שמואל אם רצונך לדעת היכן היא הכניסה לענין חיוב מזוזה  7  הלך אחר היכר ציר.

 7.  הנידון כאן לכאורה רק באיזה צד להניח את המזוזה. אך במרדכי מבואר שיש בזה נפקא מינא נוספת. באופן שהדלת הזאת מפרידה בין דירות של שני אנשים, ויש כאן ספק מי מחוייב במזוזה לדלת זאת. וגם זה נקבע על פי הכר ציר. שזה שהציר אצלו הרי פתח זה הוא כניסה אליו, והוא חייב לשים בו מזוזה והשני פטור.
מאי היכר ציר? אמר רב אדא: אבקתא. חור שבאיסקופת (שבסף) הפתח שציר הדלת סובב עליו.
ומבארינן: היכי דמי שהולכים אחרי היכר ציר לענין קביעות המזוזה כגון פיתחא פתח דבין תרי בתי בתים וכגון: בין בי גברי לבין בי נשי. אדם שחילק את ביתו לשני חדרים, אחד להילוך אנשים ואחד לאשתו שתעשה בו מלאכתה בצניעות, ויש פתח בין שני חדרי הבית, ולכל אחד מחדרי הבית יש פתח לרשות הרבים. ועכשיו לא יודעים איזה צד של אותו הפתח שבין שני חלקי הבית נחשב דרך יציאה, ואיזה צד נחשב דרך כניסה של הבית, שבו קובעים את המזוזה. ובמצב שכזה, שאין הכרעה מהי הכניסה ומהי היציאה, היכר הציר הוא הקובע. שבאותו צד, שנמצא בו החור שבסף, שציר הדלת סובב בו, קובעין את המזוזה בצד ימין, שהוא דרך הכניסה.
ריש גלותא בנא ביתא בנה בית, אמר ליה ריש גלותא לרב נחמן: קבע לי מזוזתא במקום הראוי בפתחי הבית.
אמר ליה רב נחמן לריש גלותא: תלי דשא ברישא, קודם תקבע את הסיפין דהיינו, מזוזות הפתחים בבנין, (כי הפתח החייב במזוזה צריך שיהיה בו שתי מזוזות ומשקוף) ורק אחר כך אקבע לך את המזוזות בסיפין.
שאם תקבע קודם את המזוזות בסיפין ואחר כך תקבע את הסיפין בבנין תהיה קביעת המזוזה פסולה, שזהו תעשה ולא מן העשוי. כי קביעת המזוזות בסיפין קדמה לחיוב המזוזה, שהסיפין אינן חייבין במזוזה לפני שנקבעו בבנין!  8 

 8.  זהו פירוש רש"י שהנידון כאן הוא שלא להניח את המזוזה בסף, ואחר כך לקבוע אותו בקיר, שזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי. והתוס' מפרשים שהיה זה פתח שבין שני בתים, שהוא תלוי בהכר ציר, ועל זה אמר רב נחמן לריש גלותא, שבתחילה יקבע את הדלתות כדי לראות איפה ההיכר ציר, ועל פי זה לקבוע את המזוזה. והרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"א) כתב שבית חייב במזוזה רק אם יש לו דלתות. והכסף משנה (שם ה"ה) הביא תשובת הרמב"ם בזה לחכמי לוניל. וביאר הרמב"ם שמקורו לזה הוא מסוגיא זו. והיינו שרצה ריש גלותא שיקבעו את המזוזות. ואמר רב נחמן שלפני שיש דלתות אין חיוב מזוזה. ולכן צריך קודם לקבוע את הדלתות ורק אחר כך את המזוזות. וכתב הרמב"ם שם בתשובה שזהו גם פירוש הפסוק על מזוזות ביתך ובשעריך. ושעריך הכוונה דלת. וכשאין דלת אין חיוב מזוזה.
אמר רב יהודה אמר רב: עשאה קבעה למזוזה כמין נגר יתד שתוחבים הנגרים בדלת. והיינו, שלא זקף את המזוזה לאורכה אלא השכיב אותה לרוחבה ונעץ אותה לעומק הקיר  9  פסולה. כי המצוה לקובעה בזקיפה  10 .

 9.  תמה בקרן אורה כיון שהייסוד הוא שהמזוזה צריכה להיות זקופה, אם כן מדוע נקטה הגמ' שהפסול הוא בעשאה כנגר. דהיינו שנעץ אותה בעומק הקיר, היה לגמרא לומר הניחה לרוחבה פסולה. שזה קובע את הפסול. מכיון שדינה להיות זקופה.   10.  זוהי דעת רש"י שהכשר מזוזה הוא בזקיפה דווקא (או באלכסון). אך התוס' הביאו דעת ר"ת הסובר להיפך. שעשאה כנגר היינו זקופה וזה פסול. כי צורת ההנחה היא בשכיבה דווקא, וכן סובר ר"ת גם בספר תורה שצריך להניחו בארון בשכיבה. וכן פרשיות תפילין לר"ת צריך להניחן בבתים כשהן שוכבות.
והוינן בה: איני הלא אין ההלכה כך, והא כי אתא רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל, אמר: כולהו מזוזתא דבי רבי כל המזוזות שהיו בבית רבי כמין נגר הוו עבידן. וההיא פיתחא דעייל ביה רבי לבי מדרשא ואותו פתח קטן מיוחד שהיה לרבי, שבו היה נכנס למקומו בבית המדרש ויוצא, כדי שלא יצטרך להטריח את התלמידים לעמוד לפניו בעוברו לפניהם, לא הוה לה מזוזה. ומבואר שרבי קבע את מזוזותיו כמין נגר!?
ומשנינן: לא קשיא. הא שפסול דעבידא אותה מזוזה כסיכתא כנגר של אומנים, והיינו שקבעוה לרוחבה.
והא ומזוזותיו של רבי דעבידא היו עשויות כאיסתוירא, כמקום חיבורם של השוק והרגל, והיינו, שנקבעו בעמידה. (ויש מפרשים שהעמידו אותם בצורה מקופלת כמו נון כמו מקום חיבור השוק וכף הרגל, שהשוק זקוף וכף הרגל שוכבת לרוחבה, וכך קבע את המזוזה. והטעם שכשירה באופן זה, כיון שראשה האחד זקוף ועומד כלפי מעלה).
והוינן בה: איני היאך שנינו שהפתח של בית המדרש של רבי לא היה בו מזוזה, והא ההוא פיתחא דהוה  11  עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והלא הפתח שרב הונא היה נכנס דרכו לבית המדרש הויא לה לאותו פתח מזוזה, ומדוע בפתח בית מדרשו של רבי לא היתה מזוזה? ומשנינן: ההוא פתח בית מדרשו של רב הונא רגיל הוה, שרוב הנכנסין לבית המדרש דרך אותו פתח היו נכנסים. אבל הפתח של בית רבי לא שמש את כולם אלא את רבי לבדו, שלפעמים היה נכנס ויוצא דרכו כדי לא להטריח את תלמידיו לעמוד מפניו, ופתח אחר היה בו, שהיו רגילים להכנס ולצאת דרכו. והקובע לענין חיוב מזוזה הוא הפתח הרגיל. דאמר רב יהודה אמר רב: במזוזה הלך אחר הפתח הרגיל להכנס ולצאת בו. והיינו: שאיפה שיש שני פתחים לחדר אחד הרי באותו פתח שרגילים יותר להכנס דרכו, יניח מזוזה. ולא בפתח השני. ולכן רבי לא שם מזוזה בפתח שדרכו היה נכנס לבית המדרש, כיון שהוא לא שמש בקביעות בתור כניסה לחדר.

 11.  והתוס' גורסים דהוה בי רב הונא והויא ליה מזוזה. וכתבו התוס' שמשמע מזה שכל הנידון רק על פתח ביתו של רב הונא שהיה הולך ממנו לבית המדרש, ופתח זה חייב במזוזה. אך בית המדרש עצמו וכן בית הכנסת פטורים ממזוזה. והביאו התוס' מחלוקת תנאים בזה אם בית כנסת שאין בו דירה לחזן חייב במזוזה או לא. וכתב הבית יוסף (רפו) שדעת רש"י בסוגיא היא שלא כתוס'. שהרי בתירוץ הגמרא ההוא רגיל הוה. פירש רש"י שרוב הנכנסים לבית המדרש היו מאותו פתח. הרי מבואר שדעת רש"י שהנידון כאן על חיוב מזוזה לבית המדרש. וזה תלוי ברוב הנכנסים לבית המדרש מאיזה פתח הם נכנסים אליו. ואותו פתח שרובם נכנסים בו לבית המדרש חייב במזוזה. ולא כדעת תוס' שהנידון על פתח ביתו של רב הונא. ובמרדכי מחלק, שבית כנסת פטור ממזוזה. ובית מדרש חייב. וביאר הב"ח כי בית כנסת נמצאים בו רק בשעת תפילה ואין זה כמו דירה. מה שאין כן בית מדרש שנמצאים בו כל היום זה נחשב כדירה, וחייב במזוזה.
אמר רב זירא אמר רב מתנא, אמר שמואל: מצוה להניחה למזוזה בתחילת שליש העליון. דהיינו אחר שני שליש של גובה הפתח מלמטה, בתחילת השליש העליון.
ורב הונא אמר: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה המשקוף טפח. וכל הפתח כולו מלבד הטפח התחתון והעליון כשר לקביעת המזוזה. מיתיבי: מגביה מן הקרקע טפח, ומרחיק מן הקורה טפח. וכל הפתח כולו כשר לקביעת מזוזה דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: כתוב בפרשת שמע "וקשרתם לאות על ידיך" וכתוב "וכתבתם על מזזות ביתך", ומקישים כתיבה לקשירה.
מה קשירה של התפילין היא בגובה הראש, במקום שמוחו של תינוק רופס. אף כתיבה קביעת המזוזה היא בגובה הפתח דהיינו סמוך לתקרת הפתח, וזה לא כשמואל שאמר מניחה בתחילת השליש העליון.
ומפרשינן: בשלמא לרב הונא, שאומר כל הפתח, חוץ מטפח התחתון והעליון, כשר לקביעת המזוזה, הוא דאמר כרבי יהודה הסובר שקביעת המזוזה היא בכל הפתח חוץ מהטפח העליון והתחתון.
אלא לשמואל, דאמר שמקום קביעת המזוזה היא בתחילת השליש העליון. כמאן אמר את דבריו? לא כרבי יהודה שאמר כל הפתח כשר לקביעת המזוזה, חוץ מטפח התחתון והעליון, ודלא כרבי יוסי שאמר שקביעת המזוזה היא בגובה הפתח, והיינו סמוך לתקרת הפתח, ואילו לשמואל רק בתחילת שליש העליון.
אמר רב הונא בריה דרב נתן: לעולם שמואל כרבי יוסי סבירא ליה.

דרשני המקוצר[עריכה]