פרשני:בבלי:מנחות לב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות לב א

חברותא

ועושה ריוח בגליון מלמעלה, וריוח מלמטה, ועושה פרשיותיה פתוחות.
אמרתי לו: רבי, מה טעם אתה עושה אותם פתוחות, והלא בתורה סתומות הן!? שהריוח שלאחר סיום פרשת "שמע" סתום הוא!?
אמר לי רבי מאיר: הואיל ואין שתי הפרשיות שבמזוזה סמוכות מן התורה. שפרשת שמע כתובה בפרשת ואתחנן ופרשת והיה אם שמוע כתובה בפרשת עקב. ולכן אני עושה אותם פתוחות, להראות שאינן המשך זו לזו, כדין פרשה פתוחה, שסימן ה"פתוחה" היא שלא נאמרו כהמשך של אחת לשניה  87 . ואמר רב חננאל אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר!

 87.  לפי סברא זו נראה שגם בפרשת והיה אם שמוע שבתפילין אם עושה אותה פתוחה כשרה כיון שאינה סמוכה לה בתורה, וכן דעת בעל העיטור. אכן מדברי הרמב"ם (פ"ב מתפילין ה"ב) משמע שאם עשה את הפרשה הרביעית פתוחה פסולה. והקשה הב"י (סימן לב) מסוגיתנו שמבואר כיון שאין סמוכות לה בתורה כשרה. ותירץ, כיון שבפרשות התפילין הפתוחות אם סתמן פסולות, ה"ה בסתומה אם פתחה פסולה שלא רצו חכמים לחלק בזה. וע"ע בב"ח מה שתירץ. ובחידושי הגרי"ז תירץ, שלמזוזה יש דין כתיבה בפני עצמה, מה שאין כן בתפילין הדין הוא לקחת את ה"פרשה הכתובה בתורה" ולתתה בתוך התפילין, ולכן דינם כדין ספר תורה. וראה הערה 70.
והוינן בה: מאי לאו, אפתוחות אמר רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר, וקשה על רב הונא שעשה את פרשיותיה סתומות!?
ומשנינן: דברי רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר לא על פתוחות נאמרו, אלא אריוח שלמעלה ולמטה אמר דבריו. וכמה הוא שעור הריוח שצריך להשאיר במזוזה למעלה ולמטה?
אמר רב מנשיא בר יעקב, ואמרי לה אמר רב שמואל בר יעקב: כמלא אטבא דספרי! כגודל עץ סדוק של הסופרים שתופס את דפי הקונטרסים שלא יתקפלו בעודו כותב, והוא כרוחב חצי צפורן (רא"ש)  88 .

 88.  הסיבה שהצריכו רווח כמלא אטבא דסיפרי משום שכשכותב מחזיק את הקלף על ידי האטבא דספרי וצריך שיוכל להתחיל לכתוב מתחתיו (נמוק"י).
אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברא וכי אינך סבור, דכי אמר רב שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר אריוח אמר את דבריו?
והא רב אית ליה שפסק ההלכה נקבע לפי מנהגא, והאידנא ועכשיו, נהוג עלמא לכתוב את פרשיות המזוזה סתומות!
ומנין לנו שרב פוסק כפי המנהג. דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: חולצין ליבמה במנעל שעשוי מעור דק שומעין לו!
(אף על פי שיש מקום לגזור שלא לחלוץ במנעל שכזה כדי שלא יבואו לחלוץ במנעל מרופט שאינו חופה את הרגל) אבל אם יאמר אליהו שאין חולצין בסנדל של עור קשה, אין שומעין לו! וטעמו של דבר: שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל! ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב: אם יבא אליהו ויאמר: אין חולצין במנעל שומעין לו! ואם יאמר: אין חולצין בסנדל אין שומעין לו! משום שכבר נהגו העם לחלוץ בסנדל.
ואמרינן: מאי בינייהו בין שתי הלישנות? הלא לדברי שניהם אם יאמר לא לחלוץ בסנדל אין שומעין לו, ואלו במנעל כל מה שיגיד שומעים לו.
ומשנינן: האם חולצין כעת במנעל לכתחילה איכא בינייהו! שאותו מאן דאמר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, סובר שכהיום לא חולצין לכתחילה במנעל אלא לכתחילה צריך לחלוץ בסנדל, עד שיבא אליהו ויורה שחולצין במנעל. והמאן דאמר השני סובר שההלכה היא שחולצין לכתחילה במנעל, עד שיבא אליהו ויאמר שאין חולצין. ומכל מקום, שמענו מכאן שרב פוסק כפי המנהג, ואם כן גם בענין כתיבת המזוזה ודאי סובר שנפסוק כפי המנהג, וכותבין אותה בפרשיות סתומות. אלא, לאו, שמע מינה שמה שאמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר לא על עשייתן פתוחות שהוא כנגד המנהג, אלא אריוח בלבד קאמר. שמע מינה!
רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לעשותן לפרשיות המזוזה סתומות. ומכל מקום אי עבדינהו פתוחות שפיר דמי!
ומאי פתוחות, דקאמר רבי שמעון בן אלעזר שמשמע לכאורה שלכתחילה צריך לעשותן פתוחות, אין כונתו כך, אלא כונתו שאפשר לכתוב את המזוזה אף בפרשיות פתוחות, וכל שכן סתומות!
לימא מסייע ליה לרב נחמן בר יצחק שאמר, שמצוה לעשות את המזוזה בפרשיות סתומות.
ששנינו בברייתא: תפילין של יד עושין אותן לשל ראש. ושל ראש אין עושין אותן לשל יד.
וכן כיוצא בו ספר תורה שבלה, ותפילין שבלו, אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של ספר תורה, ותפילין שיש בהן ארבע פרשיות לקדושה קלה של מזוזה שיש בה רק שתי פרשיות. ומשמע הא אם היה הדין שמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, היו עושין מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה  89 . ואמאי איך אפשר לעשות מהן מזוזה, הרי הכא, בספר תורה ובתפילין  90 , הפרשיות סתומות הן, והכא, במזוזה, הפרשיות פתוחות הן, ואם עשאן סתומות. המזוזה פסולה! אלא שמע מינה שבמזוזה ג"כ הפרשיות סתומות הן, הילכך אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה היתה אפשרות לעשות מספר תורה ומתפילין מזוזות.

 89.  לפי קושית הגמרא שאינו משלים פרשת והיה אם שמוע בסמוך לפרשת שמע, אלא נוטל היריעות כמות שהן וקובען בתורת מזוזה, צ"ב הרי במזוזה ישנם רק שתי פרשיות, ואילו בתורה יש הפסק רב בין שמע לוהיה אם שמוע. הקרן אורה מבאר (על פי רש"י בשבת דף עט) שאכן נוטל הוא כל היריעה שמשמע ועד והיה אם שמוע וקובעה בפתחו, ואין פסול במזוזה במה שכתובים בה פרשות נוספות. אכן ברמב"ם (פ"ה ממזוזה ה"ג) מבואר שאם הוסיף במזוזה אפילו אות אחת פסול, ולפי זה אי אפשר לפרש כפירוש הנ"ל. ובספר עולת שלמה מפרש שנוטל ספר תורה שנמחקו כל הפרשיות שבאמצע ונותרו בו רק פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע. החת"ס (בשבת עט) מפרש שכתב כל הפרשות שבין שמע לוהיה אם שמוע בדף אחד, והתחיל והיה אם שמוע בראש הדף השני ועתה חותך את חציו התחתון של הקלף ונותרים בידו פרשת שמע ווהיה אם שמוע זו בצד זו. (אלא שרש"י להלן ל"ג א' סובר שמזוזה שכתבה בשני דפים פסולה, ולשיטתו אי אפשר לפרש כך). הריטב"א בשבת שם מפרש שחותך פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע מן הספר תורה ותופרן זו מעל זו, ולפי זה הרי הכל כתוב בדף אחד וכשר גם לדעת רש"י.   90.  ראה הערה לעיל שדעת בעל העיטור שבתפילין כשר גם אם השאיר הפרשה פתוחה, ולפי זה צריך לומר שקושית הגמרא רק מספר תורה, שאילו בתפילין יש לומר שעשאן פתוחות וכשרות כמו שמזוזה כשרה. אך לדעת הרמב"ם הקושיא גם מתפילין שדעתו היא שגם התפילין פסולים בעשאן פתוחות. וראה בט"ז (או"ח סימן ל"ב ס"ק כה) שהביא ראיה מקושית הגמרא לשיטת הרמב"ם.
ודחינן: דלמא מה שאמרנו שהיו עושין מתפילין מזוזה כונת הברייתא היא להשלים. שאם חסרה המזוזה שיטה אחת, אם היה מותר להוריד מקדושה חמורה, היו נוטלין שיטה אחת מספר תורה ותופרה במזוזה ומשלימין אותה  91 .

 91.  כך פירש רש"י. ומבואר שדעתו שמזוזה כשרה אפילו אם כתובה בשני עורות. אולם הרמב"ם (פ"ה ה"א ממזוזה) פוסל אם עשאן בשני עורות. ולדעתו צריך לפרש כמו שכתבו תוס' שפרשת שמע כתובה בסוף העמוד והוסיף את פרשת והיה אם שמוע בגליון. אפשרות נוספת כתבו תוס', שפרשת והיה אם שמוע היתה כתובה בתחילת עמוד, והוסיף פרשת שמע בגליון שעליה. ודבריהם תמוהין, שהרי כתב הפרשיות שלא כסדרן. ותירץ הט"ז (יו"ד סימן רצ) שבפרשיות אין דין כסדרן, ורק במילים שבתוך הפרשה ישנו דין שיכתבו כסדרן. והנקודות הכסף חולק ומבאר שדברי התוס' נאמרו רק להו"א, אבל למסקנת הגמרא באמת פסול גם בכתב הפרשות שלא כסדרן. ובחידושי מרן רי"ז הלוי (וכן באבנ"ז או"ח תשובה י') כתבו שדעת תוס' שדין שלא כסדרן אינו על מעשה הכתיבה, אלא על צורת המזוזה לאחר כתיבתה, וכיון שאחר שיוסיף הפרשה למעלה הכל יהיה כתוב כסדר, לא איכפת לנו שסדר מעשה הכתיבה היה שלא כסדרן.
עוד מקשה הגמרא על הברייתא: הא אם היה הדין דמורידין מקדושה חמורה, עושין מספר תורה ותפילין שבלו, מזוזה.
והתניא: הלכה למשה מסיני שתפילין כותבין על הקלף (עור שנחלק לשנים והחלק החיצון נקרא קלף) ומזוזה על הדוכסוסטוס (החלק הפנימי של העור שנחלק).
קלף כותבים עליו במקום בשר היינו, במקום הקרוב לבשר.
דוכסוסטוס כותבים עליו במקום שער היינו במקום הקרוב לשער.
ואם כן קשה, היאך אפשר לעשות מתפילין, שנכתבים על הקלף, מזוזה, שנכתבת על הדוכסוסטוס!?
ומשנינן: הדין שמצוות תפילין היא לכתוב על הקלף, ומזוזה לכתוב על הדוכסוסטוס, היינו למצוה לכתחילה, אבל אם שינה אין זה פוסל. ולכן אם היו מורידין מקדושה חמורה, אפשר היה לעשות מתפילין, מזוזה.
ומקשינן: והתניא: שינה - פסול! וסברה הגמרא שבין בתפילין בין במזוזה אם שינה את עורן פסול.
ומתרצינן: מה ששנינו פסול, בתפילין עוסקת הברייתא, שאם כתבן על הדוכסוסטוס פסול. אבל מזוזה על הקלף כשרה  92 .

 92.  ואם כתב מזוזה על גויל, דעת הרמב"ם (פ"א מהלכות תפילין) שהמזוזה כשרה. והרא"ש בהלכות מזוזה הביא בשם ר"י לפסול על גויל. עוד נחלקו הראשונים אם לכתחילה יש מצוה לכתוב המזוזה על דוכסוסטוס, דעת הרא"ש והר"ן שאפשר לכתחילה לכתוב על קלף, אבל הרמב"ם והרי"ף פסקו שלכתחילה יכתבנה על דוכסוסטוס. (וראה מש"כ בזה בספר בית הלוי על התורה עמ' 69).
ומקשינן: והתניא, שינה - בין בזה ובין בזה פסול! וסברה הגמרא שמה ששנינו בין בזה ובין בזה פירושו שבין בתפילין ובין במזוזה, פסול.
ומתרצינן: אידי ואידי מדובר ששינה בתפילין, אלא, הא דכתבינהו אקלף במקום שער ולא במקום בשר, ונפסלו משום השינוי בקלף עצמו.

דרשני המקוצר