פרשני:בבלי:מנחות לה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות לה ב

חברותא

ואי נמי כל היכי דכי מיתלי ביה במתנא, כשאוחז אדם ברצועה ומושך אליו את התפילין אתייה התפילה אבתריה ואינה נקרעת חדתתא. ואידך, אם התפילה נקרעת עתיקתא!
אביי הוי יתיב קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה לאביי רצועה דתפילי. אמר ליה אביי לרב יוסף: מהו למיקטריה את הרצועה שנקרעה?
אמר ליה רב יוסף: "וקשרתם" כתיב שתהא קשירה "תמה", והיינו נאה, ורצועה שיש בה קשר (חוץ מהקשר שבראש) אינה רצועה נאה  28 .

 28.  כתב הרא"ש (הלכות תפילין סי' י"א) שכל זה דווקא ברצועות המקיפות את הראש והזרוע. שהן קושרות את התפילין ולכן רצועה קשורה פסולה כי צריך קשירה תמה. אך שאר הרצועות התלויות ואינן קושרות את התפילין, מועיל בהן קשירה לרצועה. וברצועה של יד מבואר בשו"ע (ל"ג ה') שצריך שתהיה רצועה שלימה בשיעור שתקיף את הזרוע ויגיע אח"כ לאצבע האמצעית ויכרוך עליה שלש פעמים. ולשאר הרצועה המקיפה את היד שבע פעמים לזה מועיל רצועה קשורה. ובביאור הלכה הביא שנחלקו האחרונים בזה, כאשר יש רצועה שלימה בשיעור הקפת הזרוע ועד שמגיע לאצבע וכריכת שלש פעמים. ושאר הרצועה קשורה. שדעת המחצית השקל שבאופן זה צריך לכרוך את הרצועה פעם אחת על הזרוע ולהביא אותה לאצבע ולכרוך ג"פ. ורק אחר כך לעשות את שבע הכריכות על הזרוע. כדי שתהיה כריכת האצבע ברצועה השלימה ולא בקשורה. אך מהר"ש קלוגר בספר החיים חולק, וסובר שעושה את הכריכות כדרכו. שמכיון שיש ברצועה השלימה שיעור שתגיע לאצבע ויכרוך, ורצועה זו ראויה לקשירה כראוי, שוב שייך בזה הכלל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכמו כן כאן כיון שראוי לקשירה אין הקשירה מעכבת.
אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: מהו למיתפריה לרצועה שנקרעה, ועייליה לתפירה לגאו, לצידה הפנימי של הרצועה, בצורה שלא תראה כלפי חוץ?
אמר ליה רב אשי: פוק חזי מה עמא דבר! צא וראה כיצד נוהגים האנשים ברצועה שנקרעה, שאינם קושרים אותה, ואף אתה לא תקשור  29 .

 29.  כך פירש רש"י. והתוס' הביא מרבינו תם שפירש הפוך. שמנהג העולם להכשיר ברצועה תפורה. ובשו"ע (ל"ג ה') הובאו שתי הדעות. וסיים המחבר שבשעת הדחק יש לסמוך על המכשירים בתפירה, כדי שלא לבטל מצוות תפילין.
אמר רב פפא: גרדומי רצועות, והיינו רצועות התפילין שאחרי הקשר של ראש (ששיעור אורכן מתבאר לקמן) שנחתכו, ונשתייר מהן שיור מועט והיינו "גרדומין" (שהן כינוי לשיורי) הרי הן כשירות, כיון שבתחילה היה בהן כשיעור הרי גם עתה שנחתכו ונשתייר פחות מכשיעור הם עדיין ראויים למצותן, מדין "גרדומי מצוה", וכמו בגרדומי ציצית!
ודחינן לדברי רב פפא: ולאו מילתא היא! שאין דין "גרדומין של מצוה" נוהג ברצועות התפילין. וראיה לדבר מדאמרי בני רבי חייא: גרדומי חוטי תכלת של ציצית וגרדומי אזוב שנשתיירו מקלחי האזוב שמזים בהם מי חטאת (של אפר פרה אדומה) על המִטַהַרים מטומאת מת, הרי הם כשירין גם כשלא נשתייר בהם השיעור הראוי לתחילת קיום המצוה!
ומזה שלא כללו בני רבי חייא את גרדומי רצועות התפילין בכלל הדברים שגרדומים כשרים בהם, מוכח שלא נאמר ברצועות תפילין דין גרדומין, אלא רק בציצית ובאזוב נאמרו משום דתשמישי מצוה נינהו. אבל הכא, רצועות תפילין דתשמישי קדושה נינהו, לא (שהרי יש קדושה ברצועות התפילין מה שאין כן בציצית ובאזוב). ולכן צריך שיהיה בהן את השיעור תמיד, הלכך אין בהם דין גרדומין. (ועיין באור שמח בהלכות לולב במה נוהג דין גרדומין).
והשתא דייקינן: מזה שלא מועיל ברצועות התפילין דין גרדומין מוכח מכלל זאת דאית להו שיעורא.
והוינן בה: וכמה הוא שיעורן?
(לרש"י השאלה היא ביחס לרצועות של תפילה של ראש התלויות על הגוף, לאחר הקשר של ראש, ולהרבה ראשונים  30 , וכן הוא להלכה, הבעיה היא ביחס לשיעור הרצועות של תפילה של יד. הסוגיא להלן מתבארת לפי רש"י!).

 30.  התוס' הביאו דעת הערוך שהנידון כאן בסוגיא הוא על שיעור רצועות של יד. ולשיטה זו מה שמבואר בגמ' עד אצבע צרדה נאמרו בזה שתי שיטות בראשונים. יש מפרשים שהכונה שאחרי ההידוק על היד יהיה רצועה כשיעור המרחק שבין אגודל לאמה או אצבע לאמה. אך יש ראשונים שפירשו שצריך שתגיע הרצועה עד האצבע של המניח. וכפוף זה שיכפוף את האצבע ותגיע לשם הרצועה. ופשוט שתהיה האצבע ישרה ותגיע הרצועה לראש האצבע. ובמרדכי כתב לבאר לשיטה זו המשך דברי הגמ'. רבה קטר להו, שלא מספיק שתגיע הרצועה לאצבע אלא צריך גם שיקשור אותה על האצבע. רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו. היינו שכורך שלש פעמים על האצבע וזהו לשון מתלית, מר בריה דרבינא עביד כדידן. היינו שלא היה קושר את הרצועה כלל על האצבע ומספיק שתגיע לאצבע.
אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: כמרחק שבין אחת האצבעות (שלקמן יתבאר איזו היא) עד אצבע צרדה שהיא האצבע הסמוכה לאגודל  31 , והנקראת כן מלשון "צרה", בהיותה סמוכה לאגודל, כשם ששתי נשים הנשואות לבעל אחד נקראות צרות זו לזו.

 31.  והתוס' הביאו מהערוך שאצבע צרדה היא האצבע האמצעית. וכן מוכח גם בקליר.
רב כהנא מחוי (היה מראה) כפוף!
רב אשי מחוי (היה מראה) פשוט!
לדעת רב כהנא יש למדוד את המרחק בין האצבע האמצעית (הנקראת אמה) לבין האצבע הצרדה הסמוכה לאגודל, ואילו לדעת רב אשי יש למדוד את המרחק בין האגודל לבין האצבע הצרדה הסמוכה לו. ומכיון שהמרחק בין אמה לאצבע הוא פחות מאשר המרחק שבין אגודל לאצבע, לכן הראה רב כהנא כפוף שהוא פחות גבוה מפשוט (זקוף).
רבה, כשהיה מניח תפילין של ראש קטר להו, היה קושרם בראשו ואת הרצועות שלאחר הקשר פשיט, היה פושט אותם, ושדי להו ותלויות על כתפיו מאחור.
רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו, היה קולע את שתי הרצועות יחד ומשלשל אותן (ולא נתבאר אם לפניו או לאחוריו).
מר בריה דרבינא עביד כדידן, שהיה תולה את הרצועות מלפנים, כמו שאנו נוהגים, ולא היה קולע אותן.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין שצריך לעשותו בצורת האות דלי"ת (כדי שיהיה השם ש - ד - י בתפילין: שי"ן בתפילה של ראש, דלי"ת בקשר של רצועות הראש ויו"ד ברצועה של יד הסמוכה לבית של יד) זהו הלכה למשה מסיני!
אמר רב נחמן: ונוייהן של התפילין (רש"י ביאר שני ביאורים. א. אותיות השם ש - ד - י המופיעות על התפילין, והנחשבות בתור הנוי שלהן. ב. הרצועות בצד שהן חלקות וצבועות בשחור) צריכות להראות לבר, בחוץ.
רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא, איתהפכא ליה רצועה דתפילין הצד הפנימי של הרצועה התהפך כלפי חוץ, והצד החיצוני הצבוע בשחור התהפך כלפי פנים. (ויש מפרשים שהדלי"ת שבקשר התהפכה כלפי פנים).
אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: וכי לא סבר לה מר את מה שלמדנו שצריך שנוייהן יהיו לבר כלפי חוץ!?
אמר ליה רב אשי: לאו אדעתאי לא שמתי לב, ושוגג הייתי!
כתוב בפרשת נצבים "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש, שרוב שם ה' נמצא בהן האות שי"ן והאות דלי"ת  32 .

 32.  זוהי דעת רש"י. שגם הדל"ת (שבקשר של ראש) והיו"ד (שבסוף הקשר של יד) הם אותיות גמורות. ולכן תפילין של ראש נקראים שם ה' נקרא עליך. מכיון שיש בהם את רוב השם. אך התוס' חולקים על רש"י, והוכיחו שהדל"ת והיו"ד אינן אותיות גמורות. וכתב בקרן אורה שאין כוונת התוס' שאין כלל דין לעשות דל"ת, שהרי בסוגיא בעירובין (צז.) מוכח שהקשר של ראש יש לו צורה מיוחדת. אלא וודאי שגם התוס' מודים שהוא בצורת דל"ת, והם חולקים רק שהדל"ת איננו מאותיות השם. והרמב"ם (פ"ג מתפילין ה"א) כתב וז"ל שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני וכו' ואלו הן וכו' ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת. עכ"ל. וכתב הגרי"ז שמבואר מלשון הרמב"ם שהדל"ת איננה כלל אות. אלא רק שכך היא צורת הקשר שיהיה כצורת דל"ת. מה שאין כן השי"ן היא אות גמורה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מתפילין הט"ז) וז"ל אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי"ן. עכ"ל. הרי שהשי"ן היא אות גמורה ויש לה דין של כתיבת התפילין.
כתוב בפרשת כי תשא "והסרותי את כפי וראית את אחורי". אמר רב שמעון חסידא: מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה באותו זמן קשר של תפילין של ראש הנמצא מאחורי העורף (ואמרינן במסכת ברכות (דף ו') שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ככתוב "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" ואין עוז אלא תפילין).
אמר רב שמואל בר בידרי אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא אריכא אמר רב הונא, ואמרי לי אמר רב מנשיא אמר שמואל: תפילין, מאימתי מברך עליהם? משעת הנחתן, לאחר שהניחן.
ומקשינן: איני, והא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן לפני העשיה (עובר מלשון "קודם" פסחים דף ז' עמוד ב')?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מברך על התפילין משעת הנחה ועד שעת קשירה  33  וכיון שלא קשרן עדיין עובר לעשייתן הוא, ולפני הנחתן על היד אין לברך מפני שזהו עובר לעובר, ואין להקדים כל כך את הברכה, אלא מברך סמוך לעשיית המצווה לפני העשיה.

 33.  התוס' הביאו את דברי רבינו אליהו. שהוכיח מכאן שצריך לקשור כל יום מחדש את קשר התפילין. וראייתו היא מזה שמבואר כאן שיש כל יום קשירה. אך רבינו תם חולק עליו. ופירש שכוונת הגמ' קשירה היא הידוק. וההידוק גם כן קרוי קשירה.

דרשני המקוצר