פרשני:בבלי:מנחות ס א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות ס א

חברותא

הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. הילכך, נתינת לבונה אפילו על כלשהו מנחה פוסלת אותה. והא דבעינן נתינת לבונה בשיעורא דכזית הוא משום דילפינן נתינת לבונה מ"ונתן לכהן את הקודש".
ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר יוסף: בעי רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה מהו? מי בעינן שימה של כזית שמן כנתינה של כזית לבונה, או לא בעינן בשימת השמן שיעורא של כזית אלא משהו שמן פוסל את מנחת החוטא?
ומסקינן: תיקו!
שנינו במשנה: נתן שמן על שיריה אינו עובר בלא תעשה.
תנו רבנן: נאמר במנחת חוטא "לא ישים ולא יתן". יכול בשני כהנים, שאחד שם שמן והשני נותן לבונה, הכתוב מדבר, שבאופן ששני כהנים עשו כל אחד מעשה נפרד אז כל אחד מהם לוקה על לאו נפרד, אבל אם כהן אחד ישים שמן ויתן לבונה לא ילקה אלא על לאו אחד? - תלמוד לומר "עליה", לומר לך: בגופה של מנחה הכתוב מדבר, שהלאווין מתייחסים למנחה, ולא בכהן תליא חילוקא דמילתא, וכיון שנעשו בה שני הדברים, לא שנא עשאם כהן אחד ולא שנא עשאום שני כהנים מיחייב תרתי.  20 

 20.  התוס' פירשו שהנידון היה לענין נתינת לבונה אחר שכבר נתן שמן. והספק הוא האם השני גם כן עובר בלאו, או שמאחר והמנחה נפסלה על ידי השמן, שוב אינו עובר עוד בלאו, ודוקא כשנתן שניהם בבת אחת יהיה חייב על שניהם כמבואר במשנה, אבל נחלקו בתוס' איך לפרש מסקנת הברייתא לענין דינא, שהתוס' פירשו שלומדים מ"עליה" שגם השני עובר, אולם הביאו בשם רבינו תם שאין השני עובר בלאו. והאחרונים נקטו בפשיטות שהוא הדין לנותן שמן אחר הלבונה, שאף על גב שאפשר ללקט הלבונה ותחזור המנחה להכשירה, מכל מקום עתה פסולה היא, ואינה ראויה להקרבה כמות שהיא עכשיו. והמנחת חינוך (רפז טו) ביאר שלר"ת גדר האיסור הוא שלא לפסול את המנחה על ידי שמן ולבונה, ולכן מאחר שכבר יש בה פסול קודם, אין שייך לעבור עוד פעם נוספת, אולם לדעת התוס' גדר האיסור הוא, עצם פעולת הנתינה של שמן ולבונה במנחה, ולכאורה אין שום חילוק אם היא מנחה כשירה או פסולה. וכן נקט באמת המנחת חינוך (קכה). וכן משמע קצת מלשון התוס', אבל מלשון ר"ת יש מקום להבין שאם יהיה פסול אחר במנחה, אינו עובר בלאו דנתינת שמן, (אפילו לשיטת התוס'). ורק כשנותן שמן אחר לבונה מאחר ששניהם משם אחד, משום כך עובר גם על השני, וכמו שהזכיר בדבריו מה שלמדנו לעיל (נו-נז) לענין מחמץ את המנחה, שהגם שאינו חייב כשחימץ מנחה פסולה, מכל מקום במחמץ אחר מחמץ חייב, משום שהכל נחשב כחימוץ אריכתא. והרמב"ם (מעה"ק יב ח) כתב "נתן והקריב, לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה". ומבואר שאינו סובר כר"ת, ובחידושי הגרי"ז הביא בשם הגרי"ד, שלדעת הרמב"ם שהאיסור הוא בהקרבה, הרי ודאי שלא שייך כל נידון זה, שהרי בשעת הקרבה אין השמן קודם ללבונה אפילו אם ניתן לפניו במנחה. וכמו כן לדבריו לא שייך ללמוד שגדר האיסור הוא במה שהמנחה נפסלת על ידי השמן, (וכמו שנתבאר לשיטת ר"ת), אלא האיסור הוא ההקרבה של המנחה עם שמן ולבונה. והאור שמח שם פירש הברייתא לדעת הרמב"ם באופן אחר, שהנידון הוא לענין זמן האיסור של נתינת השמן, כלומר שבאופן שכהן אחד נתן שמן וכהן אחר נתן לבונה, יכול יתחייבו שניהם, ומשום שהאיסור הוא בשעת הנתינה, והרי שניהם נתנו, ועל זה למדנו מ"עליה", שהאיסור הוא רק בהקרבה, ולכן רק הכהן המקריב עובר, ואין שייכות ששנים יעברו בלאו זה.
יכול לא יתן כלי עם שמן או לבונה על גבי כלי שבו נמצאת המנחה,  21  שגם בהכי קרינן לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, ואם נתן פסל? - תלמוד לומר "עליה" - בגופה של מנחה הכתוב מדבר, שאין לבלול את השמן או את הלבונה במנחה עצמה, ולא שיהיה איסור ליתן כלי עם שמן או לבונה מעליה.

 21.  רש"י פירש במשנה דין זה במנחת חוטא. וביאר החשק שלמה שבמנחת סוטה שנאמר "לא יצוק" היה הדבר פשוט שבנתינת כלי על גביה אינו נפסל, שאין זה יציקה, ורק במנחת חוטא שנאמר "לא ישים", היינו פוסלים בנתינת כלי לולא הדרשה ד"עליה".
מתניתין:
יש מנחות שהן טעונות הגשה, ואין טעונות תנופה.
ויש מנחות שהן טעונות תנופה ולא הגשה.
ויש מנחות שהן טעונות הגשה ותנופה.
ויש מנחות שאינן טעונות לא תנופה ולא הגשה.
ואלו הן המנחות שהן טעונות הגשה ואין טעונות תנופה:
א. מנחת הסולת.
ב. והמחבת.
ג. ומרחשת.
ד - ה. והחלות והרקיקין של מנחת מאפה תנור.
ו. מנחת כהנים. ז. ומנחת כהן משיח.
ח. מנחת נכרים.
ט. מנחת נשים.
י. ומנחת חוטא.
רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה, לפי שאין בהן קמיצה, אלא הן מוקטרות כליל וכל שאין בהן קמיצה - אין בהן הגשה.  22 

 22.  כתב בחידושי הגרי"ז שלפי רבי שמעון אין גם הגשה בקרבן עצים, שהרי אין בהם קמיצה להתירם באכילה לכהנים. ומה שלמדנו לעיל (כ ב), שלרבי הסובר שעצים קרבן גמור הן ונלמדים ממנחה, יש בהם הגשה, אין זה לפי סברת רבי שמעון.
גמרא:
אמר רב פפא: כל היכא דתנן - עשר תנן (וכדמבארינן בדף הקודם).
מאי קא משמע לן? - לאפוקי מדרבי שמעון, דאמר מנחת מאפה תנור, אפילו מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, קא משמע לן דלא. אלא מביא או חלות או רקיקין.
שנינו במשנה פלוגתייהו דרבנן ורבי שמעון אם יש מצות הגשה במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח.
ומבארינן: מנא הני מילי? והיינו: מאי טעמייהו דרבנן ודרבי שמעון?
דתנו רבנן: נאמר במנחת מרחשת "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה', והקריבה אל הכהן, והגישה אל המזבח.
והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה".
אילו נאמר בתחילת הפסוק "והבאת אשר יעשה מאלה לה'" (ולא כדכתיב "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'"), הייתי אומר שהיות ובהמשך נאמר דין הקטרת הקומץ ("אזכרתה"), הרי הכי הוא משמעות הכתוב:
אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד.
מנחה, לפני שנקמצה, מנין שהיא טעונה הגשה?
תלמוד לומר "והבאת את המנחה ... והגישה".
מנחת חוטא מנין שהיא טעונה הגשה?
תלמוד לומר "את המנחה", לרבות מנחת חוטא להגשה.
ואיכא לתמוה, אמאי איצטריך קרא למנחת חוטא - והלא דין הוא שתהיה מנחת חוטא טעונה הגשה, בלימוד של "במה הצד":

דרשני המקוצר