פרשני:בבלי:מנחות קה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות קה ב

חברותא

למחרת  7  מביא אשמו ולוגו  עמו, ומתנה ואומר:

 7.  ביאור לשון למחרת, ראה ברש"י ובתוספות, וקצרנו בכל ענין זה משום שאין זה מקומו.
אם מצורע הוא, זהו אשמו וזה לוגו; ואם לאו, אשם זה יהא שלמי נדבה, ולוג השמן יהא לנדבת שמן, כי מתנדבין שמן.  1 

 1.  בגמרא בזבחים עו ב מתבאר כיצד הוא עושה עם אותו לוג שמן שהוא ספק שמן של מצורע, ספק מנחת שמן הטעונה קמיצה.
ומאחר שספק אשם ספק שלמים הוא, הרי זה עושה בו כמעשי אשם מצורע וכמעשי שלמים:
ואותו אשם שמביא טעון שחיטה בצפון (כי אשם קדשי קדשים הוא, ושחיטתו בצפון העזרה), ומתן בהונות מן הדם כאשם מצורע, וסמיכה ונסכים,  2  ותנופת חזה ושוק כשלמים, ונאכל לזכרי כהונה בלבד כדין אשם, וליום ולילה בלבד כדין אשם.

 2.  רש"י כתב: וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כחומר שלמים; והנה סמיכה באשם מצורע מחלוקת היא, ואף טעון הוא נסכים לכולי עלמא ; וראה בזה בתוספות בד"ה וסמיכה.
(המשך הגמרא הוא מרבנן סבוראי:
ואף על גב דקאמר מר בשחיטת קדשים (היינו מסכת זבחים) בדף עו ב:
אימר דאמר רבי שמעון מייתי ומתני לכתחילה, רק גבי מצורע כי צריך הוא לזה לתקוני גברא (לתקן את עצמו) שיהא ראוי לאכול בקדשים, אבל בעלמא בספק קרבנות - דיעבד אין (אכן יכול הוא להתנות, וכגון שנתערב קרבן אשם בקרבן שלמים, כיון שאם לא יקריב ויתנה, נמצא שיהא צריך להמתין עד שיסתאב) אבל לכתחילה לא; מכל מקום:
הני מילי שלכתחילה אין הוא מביא, גבי שלמים (היינו במצורע זה שקרבנו ספק אשם ספק שלמים הוא, או שנתערב אשם בשלמים) ונמצא דקא ממעט באכילתן של השלמים, כי השלמים נאכלים לשני ימים ולילה, ואילו האשם נאכל ליום ולילה בלבד, דהוו להו מביא קדשים לבית הפסול, כי לאחר יום ולילה לא יוכל לאוכלו כי שמא אשם הוא והוי נותר, ולא הותר לו אלא לתקוני גברא -
אבל בספק מנחות (היינו שמביא מנחה ואינו יודע איזו מנחה זו אם של נדר אם של נדבה) אפילו לכתחילה מביא ומתנה.
עד כאן מרבנן סבוראי).
אמר הקשה ליה רב פפא לאביי:
ולרבי שמעון, דאמר: מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, ולשיטתו נתבאר לעיל שהוא מביא עשר חלות ועשר רקיקין ומתנה שיהיה חלקם לנדרו וחלקם לנדבתו, וכן מביא הוא שני לוגי שמן, שהרי כל מנחה טעונה לוג שמן, והשתא תיקשי:
הא קא מייתי עשרון אחד משני עשרונין ולוג אחד משני לוגין, כלומר, הרי בהכרח נתקדשו החלות בכלי אחד והרקיקים בכלי אחר; והיות ולרבי שמעון יש לו לחוש שמא נדר עשרון סולת מחצה חלות ומחצה רקיקין, נמצא שמנחה זו באה ממה שנתקדש בשני כלים.  3  ומשנינן: הרי שמעינן ליה לרבי שמעון עצמו, דאמר:  4 

 3.  לשון רש"י הוא: ולרבי שמעון דאמר מחצה חלות:. ומוקמא מתניתין אליביה וכגון דמייתי ומתני, שיצטרפו חלות מעשרון זה לפי מה שנדר, ורקיקין מעשרון זה לפי מה שנדר, הא קא מייתי השתא עשרון אחד משתי עשרונות, וקא מערב שתי מנחות בהדי הדדי, ואיהו לא נדר אלא חדא מנחה לאיתויי חד עשרון וחד לוג ומיפלגיה לחלות ורקיקים; וכוונתו נתפרשה בספרי אחרוני זמננו כפי שנתבאר בפנים. אך יש לעיין: למה פשיטא לן שהחלות והרקיקין נתקדשו בשני כלים! ? אם משום שלא היתה במקדש אלא מידת עשרון ולשני עשרונות צריך שני כלים, הרי לרבי שמעון עצמו מידת היבש לא נתקדשה וכמו שהביאו התוספות; ואם משום שהחלות בלולות בשמן והרקיקים לא, ואינו יכול לקדש כאחת, כי הרי נותן הוא שמן בכלי קודם לנתינת הסולת; אם כן תיקשי בכל מנחת מאפה תנור הבאה מחצה מחצה, איך מביא הוא מנחה משני כלים. ועוד, וכי אי אפשר להביא מנחה שנתקדשה בשני כלים, והרי למאן דאמר מידת יבש נתקדשה, כשהיה מביא מנחה של יותר מעשרון אחד היה מקדש את המנחה בשני כלים. ועוד, מה מקשה הגמרא על השמן, אם משום שלא היתה במקדש מידה גדולה משל לוג, ומידת הלח הרי נתקדשה לכולי עלמא; אם כן תיקשי בכל הנסכים שיש בהם יותר מלוג שמן, איך היה מקדשם.   4.  רש"י כתב: לא איתפריש לן היכא ; והתוספות ביארו מקור דבר זה מדברי רבי שמעון, ודבריהם צריכים ביאור, כמו שעמד עליהם במנחת אריאל; וראה עוד מקור באור שמח מעשה הקרבנות יז י.
אם הביא עשרון אחד משני עשרונות (שהביא שני עשרונות, ואמר: חציו של זה וחציו של זה לחובתי, והשאר נדבה) ולוג אחד משני לוגין, יצא.
מוסיפה הגמרא להסביר לפי רבי שמעון, ומיקמץ היכי קמץ (האיך יקמוץ) שתהא הקמיצה מועילה לכל האופנים!?  5 

 5.  כלומר, הניחא לחכמים שאין אלא צד ספק אם נדר מנחת מאפה תנור כולה חלות או כולם רקיקים, אם כן יקמוץ ממנחת החלות שהוא מביא - שהיא מנחת חובה או נדבה - קומץ אחד, וקומץ שני יקמוץ ממנחת הרקיקין שאף היא או מנחת חובה או מנחת נדבה; אבל לרבי שמעון שנצטרף ספק שמא נתחייב חלק חלות וחלק רקיקין, בזה קשה לגמרא האיך הוא קומץ, וכפי שיתבאר בהמשך הגמרא.
ומפרשינן: דמתני ואמר לאחר שקמץ קומץ אחד מעשר החלות וקומץ שני מעשרת הרקיקין:
אי חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו הוא דאמרי, כי אז:
הא דקא קמיצנא מחלות: ליהוי אחלות, ודקא קמיצנא מרקיקין: ליהוי ארקיקין (אם נדרתי חלות לבד או רקיקים לבד, הרי מה שקמצתי מן החלות יהא על החלות שהן חובה או נדבה; ומה שקמצתי מרקיקין - שאף הם חובה או נדבה - יהא על הרקיקין).
ואי מחצה חלות ומחצה רקיקין הוא דאמרי, כי אז:
הא דקא קמיצנא מחלות: ליהוי אמחצה חלות ומחצה רקיקין, ודקא קמיצנא מרקיקין: ליהוו אמחצה רקיקין ומחצה חלות, (ואם נדרתי מחצה חלות ומחצה רקיקין, ונמצא שמתוך עשר החלות מחצה חובה ומחצה נדבה וכן ברקיקין, הרי מה שקמצתי מן החלות יהא קומץ על מנחת החובה שלי - שהיא מורכבת ממחצה חלות ומחצה רקיקין, ומה שקמצתי מן הרקיקין יהא על מנחת הנדבה שלי שהיא מחצה רקיקין ומחצה חלות).
ואולם מקשה הגמרא, כיצד יכול הוא לקמוץ מן החלות לבד על מנחה המורכבת מחלות ורקיקין כאחד:

דרשני המקוצר