פרשני:בבלי:מנחות סה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות סה ב

חברותא[עריכה]

ואם כדבריך, שמשה רבינו אוהב ישראל היה, למה איחרן משה לישראל במדבר ארבעים שנה!?
כלומר, הרי אם היה מוליך אותם דרך הר שעיר, היו הולכים באחד עשר יום בלבד, ואם היה אוהבן למה עשה שילכו אותה בארבעים שנה.  1  אמר לו אותו זקן לרבי יוחנן: רבי! בכך אתה פוטרני!? וכי זו היא כל ראייתך!?

 1.  נתבאר על פי רש"י. ובתוספות פירשו על פי מה שפירש רש"י בחומש, שכך אמר משה לישראל: ראו מה שגרמתם, אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר, ואף הוא מהלך אחד עשר יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים, וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם (במרגלים), הסב אתכם דרך הר שעיר ארבעים שנה. וזה הוא שאמר לו רבי יוחנן: אם משה אוהב ישראל היה, למה איחרן ארבעים שנה, ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן שלשה ימים. וכתב עוד רש"י: דיחוי בעלמא קאמר ליה, משום שהיה אומר דברי הבל.
אמר לו רבי יוחנן לאותו זקן: שוטה! אני פוטרך ודוחה אותך בקש משום שאין לך כל ראיה לדבריך, ולא תהא תורה שלמה שלנו, שיש לנו ראיה לדברינו, כשיחה בטילה שלכם שאין בה ממש, ולכן איני צריך להוכיח את דברי, ודחיתי אותך בקש.
נאמר בתורה לגבי ספירת העומר (ויקרא כג ט):
"וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה.
עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'".  2 

 2.  כתב המלבי"ם על הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת": שם "שבת" אינו מציין יום השביעי לבד, רק השביתה וההפסק ממלאכה, וגם יום טוב מקרי "שבתון" על שם הפסק ממלאכה. ואין הבדל בין "שבת" ובין "שבתון", רק שדרך הלשון להבדיל בין הדברים על ידי שמות מיוחדים, יציין המועדים בשם "חג" או "מועד", או בשמם הפרטי "פסח" "עצרת" "סוכות", וכדומה, רק פה לא יכול לציין המועד בשום שם מובדל, שאם יאמר "ממחרת החג" או "ממחרת המועד", יובן על כלות המועד, כי כל שבעת ימי החג ייקראו בשם "חג ומועד", ואם יאמר "ממחרת הפסח" יהיה יום ט"ו, שמחרת הפסח האמור בתנ"ך הוא מחרת שחיטת הפסח, ועל כן הוכרח לציינו בשם "מחרת השבת", ומוסב על מה שאמר תחילה שביום הראשון מקרא קודש; ורצה לומר: כי נצטוו שזמן פסח יתכוין עם זמן האביב, ואם כן, אחר שדרך להחל לקצור עם האביב, זמן הקצירה הוא ביום ראשון של פסח, רק שיום ההוא יום השבת וביטול ממלאכה, וממחרת השבת שאז, "וקצרתם, והבאתם את עומר, והניף"; ופירוש "ממחרת השבת" יניפנו הכהן, שאז זמנו, ומיום ההוא יחל לספור, ואין שום סברה להמתין עד מחרת שבת בראשית או שבת השני שהוא שביעי של פסח, דהא כבר הגיע זמן הקצירה בתחילת החג שהוא מועד האביב. ומה שאמר "שבע שבתות", בא שם "שבת" נרדף עם שם "שבוע", ורצה לומר: "שבע שבועות", כמו שאמר במקום אחר "שבעה שבועות תספור לך", ושם "שבוע" כולל כל חשבון של שבעה ימים מכל יום שיתחיל, כמו "מלא שבוע זאת", "וטמאה שבועיים", כן מה שאמר "שבע שבתות" היינו שבועות, שבכל שבוע יש שבת בתוכה; ומה שאמר "עד ממחרת השבת השביעית", היינו השבוע השביעית, וכתרגומו; ומצאנו "שבת" על השבוע: "באי השבת ויוצאי השבת", וכל שבתות שבתורה חסרין, וזה מלא, ואו להכיר שפירושו "שבועות". ויען שהמכחישים חלקו על החכמים, ופירשו "ממחרת שבת בראשית", ו"עד ממחרת השבת השביעית" - שבת ממש, לכן באו חכמים לברר ראיות נגד דעתם.
כתוב אחד אומר "תספרו חמשים יום" ולא הזכיר שבועות, ומשמע שהספירה מתחלת באמצע השבוע, והיא ספירה של ימים, ואין זו ספירה של שבועות, שאין שבוע אלא משבת לשבת.
ומנגד, כתוב אחד אומר "שבע שבתות (שבועות) תמימות תהיינה", הרי משמע שהספירה מתחילה בתחילת השבוע, והיא ספירה של שבועות שלמים, משבת לשבת.
הא כיצד יתקיימו שני המקראות האלו?  3 

 3.  לקמן סו א פרך רבא ראיה זו, ומשום שיש לומר, ללמד בא הכתוב "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי".
כאן, הכתוב "שבע שבתות תמימות תהיינה" הוא ביום טוב ראשון של פסח שחל להיות בשבת, והספירה המתחלת למחרתו היא אכן ספירה של שבועות המתחילה בתחילת השבוע הראשון ומסתיימת בסוף השבוע השביעי.
כאן, הכתוב "תספרו חמשים יום" הוא ביום טוב ראשון של פסח שחל להיות באמצע שבת, שהספירה מתחלת ומסתיימת באמצע השבוע, והיא ספירה של ימים -
הרי למדנו שאין הספירה קבועה ממחרת שבת בראשית, אלא ממחרת יום טוב הראשון של פסח, ואם כן, אין חג העצרת שבסוף הספירה קבוע למחרת שבת בראשית.
ומציינת הגמרא סימן לראיותיהם של התנאים בברייתא הראשונה השנויה במגילת תענית, המובאת להלן:
(של רבי אליעזר "סופר".
רבי יהושע "מונה". רבי ישמעאל "מעמר".
רבי יהודה "למטה". סימן)
"רבי אליעזר סופר" -
רבי אליעזר אומר: אינו צריך לראיה זו, אלא הרי הוא אומר "תספר לך", ספירה תלויה בבית דין, היינו ביום טוב הראשון של פסח שזמן קביעותו תלוי בבית דין, וצריך אדם לישאל לבית דין אימתי חל יום טוב ראשון של פסח כדי שיתחיל לספור -
יצאה שבת בראשית, שספירתה בכל אדם, כלומר, אין אתה יכול לומר שהספירה מתחלת למחרת שבת בראשית, שאם כן אין צריך אדם לישאל לבית דין אימתי מתחילה הספירה, אלא ממתין עד שבת שבתוך הפסח, ומתחיל לספור ממחרתו.  4 

 4.  (לכאורה צריך ביאור, שהרי אף אם הספירה מתחלת למחרת השבת, מכל מקום הרי אינה מתחילה אלא למחרת שבת שבתוך הפסח, וצריך אדם לישאל לבית דין האם שבת זו בתוך הפסח היא! ? וצריך לומר, הניחא אם הספירה מתחילה לעולם למחרת יום טוב הראשון, הרי שלעולם צריך לישאל; אבל אם הספירה מתחילה למחרת השבת, רוב פעמים אין צריך לישאל, שהרי אין נפקא מינה אם ראש חודש בשלישי או ברביעי, ואין צריך לישאל אלא כשהספק הוא אם ראש החודש בשבת או ביום ראשון).
רבי יהושע מונה: רבי יהושע אומר ראיה אחרת:
אמרה תורה "מנה עשרים ותשעה ימים וקדש חודש" שנאמר (במדבר יא כ): "עד חודש ימים",  5  ואמרה תורה "מנה ימים וקדש עצרת"; וילמדו זה מזה: מה חודש, סמוך לביאתו (לביאת חשבונו) ניכר יום קבוע לראש חודש, שבו יתחיל חשבון ימי החודש, כי החל מהיום העשרים ותשע (ועוד שנים עשר שעות ועוד תשצ"ג חלקים) שלאחר מולד הלבנה של החודש הקודם, ניכר וידוע שמתחיל החשבון של החודש הבא -

 5.  רש"י; והוא על פי המבואר במגילה ה א: מנין שאין מחשבין שעות לחדשים, שנאמר "עד חודש ימים", ימים אתה מחשב לחדשים, ואי אתה מחשב שעות לחדשים; וראה בתוספות ד"ה מה חדש שתמהו על פירושו של רש"י.
אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת, כך חשבון העצרת (היינו תחילת הספירה) ניכר וקבוע שהוא מתחיל ביום קבוע, דהיינו בששה עשר בניסן. ואם כדברי הבייתוסים שעצרת למחרת שבת בראשית היא, הרי שתחילת חשבונה אינה ניכר, כי פעמים שהחשבון מתחיל בטז ופעמים ביום אחר.
רבי ישמעאל מעמר: רבי ישמעאל אומר ראיה אחרת: אמרה תורה: הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, וילמדו זה מזה: מה להלן, זמן הבאת שתי הלחם הוא רגל, ותחילת רגל. אף כאן, זמן הבאת העומר, רגל הוא, ותחילת רגל -
ואם כדברי הבייתוסים, פעמים שאין העומר בא ברגל כלל, וכגון שהיה יום ראשון של פסח ביום ראשון, או שאינו בתחילת רגל, וכגון שחל יום טוב הראשון של פסח בשאר ימות השבוע.
רבי יהודה למטה: רבי יהודה בן בתירא אומר ראיה אחרת: נאמר "שבת" למטה (בערב עצרת: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'"), ונאמר "שבת" למעלה ("וספרתם לכם ממחרת השבת"); וילמדו זה מזה:
מה "שבת" האמורה להלן (בערב עצרת): רגל, ותחילת רגל סמוך לה, שהרי ממחרת אותה שבת חל יום טוב של עצרת.
אף "שבת" האמורה כאן (בערב תחילת הספירה), רגל ותחילת רגל סמוך לה, היינו יום השני של פסח סמוך לאותה שבת.  6  תנו רבנן: נאמר בתורה "וספרתם לכם", הרי למדנו: שתהא ספירה לכל אחד ואחד, כל אחד ואחד חייב לספור.  7 

 6.  נתבאר על פי נוסח אחר ברש"י שנדפס על הגליון.   7.  כתב רש"י: לכל אחד, שכל אחד חייב לספור; ובחידושים המיוחסים לרשב"א ביאר, שאם כוונת התורה לציבור לבד ולא לכל יחיד ויחיד, היה לו לומר "וספרתם" לבד, ולשתוק, ומדקאמר "לכם" משמע, דבא לומר לכל אחד ואחד. ולשון השולחן ערוך (תפט א): ומצוה על כל אחד לספור לעצמו. וכתב שם במשנה ברורה: דכתיב "וספרתם לכם", משמע, שהמצוה חל על כל יחיד ויחיד; והנה משמע מזה, דבספירה אינו כמו בשאר מצוות התלויים באמירה כקידוש והבדלה וכיוצא בזה, שאם שמע לחבירו ונתכוין לצאת דיוצא בזה משום ד"שומע כעונה", והכא גילתה תורה דלא יצא, כל כמה דלא ספר בעצמו. אבל יש מהאחרונים שכתבו, דכוונת התורה הוא רק, דלא נימא דמצוה זו אבית דין לבד קאי, כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם "וספרת לך" אלא קאי אציבור, אבל באמת אם שמע מחבירו שספר והתכוין לצאת, וגם חבירו כיון להוציא, יצא כמו בכל מקום, דקיימא לן "שומע כעונה". ובביאור הלכה כתב שם, דנראה לו שמחלוקת זו של האחרונים מחלוקת ראשונים היא, דמרש"י לפי מה שפירשו הרשב"א, משמע באמת שאין יכול האחד להוציא את חבירו בספירה. ולעומת זה מלשון הקדמון הרי"ץ גיאות, משמע, שאחד יכול להוציא את חבירו בזה, דזה לשונו שם בהלכות ספירה: ואנו, כך קבלנו מרבותינו אסמכתא לספירת העומר בעמידה, מדכתיב "מהחל חרמש בקמה תחל לספור", שאין תלמוד לומר "בקמה", ללמדך שבקומה ובעמידה; ובמוצאי שבת שאומרים לאחר תפילת ערבית "ויהי נועם" וקדושה דסידרא כשהן יושבין, נהגו ראשונים לברך ש"ץ מעומד, וכל הקהל עונין אמן בכוונה, שלא להטריח הצבור לחזור ולעמוד; וכן כתב בעל "אורחות חיים" בשם רב האי גאון. ומשמע מזה דיוצאין בספירתו, דאם כוונתם הוא שאין יוצאין רק בברכה גרידא, אם כן על כל פנים צריכין לעמוד בשביל הספירה, שהיא צריכה להיות מעומד.
"וספרתם לכם ממחרת השבת", היינו: ממחרת יום טוב הראשון של פסח.
או אינו אלא למחרת שבת בראשית, שלאחר יום טוב ראשון של פסח?
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הרי הוא אומר "תספרו חמשים יום" - כל ספירות שאתה סופר, לא יהו אלא אותם חמשים יום קבועים. דהיינו שזמן תחילת הספירה מתחיל לעולם באותו יום בחודש, ואותם ימים שאתה מונה בשנה זו אתה מונה לשנה האחרת.
ואם תאמר ממחרת שבת בראשית שלאחר יום טוב הראשון של פסח מתחילה הספירה -
הרי פעמים שאתה מוצא ביחס לתחילת זמן הספירה של השנה שעברה חמשים ואחד יום, כלומר, אם בשנה ראשונה חל יום טוב בשבת, והחילות למנות למחרתו, ואילו בשנה הבאה חל יום טוב הראשון בערב שבת, והחילות למנות למחרת שבת בראשית, הרי שאיחרת יום אחד לתחילת הספירה לעומת השנה הקודמת, וכאילו ספרת חמשים ואחד יום.
ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים יום של ספירה מהיום שהחילות לספור בשנה הקודמת, והיינו: אם חל יום טוב ביום חמישי -
ופעמים שאתה מוצא חמשים ושלשה, אם חל יום טוב ביום רביעי; ופעמים חמשים וארבעה אם חל ביום שלישי; ופעמים חמשים וחמשה כשחל ביום שני; וחמשים וששה אם חל יום טוב הראשון של פסח ביום שני.
רבי יהודה בן בתירא  8  אומר: אינו צריך לראיה זו,

 8.  בתוספות הביאו בשם רבינו גרשום, שהיה גורס כאן "רבי יהודה" סתם, כי רבי יהודה בן בתירא למד כן ממקום אחר בברייתא דמגילת תענית שהובאה לעיל.

דרשני המקוצר[עריכה]