פרשני:בבלי:מנחות צט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות צט א

חברותא[עריכה]

א. במשנה לקמן צט ב מבואר, ששני כהנים היו מסדרים את לחם הפנים - מערכת לכל כהן - ושני כהנים מעברו השני של השולחן היו מסלקים את הלחם מהשולחן, והיו מעשיהם כאחת, אלו מושכים ואלו מסדרים.
ב. כיון שהיו מסדרים ומס קים כאחד, מוכרחים היו לילך זה בצידו של זה, ונמצא רוחב מקום הליכתם תופש שתי אמות ומחצה, שהוא מקום הילוכם של שני בני אדם זה לצד זה.  1 

 1.  א. נתבאר על פי רש"י; והוכיח שמקום הליכתם של שני בני אדם זה ליד זה הוא שתי אמות ומחצה, משום שזה היה מקום הרוחב לשני נושאי הארון זה ליד זה כמבואר בגמרא לעיל צח א. ב. יש לעיין במה שכתב רש"י, שהיו מוכרחים להלך זה ליד זה כדי שיסדרו כאחד; כי הרי האחד מסדר את המערכת הפנימית, והשני את המערכת החיצונית; וראה טהרת הקודש ויד בנימין.
בשלמא למאן דאמר: צפון ודרום היו מונחים השולחנות -
שפיר היה מקום בחציו הצפוני של ההיכל - שהוא עשר אמות לרחבו מן הצפון לדרום - לארכם של חמשה שולחנות מן הצפון לדרום; וכפי שנתבאר.
אלא למאן דאמר: מזרח ומערב היו מונחין, תיקשי: הרי לא היה מקום ברוחב חלקו הצפוני של ההיכל - שהוא מקום עמידת השולחנות לקיים "והשולחן תתן על צלע צפון", וכל רחבו אינו אלא עשר אמות - לכל רחבם של השולחנות והמעברים שביניהם, כי מכדי: שו חן (חמשת השו חנות הסמוכים קיר הצפוני) כמה משוך היה מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה כדי מקום הילוך שני בני אדם -  2 

 2.  כן פירש רש"י; ובתוספות ד"ה כמה, כתבו שברייתא היא ביומא. והנה לקמן בעמוד זה נחלקו תנאים: אם היו מסדרים לחם פנים על השולחנות הנוספים, ולדברי רש"י נמצא, שקושיית הגמרא אינה אלא לדעת תנא זה, כי אם לא היו מסדרים אלא על שולחנו של משה, אין צורך במעבר זה שבין השולחנות הצפוניים ולכותל; ואם כן צריך עיון לכאורה: שמא סובר מאן דאמר זה, שלא היו מסדרים אלא על שולחנו של משה! ? וראה היטב בתוספות הנמשך מעמוד קודם.
והוסף עוד לרחבו של היכל אמה דידיה, את אמת הרוחב של השולחנות הצפוניים עצמם -
והוסף עוד שתי אמות ומחצה דביני ביני (שבין השורה הצפונית לשולחן של משה שהיה באמצע) כדי הילוך שני בני אדם -
והוסף עוד אמה דידיה (אמת הרוחב של שולחנו של משה) -
והוסף עוד שתי אמות ומחצה דביני ביני (בין שולחנו של משה לשורה הדרומית) -
והוסף עוד אמה דידיה של רוחב השולחנות הדרומיים -  3  הרי לך רוחב של עשר אמות וחצי שאתה אמור להכניסם ברוחב של עשר אמות בלבד, והרי אשתכח דקאכיל שולחן (היה תופש רוחב השולחנות כולם) פלגא דאמתא בדרום (חצי אמה נוספת מחציו הדרומי של ההיכל), והתורה הלוא אמרה: "והשולחן תתן על צלע צפון"!?

 3.  גירסת הב"ח צריכה תלמוד.
ומשנינן: מי סברת שולחן דמשה בהדייהו הוה יתיב (וכי סבור אתה ששולחנו של משה היה מקביל לשולחנות שבצידיו), עד שאתה נצרך להוסיף כדי מעבר בין שולחנו לאלו שמצידיו ואת רחבו שלו!?
לא כן היה הדבר, אלא:
דמידלי ליה ומנח ליה לשולחנו של משה, ומיתתי להו לדידהו לשולחנות הנוספים פורתא (שולחנו של משה גבוה יותר לצד מערב כי בית המקדש היה משופע,  4  והאחרים נמוכים הימנו מעט), והיו השולחנות הנוספים ביחס לשולחנו של משה כתלמיד היושב נמוך מעט לפני רבו היושב גבוה הימנו -

 4.  נתבאר על פי רש"י; ובשפת אמת ורש"ש תמהו על זה; ובשפת אמת צידד לפרש: לצד מערב קרוב לקדשי הקדשים קרי מעלה, ולצד מזרח קרי למטה אפילו היה הרצפה בשוה ; (ולפי זה "כתלמיד היושב לפני רבו" לא יתפרש משום שהוא גבוה והם נמוכים, אלא שהרב בראש והתלמידים לפנים, כך היו השולחנות בפני שולחנו של משה).
כלומר, משוך היה כל שולחנו של משה לצד מערב מהשולחנות הנוספים, והיה עומד כנגד המעבר שבין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ונמצא, שאין צריך ליתן אלא מעבר אחד של שתי אמות ומחצה בין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ובין הכל לא תפש רחבם של השולחנות עם המעברים אלא שבע אמות בלבד.
תנו רבנן:
עשרה שלחנות נוספים על של משה עשה שלמה, ולא היו מסדרין לחם הפנים אלא על של משה -
שנאמר (מלכים א, ז): "ויעש שלמה את כל הכלים ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים - זהב", ומשמע שלא היה לחם הפנים אלא על שולחן אחד ומסויים.  5 

 5.  כתב בשפת אמת: קצת קשה, דלשון הכתוב משמע, דשלמה עשה זה השולחן, אם כן אינו שולחן של משה; ומשמע יותר, שהכוונה על כל עשרת השולחנות, אף על פי שכתוב לשון יחיד, וכתנא קמא.
עשר מנורות נוספות על של משה עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה -
שנאמר (דברי הימים ב יג): "ומקטירים לה' עולות בבוקר בבוקר ובערב בערב, וקטורת סמים, ומערכת לחם על השולחן הטהור, ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב", הרי שהיתה מנורת זהב אחת ומסוימת להדליק עליה.
רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין פעמים בזה ופעמים בזה,  6  שנאמר (דברי הימים ב, ד): "ויעש שלמה את כל הכלים ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים", הרי שעל כמה שולחנות היו מסדרים.

 6.  ראה חק נתן בשם מדרש תדשא, וביד בנימין.
ובכולן היו מדליקין, שנאמר (בפסוק הסמוך): "ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר - זהב סגור".
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים", אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש? כלומר, אותו לחם הפנים היה מסודר על שלשה שולחנות, כיצד:
שנים - אחרים שאינם בכלל עשרת השולחנות - שהיו באולם (שלפני ההיכל) מבפנים על פתח הבית (סמוך לפתחו של היכל):
שולחן אחד היה של כסף, (כלומר, של שייש שהוא לבן ככסף),  7  ושולחן אחד היה של זהב, שעליהם נותנים את הלחם דרך סידורם וסילוקם, כיצד:

 7.  נתבאר על פי רש"י; וראה תוספות בעמוד ב ד"ה אחד.
על השולחן של כסף היה נותן את לחם הפנים בכניסתו, דרך כניסת הכהנים להיכל לסדר את הלחם על השולחן שבהיכל, היו נותנים שם את הלחם כדי לפוש.  8 

 8.  נתבאר על פי רש"י כאן; וראה רש"י בעמוד ב ד"ה על פתח הבית, ובהערות שם.
ועל השולחן של זהב היה נותן את הלחם ביציאתו, דרך יציאתו מן ההיכל כשסילק את הלחם מהשולחן, והיה הלחם עומד שם עד שיוקטרו הבזיכים.
שמעלין בקודש ולא מורידין, ולכן בכניסה היו נותנים על של שייש, ושוב מעלין בקודש ונותנים על השולחן שבהיכל שהיה של זהב, ואילו ביציאה היה מניחו על של זהב, שלא להוריד משולחן הזהב שבהיכל.
ועוד אחד של זהב היה בפנים בהיכל, והוא שולחנו של משה, שעליו לחם הפנים תמיד.
ועל שלשת השולחנות האלה אומר הכתוב "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים".  9 

 9.  לכאורה היה נראה פשט הכתוב: "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים. ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור", שעל כל הכלים הכתוב אומר שעשה אותם זהב סגור; ולמאן דאמר זה, בהכרח אינו כן.
ומנא לן דאין מורידין בקודש?
אמר פירש רבי: משום דאמר קרא (שמות מ יח): "ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו".  10 

 10.  בשלשה אופנים פירש רש"י: א. מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה דאפילו בצחות הלשון לא הורד, שמע מיניה אין מורידין; ולשון רבינו גרשום: דהאי קרא פתח בויקם וסיים בויקם; ואפשר, שהכוונה היא, כי לשון "ויקם" משמע שהמשכן יש לו תקומה ולא יתפרק יותר. ב. דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים, שמע מינה אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים; ולשון רבינו גרשום: שהוא עצמו התחיל להקימו, והוא הקימו כולו ולא אחר; ואפשר, שכוונתם על פי מה שכתב רש"י - שמות לט לג - על הפסוק "ויביאו את המשכן אל משה": שלא היו יכולין להקימו:. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידן; וזה הוא שאמרו כאן: הניחא קרשים, אבל את שאר הדברים הרי היו יכולים אחרים לעשות, אלא שאין מורידין בקודש. ג. מעיקרא "ויקם משה את המשכן", דהיינו יריעות, שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים (לכאורה צריך לומר "הקרשים", כי העמודים הם עמודי החצר, ומה ענין להם וליריעות) והאדנים, אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן. וראה עוד ברש"י מגילה כו א ד"ה אבל, שהביא מן התוספתא בהיפוך מן המבואר כאן: מעלין בקודש, דכתיב: ויקם משה את המשכן, בצלאל עשה, ומשה שהיה גדול הימנו הקימו, ולא מורידים, דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם:. כיון שהוקדשו הוקדשו.
ומנלן דמעלין בקודש?
אמר פירש רבי אחא בר יעקב:
משום דאמר קרא גבי מחלוקת קורח, שהקריבו מאתים וחמשים איש קטורת במחתות, ואש יצאה מאת ה' ותאכל אותם, ואמר הקב"ה למשה (במדבר יז ב):
"אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן, וירם את המחתות מבין השריפה, ואת האש זרה הלאה (הורד את האש מן המחתות), כי קדשו (המחתות ואסורים בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת). את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל" -
הרי שבתחילה היו המחתות תשמישי מזבח, ועכשיו גופו של מזבח כדי להעלות קדושתן.  11 

 11.  כתב המהרש"א: אף על גב דשלא כדין עשו, שלקחו המחתות וחלקו על הכהונה, מכל מקום כוונתם להקדישם לכלי שרת, כפירוש רש"י בחומש "כי קדשו, שהרי עשאום כלי שרת, וקרא דמייתי הכא "כי הקריבום לפני ה' ויקדשו" נמי מוכח כן; וראה עוד בשפת אמת.
כתיב: (דברים י): "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון", תני רב יוסף:
מלמד שהלוחות ואף שברי לוחות מונחין בארון, וכדמשמע לשון הכתוב "אשר שברת ושמתם בארון".
מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
סימן למימרותיו הבאות של ריש לקיש: א. ביטל; ב. סרח; ג. ושכח.

דרשני המקוצר[עריכה]