פרשני:בבלי:גיטין עג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין עג ב

חברותא[עריכה]

כאשת איש לכל דבריה! לפי שאין הגט חל אלא סמוך למיתתו, ועד אותה שעה הרי היא כאשתו לכל דבר  14 . והבא עליה במזיד, דינו בחנק  15 , ובשוגג, דינו בחטאת.

 14.  כך הוא לפי פירוש רש"י בהערה לעיל, ולפי פירוש התוספות שם, אף על פי שאמר לה "מהיום אם מתי", סובר רבי יהודה, כי מכל מקום דעתו של הבעל היתה שלא יחול הגט עד שעה אחת לפני מיתתו.   15.  הכתב סופר והאילת השחר מקשים, לכאורה ההתראה שמתרים בו היא התראת ספק (שאינה מועילה לחייבו מיתה), כי הרי יתכן שימות מיד ואז היא כבר מגורשת כיון שהם נמצאים סמוך לשעת המיתה. ומתרץ האילת השחר, שרש"י כאן סובר כמו המאן דאמר במכות (טו ב) שהתראת ספק היא התראה המועילה. עוד תירץ על פי התוספות (יבמות פ א ד"ה נעשה) שכתבו, כי באופן שמתברר אחר כך, לא נחשב התראת ספק. והכתב סופר מתרץ, שכאן מעמידים את האשה על שתי חזקות, א. חזקת אשת איש שלה, ב. חזקת חיים של הבעל, ומשום כך ההתראה אינה נחשבת התראת ספק.
רבי יוסי אומר: דינה כמגורשת ואינה מגורשת, לפי שסובר, שכל שעה יש ספק אולי זוהי השעה הסמוכה למיתה  16 , והרי היא מגורשת מספק, והבא עליה בשוגג, מביא קרבן אשם תלוי.

 16.  ולשיטת התוספות יש לבאר, כי ספק לו לרבי יוסי אם כוונת הבעל היתה שיחול הגט מיום נתינת הגט, והרי היא כפנויה, או שכוונתו היתה מעת שהוא בעולם, היינו שעה אחת לפני מיתתו, ועד אותה שעה הרי היא כאשת איש. מאירי.
ומחלוקתם היא אפילו באופן שהבעל מת בסוף מאותו חולי, משום שסובר רבי יהודה שלא התכוון לגרשה אלא סמוך למיתה.
ובגמרא מעמידים שמדובר באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם, אם אמות", לכן סובר רבי יהודה שרק סמוך למיתה חל הגט, וקודם לכן הרי היא אשת איש, ורבי יוסי סובר שמעת מסירת הגט הרי היא בספק שמא עכשיו הוא הזמן שסמוך למיתה, לכן היא נחשבת לספק אשת איש, והבא עליה חייב באשם תלוי.
גמרא:
תנו רבנן בברייתא: ראוה שנתייחדה עמו (עם בעלה) באפילה לאחר שקיבלה ממנו גט זה, או שישנה עמו תחת מרגלות המטה, אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר (בתשמיש).
וחוששין שמא בא עליה משום (לשם) זנות, (לקמן יבואר).
ואין חוששין שמא בעל אותה משום (לשם) קדושין להצריכה מחמת זה גט נוסף.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.
ומקשינן: מאי קאמר? שהרי בתחילה נאמר בברייתא שאין חוששין שמא נתעסקו בביאה, ואחר כך נאמר שחוששין שמא בא עליה לשם זנות.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
הכי קאמר וכך יש לגרוס ולפרש הברייתא:
אם ראוה שנתייחדה עמו אין חוששין לביאה.
ואם ראוה גם שנבעלה לו - חוששין שמא בא עליה משום (לשם) קידושין, וצריכה גט נוסף בשביל קדושין אלו.
ואמנם הגט שמסר לה קודם לכן חל באופן שיתקיים התנאי, אבל אינו חל על קידושין אלו שנעשו לאחר מכן.
והגט הראשון אינו נחשב לגט ישן מחמת ביאה זו, כיון שגט ישן הוא רק אם בא עליה לאחר כתיבת וחתימת הגט וקודם מסירתו, ואילו כאן כבר מסר לה את הגט, ורק שחסר תנאי בשביל שיחול משעה שמסרה לה.
ואם נתן לה כספים לאחר בעילה -
חוששין ותולים שביאה זו היתה משום זנות. דאמרינן (שאנו אומרים): שבדמי אתננה נתן לה כסף זה.
ואין חוששין משום קידושין להצריכה מחמת זה גט נוסף  17 .

 17.  האבני מילואים (קמט א) הוכיח מכאן, שאף על פי שבהיה אומר בפיו לא בעלתי לשם קידושין לא היה נאמן, משום שיש חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, מכל מקום על ידי הוכחה ממעשיו (שנתן אתנן) נאמן טפי.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו שנתן לה כספים לאחר בעילה חוששין שמא בא עליה משום (לשם) קידושין.
ולפי פירוש רב נחמן אמר רבה בר אבוה בדברי הברייתא, כמאן אזלא הא דאמר (כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לקמן בפרק הבא, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל (לקמן פא א) לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני, היא רק כשראוה שנבעלה, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולדעת בית הלל צריכה.
אבל כשלא ראוה שנבעלה - דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני.
כמאן (כמו איזה שיטה שבברייתא) דיבר רבי יוחנן?
כדברי הכל, גם כדעת תנא קמא וגם כדעת רבי יוסי ברבי יהודה, שהרי שניהם סוברים שבאופן שלא ראוה שנבעלה אין חוששים לקדושין ואינה צריכה גט שני, ובאופן שראוה שנבעלה חוששין לקדושין. ורק באופן שראו שנותן לה כספים נחלקו.
מתקיף לה אביי לרב נחמן שמעמיד את מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי ברבי יהודה בברייתא באופן שנתן לה כספים לאחר שבעלה.
מידי (וכי) כספים קתני בברייתא? ואפילו אם תיתכן טעות בגירסא, אבל טעות כזאת לא תיתכן, כי אם שנה התנא נתינת כספים, לא היו טועים בגירסא להחסירו לגמרי.
אלא אמר אביי, הכי קאמר כך יש לגרוס ולפרש הברייתא:
אם ראוה שנבעלה - חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.
ולפי פירוש אביי בדברי הברייתא:
כמאן אזלא הא דאמר (כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני, שלדעת בית שמאי אינה צריכה גט שני, ולדעת בית הלל צריכה, מדובר דווקא כשראוה שנבעלה.
אבל אם לא ראוה שנבעלה - דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני.
כמאן (כמו איזה שיטה שבברייתא) דיבר רבי יוחנן?
כרבי יוסי ברבי יהודה, ולא כתנא קמא, כיון שלתנא קמא אף כשראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין, ואם תנא קמא היה סובר שבית הלל ובית שמאי נחלקו בדבר זה לא היה נוקט כן כשיטת בית שמאי.
אבל רבי יוסי ברבי יהודה סבר כרבי יוחנן שהעמיד את שיטת בית הלל שצריכה גט נוסף בראוה שנבעלה, ונקט כשיטת בית הלל. ולא סבר כאותו שחולק על רבי יוחנן ומעמיד את מחלוקת בית הלל ובית שמאי גם בלא ראוה שנבעלה.
שהרי לדברי אביי בברייתא, באופן שלא ראוה שנבעלה, כולם מודים שלא חוששים לבעילה.
מתקיף לה רבא לאביי: אם כן, שכך אתה מפרש את הברייתא, מאי "אף" שאמר רבי יוסי ברבי יהודה "אף בזו חוששין משום קידושין" שמשמעותו שבא לרבות? והרי לפי אביי לא בא לרבות, אלא בא לומר שאין תולין להקל שהיה סתם ביאת זנות אלא חוששין שהיה לשם קדושין.
אלא, אמר רבא: הכי קאמר כך יש לגרוס ולפרש הברייתא:
רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף אם לא ראוה שנבעלה - חוששין משום קידושין. שבא לרבות שלא רק בראוה שנבעלה חוששים שמא בעלה לשם קידושין, אלא אף בלא ראוה שנבעלה חוששים שנבעלה לשם קידושין.
ולפי זה כמאן אזלא הא דאמר (כמו מי מהשיטות שבברייתא, הולך מה שאמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שמחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי גרושה שנתייחדה עם בעלה לאחר גירושין האם חוששין לקידושין וצריכה גט שני - הוא דווקא כשראוה שנבעלה.
אבל אם לא ראוה שנבעלה - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט.
כמאן (כמו איזה שיטה שבברייתא) דיבר רבי יוחנן?
דלא כאף אחד מהם.
שלתנא קמא אפילו בראוה שנבעלה תולים בזנות ואינה צריכה גט, ואם היה סובר שבית הלל ובית שמאי נחלקו בדבר זה לא היה נוקט כן, כשיטת בית שמאי.
ולרבי יוסי אף כשלא ראוה שנבעלה חוששין, וזה כמו אותו שחולק על רבי יוחנן וסובר שאף בשלא ראוה שנבעלה הצריכוה בית הלל גט נוסף.
שנינו במשנה: מה היא באותן הימים שבין נתינת הגט לקיום התנאי? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת והרי היא ספק אשת איש והבא עליה חייב בקרבן אשם תלוי.
תנא בברייתא: ובלבד שימות, רק אז לרבי יוסי חייב באשם תלוי.
אבל אם לא מת בסוף, התברר למפרע שלא היה גט והיתה אשת איש גמורה, וחייב חטאת.
ומקשינן: בין לרבי יוסי שמחשיבה לאחר מסירת הגט ספק אשת איש, ובין לרבי יהודה שמחשיבה אשת איש ודאי, באופן שנתקיים התנאי והבעל מת בסוף, הגט חל רק בשעת המיתה.
שהרי אי אפשר לומר שהגט חל למפרע משעת מסירה, כיון שאם כן, לא היתה האשה, לא אשת איש ולא ספק אשת איש.
וקשה, ולכי מיית הוי גיטא (וכי בשעת מיתה חל הגט?), והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה!
אמר רבה לתרץ: המשנה אינה מדברת באופן שאומר שהגט יחול מהיום, כי באופן זה אם נתקיים התנאי, הגט חל משעת מסירה והבא עליה פטור.
אלא מדובר באומר שיחול הגט מעת אחרונה שאני בעולם, כלומר שיחול זמן מועט לפני המיתה.
לכן לדעת רבי יהודה סמוך לשעת המיתה חל הגט, וקודם לכן הרי היא אשת איש גמורה. ורבי יוסי סובר שמשעת נתינה אנו מסופקים שמא עכשיו היא השעה הסמוכה לשעת המיתה, ובכל רגע ורגע יש ספק שמא חל הגט, ואף על פי שבסוף התברר שהוא חי יותר זמן - סובר רבי יוסי שאין ברירה, ולא אומרים שהוברר למפרע שלא היתה ספק גרושה.
תנו רבנן: ימים שבינתים, בימים שבין מסירת הגט לקיום תנאי הגט כשימות -
בעלה זכאי, באשתו:
במציאתה - החפץ שמצאה שייך לו. ובמעשה ידיה - שכר עבודתה שלו. ובהפרת נדריה - יכול הוא עדיין להפר נדריה. ויורשה אם מתה בינתיים.

דרשני המקוצר[עריכה]