פרשני:בבלי:גיטין פה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פה א

חברותא[עריכה]

דברי הכל כשר.
ומתניתין, דקתני אם כתבו בתוכו הגט פסול, ואוקימנא והעמדנו בריש פרקין את המשנה שמדובר באופן שאמר לה "חוץ מפלוני", אבל באופן שהתנה עמה "על מנת שלא תנשא לפלוני" אפילו אם כתבו בתוכו לא פסיל, ודלא כרבי יהודה בן תימא - יש לפרש בשני אופנים:
איבעית אימא, המשנה מדברת באופן שהתנה כן לפני כתיבת התורף, והמשנה סוברת כדעת רבנן, שלא גוזרין על מנת אטו חוץ.
ואיבעית אימא, המשנה סוברת אפילו כדעת רבי, ומדובר באופן שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, והמשנה היא כדברי הכל, שהרי גם רבי יהודה בן תימא מודה לזה.
ורבא אמר: כל המחלוקת של רבי וחכמים אם תנאי על מנת פוסל בגט, היא דוקא כשכתב את התנאי בגט לאחר כתיבת התורף, דרבי סבר גזרינן כשאומר לה על מנת שלא תנשא לפלוני אטו כשמתנה עמה לפני כתיבת התורף שלא תנשא לפלוני, שבזה לכולי עלמא הגט פסול, ורבנן סברי לא גזרינן כשאומר לה על מנת שלא תנשא לפלוני אטו כשמתנה עמה לפני כתיבת התורף -
אבל באופן שכתב את התנאי לפני כתיבת התורף, לדברי הכל הגט פסול.
ולפי זה, מתניתין, דקתני אם כתבו בתוכו הגט פסול, ואוקימנא והעמדנו בריש פרקין שהמשנה מדברת באופן שאמר לה חוץ מפלוני, אבל באופן שהתנה עמה על מנת שלא תנשא לפלוני אפילו אם כתבו בתוכו לא פסיל -
צריך לומר שמדובר בה באופן שהתנה עמה לאחר כתיבת התורף, ורבנן היא, שלא גוזרין אטו לפני התורף.
תני אבוה דרבי אבין קמיה דרבי זירא: כתב גט על תנאי, דברי הכל פסול.
ופרכינן: וכי לדברי הכל פסול, והא מיפלג פליגי! הרי רבי ורבנן נחלקו אם תנאי פוסל בגט, (ובשלמא לדעת רבא שמחלוקתם היא באופן שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, אבל באופן שכתב את התנאי קודם התורף לכולי עלמא פסול, אם כן אפשר להעמיד את הברייתא באופן שכתב את התנאי קודם התורף, ולכן לדברי הכל פסול, אבל לדעת רבי זירא, הרי אין לנו שום מקרה שלדברי הכל הגט פסול).
ומשנינן: אלא, אימא, כך צריך לגרוס בברייתא:
כתב גט על תנאי לדברי הכל הגט כשר.
והיכי דמי? - שכתב את התנאי לאחר כתיבת התורף, וכדעת רבי זירא, שאפילו רבי מודה שהגט כשר.
ופרכינן: ולימא, מדוע רבי זירא הוצרך לשנות את הגרסא בברייתא מפסול לכשר, הרי אפשר לגרוס "הרי זה פסול", ומדובר באופן שכתב את התנאי לפני כתיבת התורף, והברייתא סוברת כדעת רבי שגוזרין על מנת אטו חוץ, ולא נגרוס בברייתא "לדברי הכל כשר".
ומשנינן: עדיף להחליף בגירסא מפסול לכשר, ולא למחוק את ה'לדברי הכל', שהרי ברור שהתנא שקיבל את הברייתא מרבותיו דברי הכל אתנייה. ודאי ששמע מרבותיו את המילים 'לדברי הכל' ולא יתכן ששגה בזה. ואין זה דומה לטעות בין כשר לפסול, דבכשר ופסול יתכן שטעה ומיחלף ליה והחליף בין כשר ופסול. אבל "הרי זה" ב"דברי הכל" - לא מיחלף ליה! לא מסתבר שטעה בזה, ואם הוא שנה "לדברי הכל", אי אפשר שלא לגרוס את זה.
מתניתין:
המגרש את אשתו ואמר לה בשעת נתינה "הרי את מותרת לכל אדם אלא חוץ - מלאבא שלי ולאביך  50  , לאחי ולאחיך, לעבד ולעובד כוכבים"  51 , וכן "חוץ מלכל מי שאין לה עליו קדושין", שאם יקדשנה לא יחולו קידושיו, הרי זה גט כשר, כין אין זה נחשב ששייר בגיטו, שהרי בכל האופנים הללו, גם בלא השיור בהיתר האישות של הבעל, לא היו תופסין בה קידושין מאלו.

 50.  והקשה בקהלות יעקב יבמות סי' י"ז מדוע אינו נחשב שיור כלפיהם, הרי אם יבא עליה אביה יהא חייב גם משום איסור אשת איש וגם משום בתו, ונמצא שגם לגבי אבא ואביך יש כאן אישות, וכמבואר ביבמות לב א. ומכח זה הוכיח בקהלות יעקב שבאופן שמגרשה חוץ מפלוני, אין הבא עליה חייב מיתה או קרבן משום איסור אשת איש, וממילא זה נחשב שאין לנו שום נפקא מינה בהך אישות, ולכן לא נחשב שנשתייר אישות לגבי אבא ואביך. ועי' בהערה הבאה.   51.  והקשו האחרונים מדוע אינו נחשב לשיור, הרי האישות חלה גם כלפי העבד והעכו"ם, ואם באו עליה חייבין מיתה, מה שאין כן כשהיתה פנויה, וכאן לא יועיל מה שהבאנו בהערה הקודמת לתרץ גבי אבא ואביך, שהרי בעכו"ם ועבד יש נפקא מינה אם יש בזה איסור דאורייתא או איסור דרבנן. ותירץ רבי עקיבא איגר דמה דלא חלים גירושי חוץ, אינו משום שנשאר לו בה מקצת מהאישות אלא שחסר ב'והיתה לאיש אחר' שמשמעו שמותרת לכל העולם, וכיון שלגבי עכו"ם ועבד בלאו הכי אסורה, ולא היו מעולם בכלל והיתה, אינו נחשב לשיור. ולפי זה מיושב גם מה שהבאנו בהערה הקודמת להקשות מדוע באבא ואביך אינונ נחשב לשיור, דכיון שגם ללא השיור הם לא היו בכלל והיתה אינו נחשב לשיור. ועוד אפשר לומר לפי דברי הגרי"ז (הובא לעיל פג א) דהיכא דשייר חוץ מעכו"ם, כיון דחלו הגירושין לגבי כל העולם היא מותרת גם לעכו"ם, ממילא יוצא שגם לגבי העכו"ם היא נחשבת כפנויה ולא נוסף לנו שום איסור מחמת האישות שייר בה המגרש.
אבל אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, אלא חוץ מאלמנה לכהן גדול", והיינו, שאשתו היתה אלמנה מנשואיה הקודמים, ועתה הוא מגרשה ממנו אך אסר עליה להנשא לכהן גדול.
וכן אם היתה גרושה וחלוצה, ואסר עליה עתה להנשא לכהן הדיוט.  52  וכן אם היתה ממזרת ונתינה ואסר עליה להנשא לישראל.

 52.  וכתבו הראשונים דלשון זה המשנה נקטה אגב שאר מקומות בש"ס שנמוזכר לשון זה, שהרי בלאו הכי היא אסורה משום הגירושין שמתגרשת עכשיו לכהן הדיוט. ובר"ן כתב שכוונת המשנה ללמדינו שאף על פי שהיא אסורה מקודם באיסור של אלמנה מכל מקום הוי שיור כיון שאין בזה אלא חיוב לאו, והקשה עליו המהרש"ל שבחלוצה לא שייך חידוש זה, כיון שאינה אסורה אלא מדרבנן.
או שהיתה אשתו בת ישראל כשירה, ואסר עליה להנשא לממזר ולנתין.
וכן אם אסר עליה להנשא לכל מי שיש לה עליו קדושין, שאם יקדשנה יתפסו הקידושין אפילו שקידושין אלו נעשו בעבירה -
בכל אלו הגט פסול.
שהרי אילו לא היה הבעל משייר בגט, היו תופסין בה קידושין מאלו, ורק מחמת ששייר בגט לא תופסין בה הקידושין שלהם.
גמרא:
כללא דרישא, הכלל שנאמר ברישא של המשנה, ששיור בגט של כל מי שאין לה עליו קידושין, הגט כשר, הוא בא לאתויי, לרבות שגם אם שייר בגט את שאר חייבי כריתות, הגט כשר, ואינו נחשב לשיור, שהרי גם בלא אישותו של הבעל היא אסורה עליה ם.
וכללא דסיפא, הכלל שנאמר בסיפא, שכל מי שיש לה עליו קידושין הגט פסול, לאתויי, בא לרבות שגם בשאר חייבי לאוין, כגון עמוני, ומואבי, נתיני, מצרי, ואדומי, כיון שאילו לא היה משייר אותם היו תופסין בה הקידושין שלהן, זה נחשב שיור בגט, והגט פסול.
בעי רבא מרב נחמן:
"חוץ מקדושי קטן", והיינו, שאמר לה "חוץ מפלוני", ואותו פלוני היה קטן, ואין קידושיו תופסין בה,  53  מהו?

 53.  על פי רש"י. ולכאו' קשה מדוע לא פירש רש"י כפשוטו שמדובר באופן שאמר לה סתם חוץ מקטנים, ומבאר רבי עקיבא איגר שבאופן שאומר לה חוץ מקטנים הרי משמע מדבריו שאינו משייר אלא כל זמן שהם קטנים, ואם כן ודאי שאינו שיור, שהרי כשיגדלו יהיו גירושין גם לגביהם. ולפי דבריו יוצא שאתי לכלל הויה אין פרושו שעל ידי זה הוא נחשב כבר היום לבר הויה, דאם כן גם בקטנים דעלמא יהא נחשב לשיור, דכיון שעתידים לגדול יחשבו מהיום לבר הויה, אלא פרושו שזה נחשב שיור כלפי מחר, וכשאומר קטנים סתם, כיון שלכשיגדלו יהיו מותרים לא הוי שיור. (וצ"ע דאם כן מה קושיית הגמרא מהא דקטנה מתגרשת בקידושי אביה). וברש"ש נחלק על דברי רבי עקיבא איגר וסובר שגם כשגדלו הם בכלל השיור, ובחתם סופר כתב להיפוך מרבי עקיבא איגר, דבאופן שאמר חוץ מקטנים סתם הוי ודאי שיור.
מי אמרינן, כיון דהשתא מיהא לאו בר הויה הוא, שעכשיו הוא קטן ואינו יכול לקדשה, אין זה נחשב לשיור, כי עתה אינה יכולה להתקדש לו  54  עקב קטנותו.

 54.  שיטת הר"י ברזילי שאב יכול לקדש אשה לבנו מדין זכין לאדם שלא בפניו. והקשה הנודע ביהודה אבן העזר קמא סי' ס"ג, דאם כן הקטן נחשב כבר היום לבר הויה מחמת שאביו יכול לקדש לו אשה, ומתרץ הנודע ביהודה שכל דבריו של הר"י ברזילי נאמרו למסקנת הגמרא שדי בכך שהוא עתיד להגיע לכלל הויה אבל לפי ההוה אמינא שקטן אינו בתורת קידושין מחמת שעכשיו היא לאו בר הויה, גם אביו אינו יכול לקדש לו אשה, שהרי כל היכא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי.
או דלמא, כיון דאתי לכלל הויה, שהרי הוא עתיד לגדול, ואז יוכל לקדשה, לכן כבר מעכשיו זה נחשב לשיור, שהרי כשיגדיל לא תוכל להנשא לו מחמת אישות בעלה הראשון - אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, הרי שנינו דין זה במשנה:
קטנה מתגרשת לאחר מיתת אביה על ידי שמקבלת את גיטה, ואפילו שנתקדשה לאותו האיש בקידושי אביה, על ידי שאביה קידשה לאיש הזה, והם קידושין גמורין מדאורייתא, אף על פי כן היא יכולה לקבל גט לעצמה -
ואמאי? והא בעינן "ויצאה והיתה"?
שהרי אנו לומדים בהיקש ששוים דיני גירושין לדיני קידושין, ואם כן, נלמד גם שאינה יכולה לקבל גט לעצמה כל זמן שאינה ראויה לקדש את עצמה, ואינה בכלל הויה, שהרי קטנה היא?
אלא, בהכרח, כיון דאתיא, שהיא תגיע בעתיד לכלל הויה, כשתגדל, הרי כבר מעכשיו היא נחשבת כגדולה לענין הויה, ולכן היא יכולה לקבל לעצמה גט.
ואם כן - הכא נמי, לגבי שיור של קטן בגט, כיון דאתיא לכלל הויה, שהרי עומד הוא לגדול ולהגיע לכלל תפיסת קידושין, כבר מעכשיו זה נחשב לשיור, והגט פסול.
עוד שאל רבא את רב נחמן:
מה הדין אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מן הנולדים", שעתידים להוולד אחר הגירושין, מהו?
האם נאמר, השתא, מיהא, לא איתיליד, כיון שעתה עדיין הם לא נולדו, אין זה נחשב לשיור, והגט כשר.
או דלמא, עתידי דמתיילדי. כיון שהם עתידין להולד, הרי זה נחשב לשיור, והגט פסול.
אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, שנינו דין זה במשנה, שאם הוא התירה לכל חוץ מלעבד ולעובד כוכבים, אינו נחשב לשיור, כיון שאין לה עליהן קידושין, והגט כשר.
ואם איתא, אם נאמר כיון שהנלודים עתידין להולד הרי זה נחשב שיור בגט, אם כן, עבד ועובד כוכבים נמי, עבידי דמיגיירי, הרי עבד ועובד כוכבים גם כן יכול להיות שיתגיירו בעתיד, ולמה אין הם נחשבים לשיור? ובהכרח, כיון שעכשיו אין הם ראויים לקדש, אין זה שיור בגט, והגט כשר.
ודחינן: הנך, עבד ועובד כוכבים, לאו לאיגיורי קיימי. אין הם עומדים בדרך כלל להתגייר, ולכך אינו נחשב לשיור.
אבל הני, לאיתילודי קיימי! הרי טבעו של עולם שנולדים אנשים, ולכך זה נחשב שיש שיור בגט, והרי זה גט פסול.
עוד שאל רבא את רב נחמן:
מה הדין באופן שאמר לה "חוץ מבעל אחותה", מהו?
השתא מיהא, לא חזיא ליה. הרי עכשיו אינה ראויה להנשא לו, שהרי היא אסורה לו באיסור אחות אשתו, ולכך אינו נחשב לשיור.
או דלמא, זמנין דמתה אחותה, וחזיא ליה. כיון שאם אחותה תמות היא תהיה מותרת לו, זה נחשב לשיור, והגט פסול.
אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה, למדנו במשנה שאם התירה לכל חוץ מלעבד ולעובד כוכבים אינו נחשב לשיור, כיון שאין לה עליהן קידושין, והגט כשר.
והרי עבד ועובד כוכבים נמי, עבידי דמיגיירי, הם עשויים להתגייר בעתיד, ובכל זאת זה לא נחשב לשיור, ומוכח שהמשייר בגט מי שיש לו תפיסת קידושין רק בעתיד ולא עתה בנתינת הגט, אין זה שיור, ולכן המשייר את בעלה של אחות אשתו, אין זה שיור, שהרי עתה, בשעת נתינת הגט, הוא אינו יכול לשאתה.
ודחינן: גירות לא שכיחא! ולכך אינו נחשב שיור במי שעתיד להתגייר לשיור. אבל מיתה, שכיחא. ולכן אם אמר לה חוץ מבעל אחותה, זה נחשב לשיור, והגט פסול.
עוד שאל רבא את רב נחמן:
מה הדין באופן שאמר לה חוץ מזנותיך, שלא תבעלי אחר שתתגרשי ממני אלא בנשואין ולא בזנות, מהו?
האם נאמר, הרי בנשואין, הא לא שייר, שהתיר לה להינשא לכל אדם, ולכן האיסור להבעל בזנות אינו נחשב לשיור, והגט כשר.
או דלמא, כיון ששייר בביאה, גם שיור שכזה נחשב לשיור, והגט פסול.
אמר ליה רב נחמן לרבא: תניתוה. למדנו דין זה ממה ששנינו במשנה, שאם אמר לה חוץ מלאבא ולאביך, הגט כשר.
ובמאי? מה היתה כוונת הבעל להתנות?
אילימא, אם נאמר שכוונתו להתנות בנשואין, שלא תינשא לאביו או לאביה, אי אפשר לומר כך, כי:
וכי אבא ואביך, בני נשואין נינהו!? הרי אין הקידושין שלהם חלין, ואם כן גם בלא התנאי אסורה, ואינה יכולה, להינשא להם.
אלא לאו, בזנות. בהכרח שכוונתו שלא תזנה עמהם, ועל זה אומרת המשנה שאין זה שיור.  55 

 55.  והקשה בתוס' הרא"ש אם מיירי בזנות, מה המשנה מחלקת בין מי שתופס בו קידושין למי שאין תופס בו קידושין, וכן מה ההבדל בין גוי לממזרת ונתינה. ובאבני מלואים סי' קל"ז סק"ז מתרץ שבמקום שתופס קידושין נחשב שיור לענין זנות כשיור באישות, אבל במקום שלא תפסי קידושין אינו נחשב לשיור באישות.
ואם כן מוכח מהמשנה, שדוקא באופן שאמר לה חוץ מלאבא ולאביך (שהוא משייר שלא תזנה עמהם) הוא דלא שייר, אינו נחשב לשיור.
הא לאחר, אם אמר לה שלא תזנה עם אדם אחר, שיש לו בה תפיסת קידושין, שייר! זה נחשב לשיור, והגט פסול.
ודחינן: דלמא המשנה מדברת בנשואין, שהתנה עמה שלא תנשא להן, ולא התנה שלא תזנה עמהם. ואף על פי שבלאו הכי אין קידושין תופסין בה, מכל מקום כוונתו היא להתנות דגם אם עבר ואינסיב, שאם תעבור ותינשא להם, לא יתפסו בה הקידשין גם מחמת האישות ששייר בה, בנוסף לאיסור.
ומחדשת המשנה, כיון שגם לולי ששייר בגט שלא תינשא להם, גם לא היו תופסין בה הקידושין שלהם, אינו נחשב לשיור.
ועוד יש להסתפק, באופן שהתיר אותה לכל אדם, חוץ משלא כדרכה, שלא תיבעל בביאה שלא כדרכה, מהו?
האם נאמר, הרי בכדרכה הא לא שייר, כיון שלא שייר בה לגבי ביאה כדרכה אינו נחשב לשיור והגט כשר.
או דלמא, משכבי אשה כתיב, כיון שבתורה כתוב 'משכבי אשה' בלשון רבים יש ללמוד מכאן שהפסוק מקיש שני משכביה (כדרכה ולא כדרכה), ולכן כמו שאם שייר ביאה כדרכה הגט פסול, הוא הדין כששייר ביאה שלא כדרכה זה נחשב לשיור והגט פסול.
עוד יש להסתפק באופן שאמר לה חוץ מהפרת נדריך ששייר לעצמו את זכות הפרת נדריה שהתורה זיכתה לבעל את הכח להפר, אך מותרת היא לינשא לכל אדם, מהו - בנשואין הא לא שייר, כיון שמותרת היא להנשא לכל אדם, הגט כשר.
או דלמא "אישה יקימנו ואישה יפירנו כתיב", כיון שהתורה מגדירה את הזכות של ההפרה כזכות של אישות, אם כן אם שייר זכות זו לעצמו זה נחשב ששייר מקצת מהאישות והרי זה גט פסול  56 .

 56.  ולכאו' צריך ביאור מה שייך שיור לגבי הפרת נדרים, הרי מבואר בגמרא לעיל שהטעם שהבעל מפר נדריה משום שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, ואם היא מגורשת לכל דבר אינה נודרת על דעתו ומדוע הוא יכול להמשיך להפר לה. ולפי מה שהבאנו שם מהריטב"א שאפילו באופן שאומרת שהיא נודרת שלא על דעתו הוא יכול להפר לה, הוא הדין הכא כיון שהוא בעלה לענין הפרה הוא יכול להפר לה.
עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מתרומתיך, שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה  57 , מהו - בנשואין הא לא שייר, כיון שלגבי נשואין הוא לא שייר ומותרת לכל אדם הגט כשר.

 57.  על פי רש"י. ובתוס' הקשו שהרי בלאו הכי אינה יכולה לאכול בתרומה שהרי מיד שבא עליה הכהן היא מתחללת ונפסלת מאכילת תרומה. ובתפארת יעקב כתב דדעת רש"י דכיון שמחמת השיור הוא מוסיף עליה עוד איסור באכילת תרומה שעכשיו היא נאסרת גם באיסור זרות שהרי לגבי אכילת תרומה עדיין חשובה כאשתו, לכך זה נחשב לשיור. והתוס' פרשו שכוונת הגמרא שבעלה היה כהן ומשייר את הזכות שיש לו להאכילה בתרומה, ומסתפקת הגמרא האם כיון שזכות אכילת היא מחמת הקידושין עדיין נחשב שהיא מקודשת לכהן, או דילמא כיון שיכולה להתקדש לכל מי שהיא רוצה אינו נחשב לשיור. והקשו האחרונים הרי הטעם שאשת כהן אוכלת בתרומה משום שהיא 'קנין כספו', והיינו דכיון שהיא נחשבת כאשתו לכל מילי, ממילא היא יכולה לאכול תרומה, אבל כאן שמגרשה שוב אינה קנין כספו ואיך יכולה לאכול בתרומה. ומכח זה הוכיח בשערי יושר שער ו' סוף פרק י' שדעת התוס' שזכות אכילת תרומה הוא פרט מחלקי האישות שיש לו בה, ומה שהגמרא אומרת שטעם אכילתה משום שהיא 'קנין כספו', הוא כמו שביאר השטמ"ק בכתובות נז - א, שאותו קנין אישות בא על ידי כסף, אבל סיבת האכילה היא משום שזה פרט מחלקי האישות, ושפיר יכול להשאיר לעצמו חלק מהאישות.
או דלמא, 'קנין כספו הוא יאכל בו' כתיב וכיון שבעלה הכהן אינו יכול להאכיל אותה מוכרח שאינה נחשבת לקנין כספו, ועדיין מקצת מהאישות נשאר אצל המגרש, ונחשב ששייר בגט, ולכן הגט פסול.
עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מירושתיך, שאם תמותי אני יורשיך, מהו?
בנשואין הא לא שייר, כיון שלגבי נשואין הוא לא שייר הגט כשר.  58 

 58.  מכאן הוכיח הגר"ח בפרק י"ג ממכירה שזכות הבעל בירושת אשתו אינה כשאר דיני הירושה שחל רק בזמן המיתה, אלא הוא דין שחל בזמן הנשואין כחלק מהאישות, ולכן יש לגמרא צד לומר שזה נחשב שמשייר חלק מהאישות. ועי' במלא הרועים.
או דלמא "לשארו וירש אותה" כתיב, ומפסוק זה לומדים שהבעל יורש את אשתו, וכיון שבעלה הראשון יורש אותה בהכרח שעדיין היא אשתו, ונחשב ששייר בגט, ולכן הגט פסול.
עוד יש להסתפק, באופן שאמר לה חוץ מקידושיך בשטר, שאם יקדשו אותך בשטר לא יחולו הקידושין, נמצא ששייר בה אחד מדרכי הקידושין, מהו?
מי אמרינן, אפשר דמקדש לה בכסף ובביאה, כיון שיכול אחר לקדשה בקידושי כסף ובקידושי ביאה אינו נחשב ששייר בגט, והגט כשר.
או דלמא, כיון שכתוב בפרשת גירושין ויצאה והיתה, איתקוש הוויות להדדי דלשון והיתה כולל את כל ההוויות, ומקיש יציאה להויה שגם היציאה תהא מכל סוגי ההוויות, ולכך הגט פסול.
תיקו.
מתניתין:
גופו של גט, עיקר הנוסח שצריך שיהא כתוב בגט הוא - הרי את מותרת לכל אדם, ואף שלא כתוב בגט שהבעל הוא זה שמגרש אותה בגט הזה ממנו, מכל מקום, היות שהגט נמצא תחת ידה, זה עצמו הראיה שהגט ניתן בשביל שתתגרש על ידו, שהרי אין אדם כותב לאשתו גט ללא שרוצה לגרשה, ולכן די בנוסח הזה לכתיבת הגט.

דרשני המקוצר[עריכה]