פרשני:בבלי:גיטין פג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פג ב

חברותא[עריכה]

הרי גרושה אצלו בזנות הרי אינה אסורה, אלא להינשא לו מחמת התנאי, אבל אינה אסורה עליו באיסור אשת איש, ובזנות היא מותרת לו, ואם כן היא נחשבת כגרושה גם לגבי אותו כהן, שהרי היא מותרת לחיות עמו חיי אישות -
ואם כן, אי אפשר ללמוד מכאן בקל וחומר, שבאומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני" תהא אסורה על כל העולם באיסור אשת איש, מחמת שיש עליה שם אשת איש על פלוני.
שהרי גם לגבי אותו פלוני, אין לה איסור אשת איש, ואינו אלא תנאי בעלמא שלא תנשא לו.
אלא, רבי עקיבא סבר שרבי אליעזר אמר את דבריו באומר חוץ מפלוני, ועל זה הקשה שבאופן שאמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני כהן", היא נחשבת לגביו כאשת איש גמורה, ומכל מקום לאחר שמת היא נאסרת עליו באיסור גרושה, שהרי לגבי כל העולם היא נחשבת לגרושה, ואם כן כל שכן שלגבי איסור אשת איש היא אסורה להינשא לו, מחמת שיש עליה שם אשת איש לגבי כל העולם.
ושואלת הגמרא: ורבי עקיבא, אי "חוץ" סבירא ליה, אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בחוץ מפלוני, לותיב, ישאל רק את השאלה השניה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" -
ואי "על מנת" סבירא ליה, אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בעל מנת, לותיב, ישאל רק את השאלה הראשונה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני"  23 .

 23.  ומכאן הוכיחו הראשונים דליכא למימר שרבנן ורבי אליעזר נחלקו גם באופן שאמר לה על מנת וגם באופן שאמר לה חוץ, דאם כן מאי קשיא לגמרא על רבי עקיבא, דילמא סבירא ליה שרבנן ורבי אליעזר נחלקו בתרוייהו, ובריטב"א דחה דכיון דרבי אליעזר לא אמר בפירוש אלא או חוץ או על מנת, לא היה לרבי עקיבא להשיב את הארי לאחר מיתה אלא במה שהוא אומר בפירוש.
ומשנינן: רבי עקיבא שמיע ליה, שמע דאיכא דאמר, שיש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה חוץ מפלוני, ואיכא דאמר, ויש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני -
וזהו שהקשה רבי עקיבא:
למאן דאמר, למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שהוא אמר לה חוץ, לדבריו יש להשיב האי פירכא את השאלה השניה (דבר אחר).
ולמאן דאמר, למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שאמר לה על מנת, לדבריו יש להשיב האי פירכא את השאלה הראשונה.
ושואלת הגמרא: הרי רבא אמר לעיל שיש פירכא על תשובתו של רבי עקיבא, ומאי פירכא, מה יש לפרוך על תשובתו השניה של רבי עקיבא?
(את השאלה הראשונה של רבי עקיבא כבר הגמרא דחתה לעיל, אבל עדיין קשה מה הפירכא על תשובתו השניה של רבי עקיבא) -
אי נימא, אם נאמר שהפירכא היא, שאי אפשר ללמוד בקל וחומר מאיסור כהונה, (וכמו שלגבי איסור כהונה אם יש לה צד גירושין היא נאסרת, הוא הדין כשיש לה צד איסור אשת איש היא נאסרת על כל העולם) משום שאיסור כהונה שאני, שכיון שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות, לכן אפילו באופן שאין לה שם גרושה לגביו, בכל זאת היא נאסרת. אבל לגבי איסור אשת איש, אפילו שלאותו פלוני היא אסורה באיסור אשת איש, מכל מקום היא מותרת לכל העולם.
זוהי אינה פירכא!
דהא רבי אליעזר נמי, מאיסור כהונה קא מייתי ליה.
הרי כל מקור ההלכה שחידש רבי אליעזר שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מדין ריח הגט שאוסר אותה לכהונה, (וכמבואר לעיל פב ב), ואם כן, בהכרח שאין הוא סובר שאיסור כהונה שאני, דאם לא כן, איך אפשר ללמוד מאסור כהונה לאיסור אשת איש? ולכן, אי אפשר לתרץ את דברי רבי אליעזר דאיסור כהונה שאני.
מתרצת הגמרא: -
רבא, שאמר שיש פירכא על התשובה של רבי עקיבא, כרבי ינאי משום זקן אחד קא מתני, שהמקור של רבי אליעזר הוא ממה שנאמר בפרשת גירושין ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודורשים מ'לאיש אחר' שאפילו אם התיר אותה רק לאיש אחד היא מגורשת, וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם חוץ מפלוני שהיא מגורשת, ולפי זה אין ראיה שרבי אליעזר סובר שאפשר ללמוד מאיסור כהונה לאיסור אשת איש, ושוב אפשר לפרוך על תשובתו של עקיבא דאיסור כהונה שאני שהרי ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות:
עוד שנינו בברייתא: אמר להן רבי יהושע לאותן ארבעה זקנים שהשיבו על דבריו של רבי אליעזר: אין משיבין את הארי לאחר מיתה.
שואלת הגמרא:
למימרא, משמע מהברייתא, דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה. שרבי יהושע סובר כדעת רבי אליעזר, ולכן הוא מנע מהם להשיב על דבריו של רבי אליעזר.
והא איהו נמי, הרי גם רבי יהושע עצמו, מיפרך קפריך הקשה על דברי רבי אליעזר?
מתרצת הגמרא:
הכי קאמר להו:
לדידי נמי אית לי פירכא, גם לי יש מה להשיב על דבריו של רבי אליעזר, אבל מיהו, בין לדידי, בין למה שאני רוצה להשיב על רבי אליעזר, ובין לדידכו, בין למה שאתם משיבים על דבריו, מכל מקום, אין משיבין את הארי לאחר מיתה.
ומאי פירכא דרבי יהושע? ומה היא הפירכא של רבי יהושע על דברי רבי אליעזר -
דתניא, אמר רבי יהושע: כתוב בתורה: כי יקח איש אשה (וזוהי 'הויה ראשונה' - ההתהוות הראשונה של הקידושין) ושנאה, וכתב לה ספר כריתות, והלכה, והיתה לאיש אחר (וזוהי 'הויה שניה') -
ומקיש הכתוב את "קודמי הויה שניה", דהיינו, את מצבה של האשה לאחר גירושיה, לפני שתתקדש פעם שניה, ל"קודמי הויה ראשונה", למצב שלה לפני שנתקדשה פעם ראשונה -
מה "קודמי הויה ראשונה", כמו לפני שנתקדשה פעם ראשונה, המצב שלה היה דלא אגידא באיניש אחרינא, שלא היתה קשורה עם אף אחד, והיא היתה פנויה לגמרי.
אף "קודמי הויה שניה", הוא הדין לפני שנתקדשה פעם שניה, דהיינו, המצב שלה לאחר גירושיה, צריך להיות מצב דלא אגידא באיניש אחרינא, שלא יהא לה שום קשר לאף אדם -
ואילו לפי דברי רבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני היא מגורשת, יוצא שאף שאינה פנויה לחלוטין, שהרי עדיין היא אסורה לפלוני מחמת בעלה הראשון, בכל זאת היא מגורשת, ואין זה דומה לקודמי הויה ראשונה.
גופא, שנינו לעיל בברייתא - מודה רבי אליעזר  24  במגרש את אשתו, ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", והלכה וניסת לאחד מן השוק, ואחר כך היא נתארמלה נתאלמנה או נתגרשה ממנו, שמותרת לזה שנאסרה עליו. היא יכולה להנשא לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שלא תנשא עמו -

 24.  והקשו בתוס' מה שייך בזה לשון מודה, הרי לפי רבנן לא הוי גט כלל ואסורה על כל העולם, והריטב"א מתרץ שכוונת הגמרא שרבי אליעזר מודה לעצמו, ובא לתרץ מה שהקשו עליו דהיכן מצינו אסורה לזה ומותרת לזה, ועל זה תירץ שגם לזה שאסורה יש היתר כשנישאת לאחר, ולכך אינו נחשב שאסורה לזה, ויוצא לפי דבריו שאם יעשה תנאי בגירושין שגם אם תנשא לאחר לא ינותק האישות, הגט בטל, וכן נקט בחזו"א.
וכתוב בברייתא: השיב רבי שמעון בר אלעזר תשובה לדברי רבי אליעזר, שאמר אם נשאת לאחר, היא מותרת לאותו פלוני, ועל זה הקשה -
הרי אשה זו היתה אסורה לאותו פלוני מחמת אישות בעלה הראשון, ועכשיו ניתרת לשוק על ידי שנישאת לאחר והיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר
ומקשינן - וכי לא מצינו שזה אוסר וזה מתיר? והרי כל יבמה, דבעל אוסר, הרי אף שבעלה מת, עדיין היא אסורה לשוק מחמת האישות של בעלה הראשון, חוץ מאשר ליבם, ובכל זאת היבם מתיר אותה לשוק על ידי חליצה להינשא לכל אדם.
ומשנינן: התם הטעם שהיא אסורה לשוק לפני החליצה, משום דיבם הוא קא אסר לה, שהרי עדיין היא זקוקה ליבם, וכיון שאיסורה מחמת היבם לכן הוא זה שמתירה - וראיה לכך שהטעם שהיא אסורה לשוק הוא מחמת היבם - דאי מבעל שאם נאמר שהיא אסורה מחמת אישות המת, הא שריא וקיימא מיד שבעלה מת מיד היא מותרת לגמרי, וראיה לכך שהרי אם יש לו בנים היא מותרת לשוק, ובהכרח שמה שאסורה לשוק כשאין לה בנים זהו מחמת היבם, ולכן הוא יכול להתירה.
ומקשינן: הרי מצינו בנדרים שזה אוסר וזה מתיר - דהנודר אוסר בנדר את החפץ ומכל מקום החכם מתיר לו את הנדר  25 .

 25.  והקשה המהרש"א מדוע הגמרא לא מתרצת באישות קא אמרינן וכמו שדחתה הגמרא לעיל גבי אסור לזה ומותר לזה, ותירץ המהרש"א דדוקא על הפירכא דהיכן מצינו אסור לזה ומותר לזה אפשר לדחות דרק באישות קא אמרינן כיון שאין אישות לחצאין, אבל לגבי הפירכא דהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר אין סברא לחלק בין אישות לשאר איסורין, דאף בשאר איסורין לא שייך לפעול שתי פעולות שסותרות אחד את השני.
ומשנינן: הא אמר רבי יוחנן אין חכם מתיר כלום, שחכם אין בכוחו העצמי להתיר נדרים כמו שמתיר הבעל, אלא שהוא מראה לנודר פתח, שאילו היה יודע מה יגרם לו כתוצאה מהנדר הוא לא היה נודר, ואז ניתר הנדר בחרטה של הנודר עצמו, ונמצא שמתחילתו היה כמו נדר בטעות, ואין לך נדר שיתירו החכם מכוחו העצמי  26 .

 26.  חכם יכול להתיר או על ידי פתח או על ידי חרטה. כשמתיר על ידי פתח, הוא מגלה שהנדר טעות, ולכן אינו נחשב שזה אוסר וזה מתיר. וכשהחכם מתיר את הנדר על ידי חרטה, הרי על אף שביארו רבותינו (שערי יושר שער ב פרק ט) שחרטה אינה מדין טעות, אלא שיש לחכם כח מיוחד לעקור את הנדר, בכל זאת לא נחשב זה אוסר וזה מתיר, היות ואין החכם תמיר את הנדר מכוחו העצמי בלבד אלא מחמת חרטת הנודר, ועיין באילת השחר.
ומקשינן: הרי מצינו שזה אוסר וזה מתיר בהפרת הבעל - דאשה נודרת על עצמה, ומכל מקום בעלה מיפר לה את הנדר, בלא חרטה.
ומשנינן: התם, מה שבכוחו של הבעל להפר, הוא כדרב פינחס משמיה דרבא -
דאמר רב פינחס משמיה דרבא, כל אשה שנודרת, על דעת שבעלה יסכים היא נודרת. אבל על הצד שבעלה לא יסכים, היא לא נודרת, ונמצא שאינו נחשב שבעלה הפר לה את הנדר, שהיות ומתחילה היא לא נדרה אלא על דעת בעלה, והוא לא הסכים, נמצא שמתחילה אין כאן נדר ככל, אם כן לא מצינו זה אוסר וזה מתיר  27 .

 27.  והקשה הריטב"א דאם כן באופן שתתנה במפורש שאינה נודרת על דעתו וכי לא יוכל להפר לה, ותירץ הריטב"א ב' תירוצים א. שאף על פי שאומרת כן יש לנו אנן סהדי שאינה נודרת שלא לרצון בעלה, ב. שזה גזה"כ שיש לבעל כח להפר אפילו בנדרים שמתנה שלא יהא לו כח להפר לה. ועיין בקובץ הערות.
שנינו לעיל בברייתא:
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר - כיון שהתורה אומרת שצריך לגרש אותה בספר כריתות, צריך שהגט יהיה דבר הכורת בינו לבינה, שלאחר הגירושין לא יהא לה שום שייכות לבעלה הראשון. אבל באופן שהוא משייר חוץ מפלוני, הרי עדיין היא לא כרותה ממנו לגמרי ועדיין היא תלויה בו, שהרי מחמתו אינה יכולה להנשא לאותו פלוני - הא למדת שאין זה כריתות.
שואלת הגמרא:
ורבנן, שאר הזקנים שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר, האי 'כריתות', מאי עבדי ליה, מה הם דורשים מפסוק זה?
מיבעי להו הם צריכים את המילה כריתות לדרשא אחרת:
לכדתניא וכמו ששנינו בברייתא -
האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין לעולם, או שאמר לה על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, אין זה כריתות  28  שהרי היא נשארת קשורה בו כל ימי חייה באיסור שתיית יין -

 28.  והקשו בתוס' לעיל כא ב ד"ה שלא תלכי מודע לא הוי גט הרי אפשר שימות או שימכור את ביתו, ותירצו התוס' שכל יוצאי חליציו נכללים בכלל בלשון בית אביה. והקשה הרשב"א דעדיין יקשה קושייתם הראשונה שהרי אפשר שימכור, ותירץ המשנה למלך בפרק ח' מהל' גירושין הל' י"א דמה שנקט התוס' בקושייתם שאפשר שימכור שיגרא דלישנא הוא, דממכר לא קשה כלל, שהרי עדיין אפשר שיחזור וקנה את הבית. ובמהרש"א בעירובין טו ב כתב דלא קשה ממכר כיון שגם אם יקנה בית אחר, היא תהא אסורה על ביתו החדש, ובש"ך יו"ד סי' רט"ז ס"ק י"ב נחלק עליו וסובר שאם יקנה בית חדש היא מותרת ללכת לשם כיון שאינו בכלל לשון הנדר.
אבל אם התנה עמה שלא תלך לבית אביה שלשים יום, או שלא תשתה יין שלשים יום, הרי זה כריתות כי אינה תלויה בו כל ימי חייה, ולכן צריך את המילה כריתות לדרוש שאם התנה עמה שלא תעשה כן כל ימי חייה אין זה כריתות.
ואידך, ורבי אלעזר בן עזריה מהיכן הוא לומד דין זה? מכרת כריתות נפקא. הרי בכדי למעט שהאומר חוץ מפלוני הגט פסול, מספיק שיהיה כתוב 'וכתב לה ספר כרת' ומזה שהתורה כתבה 'כריתות' לומדים דבר נוסף - שאם התנה עמה שלא תשתה יין כל ימי חייה אין זה כריתות.
ואידך ורבנן שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר מה הם דורשים מאריכות לשון התורה?
כרת כריתות, לא דרשי. הם לא סוברים שדורשים את אריכות לשון התורה:
אמר רבא -
האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות שהרי היא קשורה בו לקיום התנאי -
אבל אם הוא אומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, הרי זה כרית ות.
שואלת הגמרא -
מאי שנא, מדוע באומר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני זה נחשב לכריתות, משום דדלמא מאית, שמא ימות הוא לפניה, ומקיימא ליה לתנאיה, ושוב היא יכולה לשתות יין, שהרי התקיים התנאי, ונמצא שלא היתה תלויה בו כל ימי חייה. אם כן, גם באומר לה שלא תשתה יין בחיי דידיה (כל זמן שהוא חי), נמי יהא הגט כשר, שהרי דלמא מאית, ומקיימא ליה לתנאיה. יכול להיות שהוא ימות לפניה, והיא תשתחרר מהתנאי.
מתרצת הגמרא: -
אלא אימא, כך תפרש את כוונת רבא -
אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי כל ימי חייך, נמצא שהיא קשורה ותלויה בו כל ימי חייה, ולכך אין זה כריתות  29 , אבל אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי פלוני, הרי זה כריתות, שהרי אפשר שהבעל ימות לפניה או שפלוני ימות לפניה  30 , וכיון שאינה קשורה ותלויה בבעלה כל ימי חייה, הרי זה גט כשר  31 .

 29.  ובאחרונים חקרו האם החסרון הוא במה שצריכה ליזהר מחמתו כל ימי חייה משתיית יין ולכך נחשבת לאגידא ביה, או שהחסרון הוא דכיון שכל ימי חייה היא מנועה משתיית יין, ואם היא תשתה יין יתבטל הגט למפרע, נמצא שכל חייה היא במצב שהיא עדיין יכולה לחזור להיות אשתו, ולכך נחשבת לאגידה ביה, ועיין בחזון יחזקאל פ"ה הל' י"ב, ובאילת השחר דהאריכו בזה.   30.  וכתב הר"ן שאפילו אם הוא ילד והיא זקינה או שהוא זקן והיא ילדה, הרי זה גט כריתות כיון שאפשר שיחיו יותר.   31.  והביא הר"ן מהבה"ג דבאופן שאמר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונשאת לאחר ונולדו לה בנים ממנו, ואחר כך מת בעלה הראשון, ואחר כך נולדו לה בנים ממנו, ואחר כך עברה על התנאי ושתתה יין בחיי אותו פלוני, דבטל הגט למפרע והבנים שנולדו לה כשהיה בעלה הראשון חי הוו ממזרים, והבנים שנולדו לאחר מיתתו הוו כשרים, אולם הביא הר"ן שיש חולקים וסוברים שכיון שעברה על התנאי לאחר מיתת בעלה הראשון, אין מתבטל הגט למפרע, דמיד שמת הבעל בטל תנאו, והקשה עליהם הר"ן דאם כן מדוע באומר כל ימי חייכי אין זה כריתות, הא אפשר שימות לפניה ואז יתבטל תנאו ותהא מותרת לעבור על תנאו, והוי כאומר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוי גט כשר, וע"ע בשו"ת רעק"א קמא סי' קכ"ו.
בעא מיניה רבא מרב נחמן -
הנותן גט לאשתו ואמר לה בשעת נתינת הגט" היום אי את אשתי (כונתו שהגט יחול ליום זה בלבד), אך ולמחר את אשתי, וכלפי יום המחר אינה מגרשה, מהו? האם זה נחשב לשיור בגוף הגט או לא.
תיבעי הספק הוא בין לדעת רבי אליעזר שהאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, וכן תיבעי לדעת רבנן שסוברים שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט פסול -
תיבעי לרבי אליעזר -
עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, כשמגרשה חוץ מפלוני, שהיא מגורשת, אלא רק באופן דלמאן דקא שרי, קא שרי לעולם. למי שהתירה, הרי התירה לגמרי. אבל הכא, שמשייר בגט שלא יחולו הגירושין רק להיום - לא הכשיר רבי אליעזר את הגט, כיון שאין הגט מנתק אותה לגמרי ממנו -
או דלמא, לא שנא. וכמו שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא הדין באופן שמגרשה רק ליום אחד הרי זה גט כשר.
תיבעי לרבנן -
עד כאן לא קאמרי רבנן התם, כשמגרשה חוץ מפלוני, שהגט פסול, אלא דלא פסקה מיניה לגמרי. כיון שלא נפסק הקשר בינה לבעלה, שהרי מחמתו אסורה לאותו פלוני ולכן הגט פסול -
אבל הכא, שאמר לה היום אי את אשתי, היא מגורשת לגמרי, ואינה חוזרת אליו למחר אלא כשיקדשה שנית, דכיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי -
בתר דבעיא הדר פשטה:

דרשני המקוצר[עריכה]