פרשני:בבלי:גיטין פט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פט א

חברותא[עריכה]

הרי זו מגורשת, ומותרת לכל.
ומבארת הגמרא: מאי טעמא?
כיון שיצא קול מחד גיסא, שהיא מקודשת, ושוברו עמו, מאידך גיסא, שהיא מגורשת, הרי הקול אסרה והקול התירה.  3  אמר רבא: פנויה שיצא לה שם של מזנה עם עובד כוכבים ועבד  4  שפוסלים לכהונה, ויש לכך קול בעיר, אין חוששין לאסור לה להינשא לכהן.

 3.  דעת רש"י, וכן כתב הרמב"ם בפרק י' מגירושין ה"כ שאפילו אם יצא הקול של הגירושין לאחר זמן מגורשת, דקול אסרה וקול התירה. והראב"ד השיג, שדווקא אם שני הקולות יצאו יחד, כלומר פלונית נתקדשה לפלוני ונתגרשה ממנו. וביאר המגיד משנה שלהרמב"ם בין קול ושוברו עמו אינו דומה לבין אמתלא שנחלקו בו לקמן פט ב אם צריך שתצא דווקא באותו יום או לא. דדווקא באמתלא שעוקרת הקידושין מעיקרא צריך שתצא ביחד עם הקול, אבל גירושין, שאינם עיקרים למפרע את הקידושין, אפילו לאחר זמן חוששים לקול להתירא. וכ"כ הריטב"א. אבל הקשה על זה, דדילמא איכא ששמעו הקול הראשון של קידושין ולא את השני, ואתו לידי חשד, כמבואר לקמן שלא מבטלינן קלא מפני החשד ע"ש. ובפני יהושע כתב, שמה שהכריח את רש"י והרמב"ם לפרש שמדובר בקול שלאחר כמה ימים ולא דמי לאמתלא, משום שבמשנה נאמר איזו אמתלא של גירושין, ואח"כ איזו של קידושין, ואמאי לא מפרש איזוהי אמתלא של קידושין הגירושין בעצמם, ועל כרחך קול של גירושין אינו אמתלא.   4.  ובריטב"א כ' שאפילו אם לא ידוע עם מי זינתה, כיוון דאשה מזנה אינה בודקת עם מי זינתה. ומכל מקום, אם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת, גם אם ידוע באמת שזינתה, אבל אם לא ידוע בבירור תולים שפריצותא בעלמא הוא דחזו לה. וברמב"ם פי"ז מאיסו"ב הוסיף שאפילו אם גירשה בעלה מחמת הפריצותא, מותרת לכהן (הדיוט) כיוון דלא חיישינן לזנות עד שנדע דבר ברור.
מאי טעמא? זנות לא שכיחא, ויש לתלות שרק מעשה פריצותא בעלמא הוא דחזו לה, ואינו פוסלה לכהונה.  5 

 5.  הריטב"א בשם רבינו פירש שרבא מדבר בנשואה שיצא עליה קול מזנה, שאין חוששין, רק תולין בפריצותא. ואף על פי שבלאו הכי הרי יצא עליה קול לאחר נישואין אין חוששין לה, הני מילי בקול של גירושין, שעוקר ומבטל הנישואין, אבל זנות ושאר דברים הפוסלים לבעלה, תצא. ועיין אחיעזר ח"א ס"ה סק"י שבאר שיטה זו.
ומעמידה הגמרא כתנאי!
אשה  6  שאכלה בשוק או שגירגרה - הלכה כשהיא נטוית גרון בשוק, או שהניקה בשוק, בכולן, רבי מאיר אומר: תצא מבעלה. לפי שחוששין שזינתה.

 6.  התוס' פירשו שמדובר בבתולה שיצא עליה קול קודם נישואין, ונישאת לכהן שאז תצא לר' מאיר, ולר' יוחנן בן נורי אמרינן אם כן לא הנחת לאברהם אבינו בת שיושבת תחת בעלה כהן שהרי הבעל אינו יודע בקול שקודם לנישואין ויגרשנה. ולפי דברי הריטב"א בהערה 5 שרבא דיבר על נשואה שחוששין לקול זנות (אלמלי פריצותא בעלמא וכו') אפילו לאחר נישואין, הכי נמי איירי בנשואה שלר"מ חוששין לזנות ולר' יוחנן בן נורי אמרינן אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו'. וברמב"ם פי"ז מאיסו"ב פסק שבבתולה שיצא לה שם מזנה פריצואת בעלמא הוא דחזו לה כרבא וכר' יוחנן בן נורי, ואילו בפט"ו שם הכ' כתב שבאשת איש שיצא עליה קול מזנה חוששים לה. ובב"ח סי' ב ס"ז תירץ שרבא אמר דווקא בבתולה לפי שקל לאנשים להוציא עליה לעז, אבל על נשואה לא יוציאו לעז בחינם לאוסרה על בעלה ולהאשימה באיסור א"א החמור.
רבי עקיבא אומר: לא תצא אלא משעה שישאו ויתנו, ידברו בה נשים הטוות מוזרות (פשתן משזר, תוס' סוטה כז א) בלילה לאור הלבנה, שדרכן לדבר בחשיבות המעשים שבעיר.
אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, לפי שעל כל אחת יוכלו שונאיה להוציא קול בחינם.
והתורה אמרה (דברים כב) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערוות דבר".
ולהלן (שם ט) הוא אומר: "על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר". ומקישם הכתוב:
מה להלן, בעדים צריך שתהא ידיעת דבר ברור.
אף כאן, במגרש את אשתו משום דבר ערווה, אינו חייב להוציא עד שיהא דבר ברור.  7  ורבא סבר כרבי יוחנן בן נורי.

 7.  הקשה הראב"ד, הא קימא לן כתובות עב. העוברת על דת יהודית תצא שלא בכתובה ותירץ הרמב"ן דאף על פי שמצווה לגרשה, אינה חובה!
תנו רבנן:
א. יצא על בתולה קול שהיא בעולה, אין חוששין לה לאוסרה להינשא לכהן  8  גדול שאסור בבעולה.

 8.  ובתוס' פירשו לענין לאוסרה משום ביאת נתין וממזר שפוסלה לכהונה וע' פני יהושוע.
ב. יצא על פנויה קול שהיא נשואה מלפני זמן מה, אין חוששין לה.
ג. וכן אם יצא עליה קול שהיא ארוסה,  9  אין חוששין לה. ד. יצא על פנויה קול שנישאת היום, אם אמרו שהיא נשואה לפלוני מסויים, חוששין לה, כדקתני במשנתנו.

 9.  האבני מילואים ס' מו סק"א כתב שהחידוש בארוסה הוא על פי דברי הרא"ש בתשובה שאם ראו מי ששלח סבלונות ואמר זו לפלונית שמאורסת ויצא קול מחמת זה שהיא מאורסת, לא חוששין שדרך לקרות למשודכת מאורסת ועד שלא יראו עדי קידושין לא חייש' לה.
אבל כשלא אמרו "לפלוני", אין חוששין לה.
ה. אם יצא קול: פלונית מתקדשת היום בעיר אחרת,  10  אין חוששין לה.

 10.  ופירשו הב"ח והאבנ"מ בסימן מו. שאם אמרו את שם העד חוששין לה דמאי נפק"מ בעיר זו או בעיר אחרת, ועל כרחך שאמרו אשה פלונית נתקדשה באיזה עיר ולא אמרו שם העיר שאין חוששין לקלא כי האי.
ו. יצא קול שהיא ממזרת, אין חוששין לה.
וכן שהיא שפחה, אין חוששין לה.
ז. יצא קול: הקדש פלוני נכסיו! אין חוששין להן, לאסור עליו להשתמש בהן.
ח. יצא קול "הפקיר פלוני נכסיו", אין חוששין להן.
אמר עולא, הא דקתני במתניתין "יצא קול שהיא מקודשת" חוששין לה, לא מדובר ששמעו רק קול הברה - שמועה.
אלא, כדי שיהו נרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין, ואומרים פלונית מתקדשת היום, שיש בכל זה ראיה לחוש לקול.  11 

 11.  הקשו הראשונים הא תינח בקידושין, בגירושין איזה קול יש, ותירץ הרשב"א שבאמת מה שצריך בקידושין את כל הפרטים המוזכרים בגמ' זה כדי שלא יהא אמתלא לומר הא לא היה שמחה וכדומה לפיכך צריך את כל הפירוט אבל בעלמא סגי בשיחת האנשים. ובריטב"א תירץ דבגירושין הקול יהיה כדר' אבא לקמן דלא פליגי.
ופרכינן: וכי השמועה שפלונית עתידה להיות "מתקדשת היום" דיה לאסור אותה? ודלמא לבסוף, לא אקדשה.
ומשנינן: אימא כך יצא הקול "פלונית כבר נתקדשה היום לפלוני".
וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה (התוס' גרסו ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים), ואומרות: פלונית מתקדשת היום.
ופריך "מתקדשת"? ודלמא לבסוף לא אקדשה?
אלא אמר רב פפא: אימא "פלונית נתקדשה היום".
וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים.
אם אמרו דבר, פלונית נתקדשה היום, זה הוא קול.
ואם לא אמרו דבר, אלא שתקו, זהו אמתלא, השוברת ומבטלת את הקול.
ומקשינן: והא אם לא אמרו, אין כאן לא קול, ולא כלום, ומאי קאמרינן זהו אמתלא?
ומתרצינן: רבה בר בר חנה בא לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר לקמן, אמתלא שאמרו מבטלת את הקול, היא אפילו אם יצאה האמתלא מכאן עשרה ימים.
קא משמע לן, שאם לא אמרו קול גמור, אלא קול מסופק, כגון קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, הוא דהוי אמתלא, לפי שיצא הקול עם האמתלא בחדא מחתא.
הא אם אמרו פלונית נתקדשה היום, ולאחר זמן הוסיפו אמתלא, לא הוי אמתלא.
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקלא, לא מדובר ששמעו קול הברה בלבד, אלא כדי שיאמרו אינשי: פלוני אמר שאשה פלונית מקודשת, ואפשר לבדוק מהיכן שמע, מפלוני אחר, ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין למצא מקור השמועה, עד שמגיעין לידיעת דבר הברור מי הם  12  העדים שראו את הקדושין, שאז חוששין לקלא.

 12.  כתבו התוס' מסתמא לא פלג ר' אבא אדעולא רק בבעולא שיש רגלים לדבר א"צ דבר ברור והכא שאין רגלים לדבר צריך דבר ברור. והר"ן כתב לדייק מדברי הרמב"ם עוד חילוק שבקול דעולא צריך שיאמרו היום נתקדשה ולא מימים רבים, אבל בקול דר' אבא אין צריך היום. ועוד שבקול דעולא צריך אינשי טובא משא"כ בקול דר' אבא מספיק ב' עדים. ובשולחן ערוך מו. ב. מבואר שגם לפי ר' אבא צריך שיאמרו שנים, ראינו שמחת אירוסין ושמענו שהיו שני עדים והלכו למדינת הים וכך דקדק הלח"מ בדברי הרמב"ם וע' ב"ח שהאריך בזה.
ופרכינן: אם ידעינן בדבר הברור בפני מי נתקדשה, הא עדות מעלייתא הוא!
וכי משנתנו באה להגיד הלכות עדות, שעדים נאמנים!?
ועוד, מהו "יצא שמה בעיר", והא עדות גמורה היא זו. (ריטב"א)
ומתרצינן: אלא, כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הא דחוששין לקול, לא מדובר ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע, מפלוני. ופלוני מפלוני, שאמר  13  פלוני ופלוני היו עדי קידושין, והלכו להם למדינת הים, שאי אפשר לברר בירור גמור, בכי האי גוונא חוששין לקול. (ואף על פי שאין נרות דולקים ומיטות מוצעות).

 13.  וכתב הרא" דווקא שיש עכשו שנים שאומרים שמענו משני העדים שנתקדשה והלכו למדינת הים. והרמב"ם הכשיר אם בא אחד ואמר שמעתי מתרי שראו את העדים, וכ' המ"מ שכן מורה לשון הגמרא. והרשב"א פירש שהגיע אחד ואמר שמעתי מראובן שנתקדשה בפני שנים ואחד אמר שמעתי משמעון שנתקדשה בפני שנים ומצרפין עדותן.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אם באו העדים ממדינת הים, ואמרו לא היו דברים מעולם, ולא נתקדשה פלונית בפנינו, האם מבטלינן קלא,  14  ומותרת לעלמא בלי גט, או לא מבטלינן קלא.

 14.  פירוש נוסף כ' רש"י שמענו קול יוצא מפי נשים שהלכו העדים למדינת הים האם משתיקין את הנשים שלא יתפרסם הקול או לא. והתוס' דחו דבריו. דעת הרמ"ה הובא בריטב"א שאם אמרו העדים לא היו דברים מעולם בוודאי מבטלינן קלא. והספק כאן הוא כשחזרו העדים והוסיפו אמתלא לקול שיצא מעיקרא.
אמר ליה רב יוסף: מדאמר רב חסדא שאין מכשירין את הקול עד שישמעו מפי אנשים הכשרים, שאמרו בפני פלוני ופלוני נתקדשה פלונית, והלכו למדינת הים, שמע מינה שאם יש ריעותא בקול, כגון שהוציאוהו אנשים שאינם כשרים, לא חיישינן לקלא. ואם כן הוא הדין שאם אחר כך חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם, מבטלינן קלא.
אמר ליה אביי לרב יוסף, אדרבה, תוכיח מהא דאמר רב ששת, אפילו אם נודע שנתקדשה בפני עדים מפי נשים, הוי קול, שמע מינה אין חוששין בהוצאת הקול שמא אינו נכון. ואם כן, הוא הדין לא מבטלינן קלא, אם יאמרו העדים לא היו דברים מעולם.
אמר ליה רב יוסף: אחרוותא נינהו, מקומות חלוקים במנהגם, בסורא נהגו שאם חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלי קלא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא.
ההיא אשה דנפק עלה קלא בעיר דאיקדשה לבר בי רב (שנתקדשה לאחד מבני הישיבה).
אתייה (שלח והביא) רב חמא לאביה של האשה, ואמר ליה: אימא לי היכי הוה עובדא? אמר ליה אביה: אותו בחור, על תנאי קידש את בתי אדעתא - על מנת דלא אזיל שלא ילך לבי חוזאי, ולבסוף אזל, ובטלו הקידושין.
אמר ליה רב חמא: כיוון דבעידנא דהואי קלא, בזמן שהיה קול גמור, לא הואי עמו אמתלא, הרי עכשיו, לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא לבטל הקול.
ההיא אשה דנפק עלה קלא, דאיקדשה בפני עדים לפלוני באציפא בתוחלא (תמר שלא נתבשל כל צרכו, והונח בחותלות - שהם כלים העשויים מכפות תמרים, להתבשל בהם. ואחר שאוכלים אותו, נשאר על הגרעין מבשר הפרי, שלא נפרד בשעת אכילה, והוא נקרא ציפה לשון ציפוי ובאותו בשר קידשה), בעינא, על מעין של מקום הנקרא "דבי שיפי".
שלחה רב אידי בר אכין לקמיה דאביי, לשאול: אם יבואו העדים ויאמרו לא נתקדשה בפנינו, כי האי גוונא, מאי?
האם יכול הקול להתבטל או לא.
אמר ליה אביי: אפילו למאן דאמר שבעלמא לא מבטלינן קלא, משום שעדיין יש חשד לאנשים שמא בכל אופן נתקדשה, לכן מצריכים גט לחומרא, אבל בהא, שקידשה בציפא דתוחלתא, מבטלינן קלא, ואינה צריכה גט להינשא לאחר. משום שמימר אמרי אינשי: עיינו רבנן בקידושיה, ולא הוה בהו שווה פרוטה, ומעיקרא לא נתקדשה.

דרשני המקוצר[עריכה]