פרשני:בבלי:גיטין כב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין כב ב

חברותא

רבי אליעזר (בן שמוע, התנא) היא, דאמר: עדי מסירה כרתי, שעדי המסירה הם עיקר הגט, ואי אפשר לגרש בלעדם, וגם כאשר האשה באה לינשא, היא צריכה להביא את אותם העדים שהגט נמסר בפניהם.  50  הלכך אין לחשוש שמא האשה תזייף את הגט, ותשמיט ממנו תנאי שהיה כתוב בו, שהרי עדי המסירה חייבים לקרוא את הגט בשעת מסירתו, ואם יש בו תנאי, הם יזכרו אותו.

 50.  רק כאן בגט שנכתב על דבר שיכול להזדייף. אבל בשאר גיטין אינה צריכה להביא עדי מסירה, שלכך תיקנו חכמים עדי חתימה אליבא דרבי אלעזר מפני תיקון העולם שאם ימותו עדי המסירה או ילכו למדינת הים, שתוכל לינשא על ידי עדי חתימה, דאמרינן מסתמא נעשה בהכשר. לעיל עמוד א תוס' ד"ה מאן.
אבל לדעת רבי מאיר, שעדי חתימה כרתי, ואין צריך כלל בגט עדי מסירה, אין האשה צריכה להביא את עדי החתימה כאשר היא באה להינשא, אלא היא מציגה את הגט, ומאשרת את חתימת העדים על ידי עדים המכירים את החתימות. ולכן יש לחשוש שמא נכתב בגט איזה שהוא תנאי, והיא יכולה לזייף אותו, מבלי שיכירו בכך.  51  ואמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אלעזר גט שנכתב על נייר מחוק ודיפתרא, אלא לאלתר, בו ביום שנמסר היא יכולה להביא אותו לפני הבית דין (עם עדי המסירה), ויתירו אותה להינשא, שהרי באותו יום עדיין זוכרים העדים את תוכנו.

 51.  רש"י, וכתבו תוספות דמשמע מדבריו שאם היו באים לפנינו עדי החתימה ומעידים על תוכנו היה כשר. ואי אפשר לומר כן דלר' מאיר צריך שיהא הגט מוכיח מתוכו ובדבר שיכול להזדייף אין הגט מוכיח מתוכו כלום. לעיל עמוד א תוס' ד"ה מאן. והרשב"א כתב שאפשר שרש"י סובר כדעת ר"ת שלא צריך שיהא הגט מוכיח מתוכו אפילו לרבי מאיר. אלא דאם כן קשה אמאי לא העמידו את המשנה כרבי מאיר וכגון שהביאה את עדי החתימה ומעידין על תוכנו ותירץ בקרבן נתנאל סי' כ"ה אות פ' דמכל מקום לכתחילה אינו כשר לרבי מאיר שמא יסמכו על חתימת ידם לבד, דבשלמא לרבי אלעזר תמיד בכל גיטין אמרינן ליה זיל אייתי עדי מסירה כשעדי מסירה לפנינו.
אבל מכאן ועד עשרה ימים, לא!
דחיישינן דילמא הוה ביה תנאה, שמא היה כתוב בגט איזה שהוא תנאי, וזייפתיה, והיא מחקה אותו וזייפה את הגט, והרי העדים כבר שכחו מהתנאי.
ורבי יוחנן אמר: אפילו מכאן עד עשרה ימים הוא כשר. דאם איתא דהוה ביה תנאי, מידכר דכירי. שגם לאחר זמן רב עדיין זוכרים העדים את תוכנו.
ואמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגט, שאינו נועד אלא להתיר את האשה להינשא, והיא יכולה להביא את הגט מיד לבית הדין, והם יתירו אותה, ושוב לא תצטרך להציג את הגט, שכיון שהותרה בבית דין, יש קול לדבר, וזוכרים אותו.
אבל בשאר שטרות, שנועדו לזמן ארוך לגביית חובות, לא! הם אינם כשרים ליכתב על דבר שיכול להזדייף. כי המלוה עשוי להוציא את השטר לאחר זמן רב, כאשר עדי המסירה כבר שכחו ממנו, ואנו מסתמכים על עדי החתימה בלבד,  52  והוא מזייף את תוכנו, ומשאיר רק את עדי החתימה במקומם.

 52.  רש"י. ותוספות הקשו דלמה יטעו לסמוך על עדי חתימה בשטר שיכול להזדייף. וביארו דהטעם משום דגזה"כ בשאר שטרות דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים ושטר שיכול להזדייף ואינו יכול לעמוד ימים רבים פסול אפילו לאלתר. תוס' ד"ה אבל.
דכתיב בספר ירמיה על שטרי מכר "ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים", הרי שהשטר צריך להיות עשוי מדבר הראוי לעמוד ולהתקיים.  53 

 53.  הר"ן כתב שדבר שיכול להזדייף אינו ראוי לעמוד ימים רבים שמעצמו הוא נמחק.
ורבי יוחנן אמר: אפילו בשאר שטרות הכשיר רבי אלעזר על דבר שיכול להזדייף, על אף שלא יוכלו להשתמש בשטר כזה רק לאלתר. כי רק בגט סובר רבי יוחנן שהעדים זוכרים גם כעבור זמן רב, ולא בשאר שטרות שיש בהם הרבה תנאים (תוספות).
ומקשינן: והכתיב "למען יעמדו ימים רבים", ומשמע שהשטר אינו כשר אלא אם כן הוא יכול לשמש גם לזמן רב!? ומתרצינן: התם, עצה טובה קמשמע לן ירמיה, שישימו את השטר בכלי חרש, כדי שיוכל לעמוד ימים רבים. והוא הדין שיכתבו על דבר שאינו מזדייף, כדי שיוכל לשמש לימים רבים. ולא שהוא תנאי בכשרות השטר, אלא שגם שטר שאינו משמש אלא רק לאלתר, הרי הוא כשר.
מתניתין:
הכל כשרין לכתוב את הגט, ואפילו חרש שוטה וקטן.
האשה כותבת את גיטה, ומקנה אותו לבעלה, והוא חוזר ונותנו לה לשם גירושין.  54 

 54.  הקשה הר"ן דהא מיחסרא הקנאת האשה לבעל בין כתיבה לנתינה והוי ליה מחוסר כתיבה והקנאה ונתינה. וכתב דמתוך הדחק יש לומר דהקנאה כיון שאינו מעשה בגופו של גט לא מיקרי "מחוסר" דדומיא דכתיבה בעינן שלא יהא מעשה הדומה לכתיבה בין הכתיבה לנתינה כדכתיב וכתב ונתן.
והאיש כותב את שוברו, שטר הראיה שהאשה נותנת לבעלה על פרעון הכתובה, הוא יכול לכתוב במקומה ולמוסרו לאשה שתחתים עליו עדים ותחזיר לו.
שאין קיום הגט, אלא בחותמיו! ויתבאר בגמרא.
גמרא:
והוינן בה: כיצד מכשירה המשנה את החרש שוטה וקטן לכתוב גט? והא לאו בני דיעה נינהו, ואינם יודעים לכתוב את הגט לשמה!?
ומתרצינן: אמר רב הונא:

דרשני המקוצר