פרשני:בבלי:גיטין פט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פט ב

חברותא

ההיא אשה דנפק עלה קלא באיקדשה בפני עדים  לאחד מבני מקום פלניא, ולא היו אומרים למי. ובאו העדים ממדינת הים, ואמרו, מעולם לא העדנו על אשה זו שנתקדשה.
אמר רבא: אפילו למאן דאמר בעלמא לא מבטלינן קלא משום חשד שמא אכתי מקודשת היא, בהא, מבטלינן קלא, כי מימר אמרי אינשי, בוודאי עיינו רבנן בקידושיה, ונתברר להם שקידושי קטן הוו, ומשום הכי התירוה להנישא לאחר בלא גט.
ההיא אשה, דנפק עלה קלא דאיקדשה לפלוני, שהוא קטן שלא הגיע למצוות, הנראה בגופו כגדול. ומיבעיא לן אם יבואו עדים ויאמרו, לא נתקדשה בפנינו, האם נבטל הקול, משום דאמרי אינשי קטן הוא ולא היו קידושין. או דלמא, לא נבטל הקול, כיוון שהוא נראה כגדול, ולא ידעי אינשי שהוא קטן, ויבואו לידי חשד שעדיין אשת איש היא.
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא כי האי גוונא, ואמרו חכמים שמבטלינן קלא, ולא חוששין לחשד, משום שאנשים רואים גם על מי שנראה כגדול, שעדיין הוא קטן, שלא הגיע "לפלגות ראובן", שנאמר בהם "לפלגות ראובן גדולים חקרי לב".
והיינו שלגדולים יש חכמה וחקרי לב, אבל קטן רואים עליו שאין לו דעה כגדול. ואין חוששין שמא יאמרו גדול הוא, ומבטלינן קלא היות ויאמרו אנשים שעיינו רבנן בקידושין אלו, והוברר להם שקידושי קטן הוו.
שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא.
אמר רבה בר רב הונא: אמתלא שאמרו שמבטלת את הקול, אפילו אם יצא הקול עכשיו, ולא הגיע קול האמתלא מכאן ועד לאחר עשרה ימים, מתבטל קול משום האמתלא.
רב זביד אמר: במקום שיכולה להיות אמתלא, חוששין לאמתלא גם אם לא יצאה האמתלא עם הקול.  1 

 1.  מרש"י משמע שלא נחלקו רב זביד ורבה בר רב הונא, אלא כל אחד אמר דבר נפרד. אך הרמב"ן כתב שרב זביד חולק, וסובר שלא תולים באמתלא שלאחר עשרה ימים.
איתיביה רב פפא לרב זביד: הרי שנינו במשנה: ובלבד שלא תהא שם אמתלא. משמע, אם לא תצא האמתלא עם הקול, לא חוששים לאמתלא, אף על פי שיכולה להיות אמתלא.
אמר ליה רב זביד: במשנתנו נמי, במקום שיכולה להיות אמתלא קאמר, שמבטלינן קלא.
אמר ליה רב כהנא לרב פפא, וכי את לא תיסברא כרב זביד, שבמקום אמתלא מבטלינן קלא?
והתנן: אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת בעליך", תקנו רבנן שנאמין לו. והקילו להאמין אפילו לעד אחד, על אף שאין דבר שבערוה בפחות משני עדים, כדי שלא תישאר האשה עגונה (וכפי שמתבאר בתחילת פרק האשה רבה, במסכת יבמות, על סמך מה התירו חכמים זאת). ואם הלכה האשה ונישאת, ואחר כך חזר בעלה הראשון, תצא מהראשון, כי אשת איש שנבעלה אסורה לבעלה (ואין לה את ההיתר של אנוסה, ומהטעם שמבואר שם במסכת יבמות), וצריכה ממנו גט. ואף מבעלה השני, אף על פי שעתה התברר שלא חלו קידושיו, הצריכוה רבנן שתקבל ממנו גט, כדי שלא יבואו לומר, גירשה ראשון, ונישאת לשני, וחוזרת לראשון בלא גט - נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.
אבל אם לא נישאת לשני, אלא רק נתקדשה לו, ואחר כך בא בעלה, אמרינן (ביבמות פח ב) שהיא מותרת לחזור לבעלה הראשון. ואין צריכה גט משני.
ומדוע לא הצריכוה גט משני?
לאו, משום דמימר אמרי אינשי, השני על תנאי קידש, שאם יבא בעלה הראשון לא יחולו קידושיו, ולכן יוצאת ממנו בלא גט, ואין חשש שמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט.
ומוכח, שתולין באמתלא,  2  שנתקדשה על תנאי, אף על פי שלא יצאה האמתלא, ולא שמענו שקידשה על תנאי, וכרב זביד, שאמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא.

 2.  הריטב"א פירש שנקרא מקום אמתלא לפי שראינו שרק נתקדשה ולא נשאה, ויש בכך ראיה שממתין לראות אם ישוב בעלה הראשון ויתבטלו הקידושין, או לא.
אמר ליה רב פפא: שאני התם, דאתי בעל הראשון ומערער שמעולם לא גירשה, ולא חלו קידושי שני, לפיכך לא צריכה גט משני.
ופרכינן: אי הכי, נישאת נמי, לא נצריכה גט משני, משום שהבעל הראשון טוען מעולם לא גירשתיה, ולא יבואו לידי חשד שמא גירשה ראשון ונשאה שני, ויוצאה ממנו בלא גט.
ומסיק רב פפא: אלא, נישאת, דעבדא איסורא, קנסוה  3  רבנן להצריכה גט משני.

 3.  למסקנת הגמרא, אין ראיה לרב זביד. והריטב"א כתב שאין הלכה כמותו. אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו כמוהו.
נתקדשה, דלא עבדה איסורא, לא קנסוה רבנן. אבל לשמא יאמרו אשה יוצאה בלא גט לא חיישינן.
אמר רב אשי: כל קלא דלא איתחזק בבי דינא, שלא אמרו בית דין שיש לחוש לקול זה, לאו קלא הוא, ולא חיישינן ליה.
ואמר רב אשי: כל קלא דבתר נישואין, אם לאחר שנישאת יצא קול שכבר נתקדשה לאדם אחר לפני כן, לא חיישינן ליה  4  להצריכה גט מראשון. שאם אתה חושש לקול, נצטרך להוציאה מתחת בעלה, דקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, משום הכי תקנו שלא ניחוש לקול, ותישאר תחת בעלה.

 4.  ברש"י מבואר שאין חוששים לקול משום שתיאסר לבעל הראשון ולבועל, וטעם זה שייך רק ביצא קול מהנישואין, ועיין פני יהושע לקמן צ א אם יצא קול לאחר הנישואין ומת בעלה, האם חוזר וניעור הקול לענין שתצטרך גט מהראשון.
ומדייקת הגמרא מדברי רב אשי: הא קלא דיוצא בתר אירוסין, חיישינן ליה, ונצריכה גט מראשון כדי שתוכל להישאר תחת בעלה השני.
רב חביבא אמר, אפילו קלא דבתר אירוסין, נמי לא חיישינן ליה להצריכה גט מראשון, כדי שלא תתגנה על בעלה.
וכן הלכתא, דלא חיישינן ליה.
אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי מדרשא של רב לשמואל:
ילמדנו רבינו, אשה שיצאה עליה קול שקיבלה קידושין מראשון, ובא אחר וקידשה קידושי תורה בפני עדים, מהו?
שלח להו שמואל: תצא משני, והעמידו הדבר על בוריו!
בידקו את מקור הקול, אם אמת הוא או לא, והודיעוני.
ותמהינן: למאי הוצרך שמואל לבדוק את הקול?
אילימא משום דאי מגליא מילתא דהקול היה שקר, וממילא קידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו, ואז מבטלינן קלא ומתירין לה לישאר תחת בעלה.
והא נהרדעא, אתריה מקומו דשמואל הוא,  5  ואמרינן לעיל דנהרדעי לא מבטלי קלא!?

 5.  התוספות העירו, הרי תלמידי רב לא היו מנהרדעא, והם נהגו לבטל קול כמנהג סורא, ותירצו, ששמואל לא היה פוסק שלא לפי מנהג מקומו.
אלא, מה שהוצרך לבדוק את מקור הקול, על כרחך הוא משום דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא באמת קידושי מעליא נינהו, והקול היה אמת, שוב לא צריכה גט משני, משום שלא חלו קידושיה מעיקרא.
ופליגא שמואל אדרב הונא.
דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקידשה קידושין מאחר, אף על פי שהיא בחזקת אשת איש, חיישינן שנתגרשה מבעלה הראשון, ומקודשת לשני, וצריכה גט ממנו.
ומקור דברי רב הונא הוא מדרב המנונא.
דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה "גירשתני", נאמנת.  6  משום שחזקה "אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה".

 6.  הרמב"ם נקט שנאמנת לגמרי, ויכולה להנשא לאחר. אבל הראב"ד כתב שאסורה להנשא לאחר, אלא שיש בה תפיסת קידושין.
והכא נמי, אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאדם אחר,  7  חיישינן לקידושיו, היות שאין אשה מעיזה פניה להתקדש לאדם אחר בעודה נשואה.

 7.  בהגהות רע"א איגר לשו"ע סימן מ"ו הביא תשובות הר"א ששון שאם קיבלה קידושין מכהן, לא חיישינן שכבר נתגרשה, כי ממה נפשך, אם נתגרשה, הרי היא עוברת עתה באיסור גרושה לכהן, ולפיכך תולים שלא התגרשה
ואידך - שמואל אמר, כי אתמר דרב המנונא שאינה מעיזה בפני בעלה, היינו דווקא בפניו. אבל שלא בפניו, מעיזה ומעיזה. והכא, בנתקדשה לאחר שלא בפניו מדובר, ותלינן שהיא עדיין נשואה לראשון, לפיכך אינה צריכה גט מהשני.
ועתה, חוזרת הגמרא לבאר את דברי שמואל, שאמר העמידו דבר על בוריו.
לא מצאו דבר על בוריו, שלא נתברר להם מקור הקול, מהו?
אמר רב הונא: מגרש הראשון, שיצא קול שהוא קידשה, ונושא שני, אם ירצה.
ודייקינן: אבל לומר שמגרש השני ונושא הראשון, לא אמרינן.
מאי טעמא? - אתי למימר, קידשה ראשון וגירשה, וקידשה שני, וגירשה, והשתא מחזיר הראשון את גרושתו מן האירוסין, וקיימא לן שאסור  8 .

 8.  הקרבן נתנאל אותט הביא בשם הסמ"ג שמכאן מוכח שאסור להחזיר גרושתו לאחר שהתארסה לאחר.
רב שיננא כריה דרב אידי אמר: הא דאמרינן מגרש ראשון ונושא שני, לאו דוקא, ואף מגרש שני ונושא ראשון, ולא חיישינן שמא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו מהאירוסין, דמימר אמרי אינשי,  9  עיינו רבנן בקידושיה לשני, וראו שקידושי טעות הוה, ומשום הכי חזרה לראשון ולא יבואו לחושדו.

 9.  הקשה המהרש"א, הרי יותר מסתבר לומר שקידושי השני היו אמת, שקידש לפנינו בעדים, ולא קידושי הראשון, שלא היו אלא קול, ולכן אם מגרשה השני, מותרת לראשון, לפי שאינם אלא קול. עיין בריטב"א וברשב"א שנחלקו ראשונים בדבר.
יצא עליה קול שנתקדשה מזה, ואחר כך מזה, מהו?
אמר רב פפא: אף זו, מגרש זה שיצא עליו קול שקידש ראשון, ונושא השני, ולא להיפך, משום שהכא נמי חיישינן שמא יאמרו גירשה ראשון ונשאה שני, וגירשה, ועכשיו היא חוזרת לראשון, ונמצא מחזיר גרושתו מהארוסין.
אבל אמימר אמר: מותרת לשניהם - או נושא ראשון ומגרש שני, או מגרש ראשון ונושא שני.

דרשני המקוצר