פרשני:בבלי:פסחים קה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים קה ב

חברותא[עריכה]

אומר עליו בליל שבת  קידוש היום, ולא ישאירנו למחר לשתותו לכבוד היום באמצע הסעודה. מפני שקידוש היום קודם לכבוד יום.
ואם איתא שאפשר לקדש כל היום כולו - לישבקה, ישאיר את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי! יקדש עליו, ויקיים בזה גם מצות כבוד היום (במקצת, אעפ"י שאינו שותהו בתוך הסעודה)?  1 

 1.  ובלילה יאכל בלא קידוש. ואין איסור בדבר הואיל ומניעתו מהקידוש הוא כדי לקיים בו מצוה אחרת של כבוד היום. מאירי.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: חביבה מצוה בשעתה! שהרי מצינו שמקריבין על המזבח בשבת את האיברים של קרבנות הציבור של שבת, אעפ"י שמעיקר הדין אפשר להקריבם גם במוצאי שבת.
והכא נמי, עדיף שיקדש בלילה שהוא עיקר זמנו, מאשר להמתין למחר, למרות שיקיים אז גם את מצות כבוד היום.
ומקשה רבינא: ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתה לגבי ברכה?
והא תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת ומבדיל על הכוס - מברך על היין תחילה ברכת בורא פרי הגפן, לפי שברכת היין תדירה יותר משאר הברכות. ואחר כך מברך על המאור, ועל הבשמים (כדברי בית שמאי. ובית הלל סברי בשמים לפני מאור, כמנהגנו).
ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. לפי שהיא ברכה ארוכה והשאר הן ברכות קצרות, לפיכך אומרה לבסוף.
ואם אין לו אלא כוס אחד ולא ישאר לו יין לכוס של ברכת המזון אחר סעודתו במוצאי שבת - מניחו לכוס עד לאחר המזון, ומשלשלן מחברן כולן את כל הברכות לאחריו, שאומר את כולן לאחר ברכת המזון על אותו הכוס.
ומוכח שלא אמרינן חביבה מצוה בשעתה! שלא עדיף להבדיל מיד במוצאי שבת קודם הסעודה, על אף שאז הוא שעת הבדלה.  2 

 2.  מכאן ראיה שמי שלא קידש בלילה שמקדש והולך כל השבת אינו בגדר תשלומין (עיין לעיל קה א בעיונים 9) אלא כל היום נחשב זמנו. דאל"כ מה מקשה הגמרא מקידוש להבדלה שמניחו לאחר המזון, דאז ודאי עדיין זמנו, משא"כ בקידוש אין לו לאחר עד למחר שהוא רק בגדר תשלומין. שו"ת ר"ש איגר או"ח סי' ו.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: אנא - לא חכימא אנא! לא אמרתי זאת מדעתי שחביבה מצוה בשעתה. ולא חוזאה אנא! אינני מגיד עתידות, ולא יחידא אנא לא אמרתי זאת משמו של אדם יחיד.
אלא, גמרנא, כך שמעתי בישיבה, וסדרנא אנא מסדר שמועות (הלכות) לפני רבותי תמיד, וכן מורין בבי מדרשא כוותי.  3 

 3.  האור שמח כתב לבאר "המליצה הצחה אשר לא מצאנו כמוה בש"ס" שסברא זו דאפוקי יומא מאחרינן ליה תלויה בפלוגתא דאמוראי לעיל (קב ב) לענין סדר קידוש והבדלה ביו"ט שחל במוצ"ש. דרב ולוי ורבנו סברי שקידוש קודם להבדלה משום דאפוקי יומא מאחרינן. ור' יהושע בן חנניה ושמואל ורבה סברי שהבדלה קודמת לקידוש, ולית להו הך סברא דאפוקי יומא מאחרינן. וקאמר רב נחמן בר יצחק שהוא אינו מהסוברים שהבדלה קודמת לקידוש אלא מהסוברים שקידוש קודם להבדלה. וקרא לכל אחד בכינויו. שרבי יהושע בן חנניה נקרא חכם (בכורות ח ב "חכימי דיהודאי אנא"). ושמואל נקרא חוזה שהיה חוזה בכוכבים (ברכות נח ב "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא"). ורבה נקרא יחידאה (ב"מ פו א "אני יחיד בנגעים"). ולוי נקרא גמרנא (סנהדרין יז ב "למדים לפני חכמים - לוי מרבי"). ורב נקרא סדרנא (חולין קלז ב "ריש סדרא בבבל"). ועל רבנן קאמר "וכן מורין בבי מדרשא". אור שמח הל' שבת פכ"ט הי"ב.
וליישב קושיתך מהבדלה, יש לומר:
שאני לן בין עיולי יומא, הקידוש בכניסת יום השבת, לבין אפוקי יומא, להבדלה, שהיא ביציאת השבת.
כי לגבי עיולי יומא - כל כמה דמקדמינן ליה עדיף. ומחבבינן ליה להקדים ולעשות את הקידוש בליל שבת דוקא ולא ביום למחרת, כי חביבה מצוה בשעתה, וזריזין מקדימין למצוה.
אבל לגבי אפוקי יומא - מאחרינן ליה! כשיש איזו שהיא אמתלא, כגון היכא שאין לו אלא כוס אחד, מאחרין את ההבדלה עד לאחר המזון, כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא! שלא תראה השבת עלינו כמשא, שממהרין ליפטר ממנו.
שמע מינה מהא מתניתא תמני שמונה הלכות:  4 

 4.  הקשו התוס' דהוה מצי למימר תשע, דש"מ שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד. תוד"ה ש"מ. ובתוס' רי"ד תירץ דלא שייך לומר ע"ז לישנא ד"שמע מינה", שהרי זה עיקר הברייתא, דתני מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו.
א. שמע מינה: המבדיל בתפלה, שאומר אתה חוננתנו, צריך שיבדיל גם על הכוס.
דקתני בברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין, אעפ"י שבדרך כלל אנשים מבדילין בתפלה.
ב. ושמע מינה: ברכה, ברכת המזון, טעונה כוס.  5 

 5.  הרמב"ם בהל' ברכות פ"ז הט"ו פסק שברהמ"ז אינה טעונה כוס. וכתב הב"י סי' קפ"ב שהרמב"ם הוכיח כן מסוגיא אחרת בפרקין. ולדעתו צ"ל דכוונת הגמרא כאן שמע מינה שבהרהמ"ז טעונה כוס, היינו רק למצוה מן המובחר. אולם התוס' כאן ועוד ראשונים פסקו להלכה מכח סוגיא דידן שברהמ"ז טעונה כוס. והמחבר בשו"ע או"ח סי' קפ"ב הביא את שתי הדיעות ולא הכריע ביניהם. ועיי"ש במ"ב שמנהג העולם להקל שלא לחזר אחר כוס. אם לא כשיש לו יין בביתו, דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס. והקשו התוס' דלרבן גמליאל דסבר במסכת ברכות (מד א) דכל שבעת המינים טעונים ברכת המזון, אם נאמר דברהמ"ז טעונה כוס הרי יצטרך לשתות שוב יין, ולברך ברהמ"ז ולא יפטר לעולם. ותירצו דלא תיקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולא בכל ברהמ"ז. תוד"ה ש"מ ברכה. ובברכות תירצו דהיכא דאינו שותה בקביעות רק מלא לוגמיו (שזהו שיעור שתיה לענין ברכה אחרונה לדעתם) מודה ר"ג דאי"צ לברך ברהמ"ז. דאל"כ וכי לית ליה לר"ג כלל שיש ברכה מעין שלש. שם לז א. ד"ה נתן. ומכח קושיא זו כתב הבה"ג שאי"צ לברך ברכה אחרונה על כוס של ברהמ"ז. וכתב הרא"ש "ודבר תימה הוא. ושמא חשבו כבא מחמת הסעודה אעפ"י שהפסיק בברהמ"ז. והעולם לא נהגו כן".
דקתני שמניח את הכוס לאחר המזון כדי שיברך עליו.
ג. ושמע מינה: כוס של ברכה - צריך שיעור שיהא בו לפחות רביעית.
שאם לא כן היה יכול לחלק את הכוס שיש לו לשתים, ויוכל להבדיל בזמן, וגם ישאר לו יין לכוס נוספת לברך עליה לאחר מכן ברכת המזון.
ד. ושמע מינה: המברך על הכוס צריך שיטעום ממנו!  6 

 6.  לכתחילה צריך שיטעום המברך בעצמו ובדיעבד אף אם שתה אחד מהשומעים יצאו כולם ידי חובתן ואפילו אם השותה הוא תינוק כדמוכח במסכת עירובין (מ ב) שהגמרא שאלה למה לא יברכו ביוה"כ שהחיינו על הכוס ויתנו לקטן לשתות. רשב"ם. (לעיל ק ב לגבי קידוש כתב הרשב"ם דלכתחילה צריך שכל השומעים ישתו).
שאם לא כן היה יכול להבדיל תחילה, ולהשאיר את הכוס מלא לברכת המזון.
ה. ושמע מינה: טעמו - פגמו! שאם טעם מהכוס הוא נפסל לכוס של ברכה.
שאם לא כן היה יכול להבדיל ולטעום ממנו מלא לוגמיו, ועדיין ישאר רביעית לברכת המזון (ובאופן כזה מדובר כאן, שיש לו בכוס האחת יותר מרביעית. ו"אין לו אלא כוס אחד" היינו שיש בה יין פחות משתי רביעיות. תוס' ד"ה שמע מינה טעמו).  7 

 7.  הקשו התוס' דאכתי תיקשי למה לא טעם מהכוס ע"י ששפך ממנו לידו או לכוס אחר באופן שהכוס לא נפגם. ותירצו דבכוס של חובה כגון הבדלה וברהמ"ז צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית. תוד"ה ש"מ טעמו. והאחרונים הקשו שעדיין יש עיצה לשפוך לכוס אחר ולהשאיר רביעית בכוס הראשון וישתה ממנו ואח"כ יתקן את הפגימה ע"י שיחזיר את היין מכוס השני לראשון. ותירצו שהגמרא סברה עתה שאין מועיל תיקון של הוספת יין לכוס פגום, והכי קאמר: שמע מינה טעמו פגמו ולא מועיל שום תיקון. ורב אשי דחה ואמר שהטעם משום שאין בו שיעור, ולדבריו יש לומר דמהני תיקון, וכפי שאכן נפסק להלכה.
ו. ושמע מינה: טעם - מבדיל!
מי שאכל קודם הבדלה יכול עדיין להבדיל בערב ואינו צריך להמתין עד למחר ולהבדיל קודם האכילה (שיש מאן דאמר שסובר כן, לקמן קו ב). שהרי כאן הוא אוכל סעודתו קודם, ולאחר מכן הוא מבדיל.  8 

 8.  הקשה המהרש"א, מאי ראיה מכאן לגבי מי שטעם באיסור קודם הבדלה? דילמא שאני הכא שמותר לו לכתחילה לאכול קודם הבדלה. לעיל קב ב בתוד"ה מניחו.

דרשני המקוצר[עריכה]