פרשני:בבלי:פסחים קד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים קד ב

חברותא

ומסקינן: ולית הלכתא כוותיה! לפי שאין חותמין בשתים.
עולא איקלע לפומבדיתא.
אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: זיל אמטי ליה, לך והבא לעולא כלכלה סלסלה דפירי, וחזי היכי אבדיל. ועל ידי כן תוכל להתבונן כיצד הוא מבדיל.
לא אזל רב יצחק בעצמו, אלא שדר ליה לאביי במקומו שילך לעולא.
כי אתא אביי בחזרה, אמר ליה רב יצחק: היכי אמר עולא?
אמר ליה אביי: ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר, ותו לא. זו היתה כל הבדלתו, ולא אמר בה שאר הבדלות.
אתא רב יצחק לקמיה דאבוה, רב יהודה.
אמר ליה רב יהודה לבריה: היכי אמר עולא?
אמר ליה רב יצחק: אנא לא אזלי, אלא אנא שדריתיה לאביי אל עולא, ואמר לי שכך אמר עולא: המבדיל בין קודש לחול בלבד.
אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בנו: רברבנותיה דמר וסררותיה דמר, כלומר רברבנותך וסררנותך שלא הלכת בעצמך - גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה.
שלא יאמרו שמועה זו של עולא משמך אלא משמו של אביי. והרי אמרו שכל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו שפתיו דובבות בקבר.
מיתיבי: תניא: כל הברכות כולן, פותח בברוך, וחותם בהן בברוך, שיש בהם פתיחה וחתימה.
חוץ מברכת המצות כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב, וברכת הפירות, וברכה הסמוכה לחבירתה, כגון ברכות של שמונה עשרה, וברכה אחרונה שבקרית שמע.
(ואף על פי שקריאת שמע מפסיקה בין הברכות שלפניה ושלאחריה, בכל זאת נחשבת הברכה שלאחריה כברכה הסמוכה לברכה שלפני קריאת שמע, לפי שצריך לסמוך את ברכת "אמת ויציב" (או "אמת ואמונה" בערבית) לסוף קריאת שמע. הלכך הן נחשבות כברכה אריכתא אחת).  1  שיש מהן שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך. כגון ברכת המצות וברכת הפירות, שהן ברכות קצרות, ולפיכך אין בהן אלא רק פתיחה בלבד.

 1.  הרשב"ם. והתוס' כתבו שפסוקים אינם מהוים הפסק. ועוד כתבו שברכה שאחר פסוקים אינה צריכה פתיחה, היות שגם בלי הפתיחה ניכרת התחלה. וטעמים אלו גם נכונים לגבי "ישתבח", ו"יהללוך" שאחר הלל, ו"יראו עיננו", שאינם פותחים בברוך אעפ"י שיש הפסק בינם לברכה שלפניה. תוד"ה חוץ.
ויש מהן שחותם בברוך ואין פותח בברוך. כגון ברכה הסמוכה לחבירתה, שאינה פותחת בברוך כי הברכה הקודמת שנפתחה בברוך פוטרתה מכך.  2 

 2.  רש"י והרשב"ם. והתו' כתבו שחתימת הראשונה פוטרתה. תוד"ה חוץ. והסמיכות מהני גם לענין שהברכה השניה אי"צ שם ומלכות, אע"ג דקיי"ל שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. כס"מ הל' ברכות פ"א ה"ה. וכתב בדברות משה (עמ' רצה-ו) שאף לשיטת התוס' דחתימת הברכה הקודמת פוטרת את הברכה שלאחריה מפתיחה והרי בחתימה אין מלכות. י"ל ששם ומלכות אינם חיוב בפני עצמם להזכירם בכל ברכה רק שהוא דין באמירת "ברוך", שמבלעדיה אינה נחשבת לחשיבות ברכה. ובסמוכה הואיל והוא כבר עסוק בברכה שנעשה בחשיבות ברכה, נחשב גם ההמשך לחשיבות ברכה גם בלי שם ומלכות.
והטוב והמטיב, שהיא הברכה הרביעית בברכת המזון, אעפ"י שהיא סמוכה לחבירתה, לברכה הראשונה של ברכת המזון, שפותחת בברוך, מכל מקום גם היא פותח בברוך, כיון שהיא ברכה בפני עצמה, שניתקנה כהודאה על הרוגי ביתר (שאומר בה "הטוב" על כך שניתנו לקבורה, "והמטיב" שלא הסריחו). ואינו חותם בה בברוך, אעפ"י שאנו מאריכין בה קצת. כי מכל מקום, כולה הודאה אחת היא, והרי היא כברכת המצות והפירות.  3 

 3.  הרשב"ם. והתוס' כתבו שמה שאנו אומרים ג' מלכיות וג' הטבות וג' גמולות אין זה אריכות, לפי שהכל ענין אחד, שמזכיר שם שמים בהרבה לשונות. תוד"ה הטוב. ובמסכת ברכות כתבו שהיא נחשבת כמטבע קצר משום שמתחילה לא תיקנו בה אלא "הטוב והמטיב", ורק אח"כ הוסיפו בה הדברים האלה. שם מו ב תוד"ה והטוב. והרשב"א בברכות שם כתב שלכן אינה חותמת בברוך אעפ"י שהיא ארוכה מפני שברכה זו היא מדרבנן. ולא רצו לעשותה מעולה מהברכות שלפניה שהם מדאורייתא שיש בהם רק חתימה ולא פתיחה, וכאן יהא גם חתימה וגם פתיחה.

דרשני המקוצר