פרשני:בבלי:פסחים נ ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים נ ח

חברותא[עריכה]

מתניתין:
קרבן תמיד של בין הערביים נשחט ביום רגיל מימות השנה - בשעה שמונה ומחצה (לפי מנין שעות המתחיל בבוקר).
חצות היום היא סוף השעה השישית. והשעה "שמונה ומחצה" היא שעתיים וחצי אחרי חצות היום.
וקרב (כלומר - גמר הקרבתו של התמיד היא) בתשעה ומחצה. כי צריך לעסוק בו במשך שעה בהפשט עורו, בניתוח איבריו, בהדחת הקרב והכרעיים, ובהקטרת אימוריו על המזבח.
אך ביום י"ד בניסן, שבו מקריבים את קרבן הפסח, היו מקדימים את זמן שחיטת התמיד.
לפי שזמנו של קרבן פסח הוא דוקא לאחר תמיד של בין הערביים, כמו שיתבאר בגמרא. וכיון שהפסחים של כל העם היו מרובים, והיו צריכים להספיק לשחוט ולזרוק את דם הפסחים כולם עד השקיעה, היו צריכים לכך זמן מרובה. ולכן, הקדימו את שחיטת התמיד, כדי שישאר די זמן לאחריו לעשות את קרבן פסח.
ולפיכך בערבי פסחים - נשחט התמיד בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין כאשר חל ערב פסח בחול, ובין כאשר חל ערב פסח בשבת. ומשעה שמונה ומחצה, שגמרו בה את הקרבת התמיד, התחיל זמן שחיטת הפסח.
ואם חל ערב פסח להיות בערב שבת, צריכים היו להקדים את זמן שחיטת התמיד עוד יותר. כי צריכים היו להספיק גם לצלות את בשרו לפני השקיעה, היות וצליית בשר הפסח אינה דוחה שבת.
לפיכך, התמיד נשחט אז בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה. והפסח אחריו.
גמרא:
והוינן בה: מנא הני מילי שזמן שחיטת התמיד בכל יום הוא בשמונה ומחצה?
אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא לגבי קרבן התמיד (במדבר כח) "את הכבש אחד תעשה בבקר. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".
"ערב" הינו פרק הזמן של המחצית השניה של היום (מחצות היום עד הלילה).
ואם היתה כונת הפסוק "בין הערביים" לומר שזמן הקרבת התמיד הוא במשך כל הזמן הזה, היה לו לכתוב "בערב".
ומכך ששינה הכתוב לשונו וכתב "בין הערביים", דרשינן:
חלקהו לערב, בין שני חלקי ערבים -
תן שתי שעות ומחצה לכאן, לחלק הערב האחד, לפני זמן קרבן התמיד.
ותן שתי שעות ומחצה לכאן, לחלק הערב השני, לאחר זמן קרבן התמיד.
ותן שעה אחת לעשייתו של קרבן התמיד ביניהם.
ונמצא שזמנו של התמיד מתחיל שעתיים ומחצה אחרי חצות - דהיינו, בשמונה ומחצה. וזמן זה הוא מן התורה!22
מתיב רבא על מה שאמר רבי יהושע בן לוי שזמנו של התמיד בשמונה וחצי הוא מן התורה, ממשנתנו, ששנינו בה:
בערבי פסחים היה התמיד נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת.
ואי סלקא דעתך שזמן התמיד בשעה שמונה ומחצה הוא דין דאורייתא - היכי מקדמינן ליה בערבי פסחים לשבע ומחצה?!
אלא, אמר רבא: גם הזמן של שמונה ומחצה וגם הזמן של שש ומחצה הם רק תקנה מדרבנן.
כי מדאורייתא מתחילה מצותו דתמיד משעה שינטו צללי ערב (משעה שמתחיל הצל לנטות למזרח מחמת נטית השמש למערב), דהיינו משעה שש ומחצה.  1 

 1.  אבל לפני כן - משעה חמש ומחצה עד שעה שש ומחצה - השמש עומדת באמצע הרקיע והצל אינו נוטה, אלא צל כל אדם תחתיו. רש"י. ומבואר בדברי רש"י שמדאורייתא זמן התמיד מתחיל רק משעה שש ומחצה. והקשה הצל"ח, שדברי רש"י סותרים את עצמם מיניה וביה. כי בתחילת הדיבור כתב "דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשרות", הרי שהזמן מתחיל מיד אחרי חצות, ואחר כך כתב "דהיינו מחצי שבע ואילך". ורע"א בגליון הש"ס הקשה על רש"י מגמרא ביומא דף כח ב, שמבואר שם כי מדאורייתא זמנו מתחיל מיד לאחר חצות, לפי שאז משחירים פני הכתלים שפונים לכיוון מזרח. ורק מדרבנן תקנו לאחרו עד שש ומחצה, משום שפני הכתלים שבבית המקדש עמדו בשיפוע (שהכתלים היו רחבים מלמטה וצרים מלמעלה), ולכן לא היו משחירים עד שעה שש ומחצה. ותוספות כאן הביאו גמרא זו. ועוד הקשה דרש"י עצמו כתב כן, לקמן בדף צג ב.
מאי טעמא?
דאמר קרא "בין הערבים" - מעידנא דמתחיל שמשא למערב, מזמן שמתחילה השמש לנטות למערב הוא זמנו של התמיד.
הלכך - בשאר ימות השנה, דאיכא נדרים ונדבות, וצריכים להקריב אותם קודם תמיד של בן הערביים, היות דרחמנא אמר (ויקרא ו) בעולת התמיד של שחר "והקטיר עליה חלבי השלמים".
ואמר מר (לקמן בעמוד ב) שמכתוב זה דרשינן: עליה (על עולת התמיד של שחר) - השלם הקרבת כל הקרבנות כולם!
דהיינו: מצוה להשלים את עבודת כל הקרבנות דוקא על (אחר) עולת התמיד של שחר, ולא להשלים את עבודת הקרבת הקרבנות על (לאחר) תמיד של ערב. אלא, בזמן שבאים להקריב את התמיד של בין הערביים צריך שתושלם כבר עבודת הקרבנות כולם!
ומשמעות הלימוד הזה הוא שאסור להקריב קרבנות אחרי תמיד של ערב.
הילכך, אף על פי שהיה ראוי לשחוט את תמיד הערב מיד בתחילת זמנו משום "זריזין מקדימין למצוות", בכל זאת תקנו חכמים שלא לעשות כן. אלא, מאחרינן ליה (לתמיד של ערב) תרתי שעי בשעתיים, כדי שיספיקו להקריב את כל הנדרים והנדבות קודם התמיד.
ועבדינן ליה לתמיד בשמונה ומחצה.  2 

 2.  וגם בשבת מאחרים את התמיד לשמונה ומחצה, ואף על פי שלא מקריבים נדרים ונדבות בשבת, גזירה שבת אטו חול, כדמפרש לקמן. רש"י.
ולא רצו לאחרו יותר, כדי שלא יהיה קרוב כל כך לשקיעת החמה (תוספות).
ולכן, בערבי פסחים, דאיכא נמי הקרבת קרבן פסח, שזמנו אחריו של תמיד של בין הערביים (וכמו שיבואר להלן), והפסחים של כל העם הם רבים, וצריך להספיק לגמור את עבודות הפסח לפני שקיעת החמה, - מקדמינן ליה לתמיד שעה אחת. ועבדינן ליה בשבע ומחצה.
ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת, דאיכא נמי צלייתו של בשר הפסח, דלא דחי שבת (משום שאינה צורך גבוה אלא צורך הדיוט, ואפשר לצלותו מבעוד יום  3 ), וצריך להספיק לגמור גם את עבודות הפסח וגם את צלייתו אחרי התמיד לפני שקיעת החמה - מוקמינן מעמידים ליה לתמיד אדיניה על דינו מן התורה, שתחילת זמנו היא להשחט בשש ומחצה.  4 

 3.  רש"י. ופירש בספר "דבר שמואל", שכונת רש"י לשני טעמים נפרדים: א. דבר שאפשר לעשותו מבעוד יום אינו דוחה שבת אפילו בדבר שהוא צורך גבוה (כגון הקטר חלביו, שקרבן פסח שחל זמנו בערב שבת אין מקריבין חלביו בליל שבת שלאחריו, אלא מבעוד יום). ב. דבר שהוא צורך הדיוט אינו דוחה שבת אפילו אם אי אפשר לעשותו מבעוד יום. והקשה הצל"ח, מדוע רבא לא אמר דאיכא צלייתו וגם הקטר חלבים שאי אפשר להקטירם בלילה, כי חלבי חול אינם קרבים בשבת? ותירץ, שכאן מדובר אליבא דרבי עקיבא, הסובר שאפילו בפסח שחל בחול צריך להקטיר את החלבים מבעוד יום, כי חלבי חול אין קריבים ביום טוב, עיי"ש.   4.  ואף על גב דמדאורייתא אפשר להקריב מחצות, היה קשה לכוין בדיוק לשעה זו בבית המקדש היות ופני הכתלים שבבית המקדש היו בשיפוע. תוספות בשם הגמרא ביומא. ועיין הערה 1 בשיטת רש"י.
תנו רבנן: כסידורו של קרבן התמיד בחול כך סידורו בשבת, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: כסידורו בערב פסח.
והוינן בה: מאי קאמר?
אמר אביי: הכי קאמר: כסידורו של קרבן התמיד ביום חול בערב הפסח, שנשחט בשבע ומחצה - כך גם סידורו של קרבן התמיד בשבת בערב הפסח. שגם אז התמיד נשחט בשבע ומחצה, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: כסידורו של קרבן התמיד בערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שנשחט מוקדם ככל האפשר, בשש ומחצה, כדי שיספיקו להקריב את הפסח וגם לצלות את בשרו מבעוד יום - כך סידורו בערב פסח שחל בשבת. שגם אז התמיד נשחט בשש ומחצה.
שהיות ואין מקריבים נדרים ונדבות בשבת, אין צורך לאחר את התמיד כבחול. וכיון שיש פסח אחריו, מקדימים אותו לתחילת זמנו, בשש ומחצה.  5 

 5.  ואף על גב שבכל שבתות השנה מאחרים את התמיד כמו בחול ונשחט בשמונה ומחצה, היינו משום שאין צורך מיוחד להקדימו, לפיכך תקנו שלא להקדים בשבת משום גזירה שמא יקדימו בחול. אבל בערב הפסח שחל בשבת שצריך להספיק להקריב את הפסח אחריו, ראוי להקדימו ככל האפשר. רש"י.
ולפי זה, מתניתין דקתני שהתמיד נשחט בערבי פסחים בשבע ומחצה בין בערב פסח שחל בחול ובין בערב פסח שחל בשבת - רבי ישמעאל היא.
והוינן בה: במאי קא מיפלגי, מדוע רבי ישמעאל חולק על רבי עקיבא? הרי צודק רבי עקיבא, שכאשר חל בשבת יש להקדים את התמיד ככל האפשר מחמת הפסחים הרבים שצריכים להקריב אחריו, הואיל ואין צורך לאחרו כלל משום נדרים ונדבות?
ומבארינן: בקרבן מוספין של שבת, האם הם קודמין לעבודת הבזיכין של לחם הפנים - קמיפלגי.
על השלחן היו מונחות שתי מערכות של לחם הפנים, ועל כל מערכת היה בזך ובו לבונה. כל שבת היו מסלקים מהשלחן את שני הבזיכים ואת הלחם שהיו מונחים עליו במשך השבוע, ומסדרים עליו לחמים ובזיכי לבונה חדשים.
את הלבונה שבבזיכים הקטירו על המזבח, וההקטרה של הלבונה התירה את הלחם לכהנים באכילה, כדכתיב "והיתה ללחם - לאזכרה". ומיד לאחר ההקטרה חילקו את הלחם לכהנים לאכול. והיו צריכים שעה להתעסק בהקטרת הלבונה שבבזיכים ובחילוק הלחם לכהנים.
רבי ישמעאל סבר - מוספין קודמין לסילוק הבזיכין ולהקטרתן!
כל מקום שנאמר "בוקר" הוא לשון הקדמה, ויש להקדים ולעשותו בתחילת היום.
ואילו כל מקום שנאמר "יום" משמעותו לאחר תחילת היום, בשעה יותר מאוחרת.
ולכן נהגו להקריב את קרבנות המוספים בשעה שישית, היות ונאמר בהם "יום".
בקרבנות המוספים כתוב פעם אחת "ביום", ואילו בבזיכים כתוב פעמיים - "ביום השבת ביום השבת". ומשמע שיש לאחרם אחרי הקרבנות שכתוב בהם יום אחד בלבד.
לפיכך, מאחרים את הקטרת לבונת הבזיכים שכתוב בהם פעמיים "ביום" למוספין שכתוב בהם פעם אחת "ביום".
ולכן, עבד להו למוספין בשש, שנאמר בהם "ביום" - ולא "בבקר" ומשמע שיש לאחרם. לפיכך מתחילים עבודת המוספין בתחילת השעה הששית, והעבודה נמשכת במשך השעה הששית.
ובזיכין, שנאמר בהם פעמיים "ביום", זמנם לאחר המוספין, ומתחילים עבודתם - סילוק הבזיכין, הקטרתם וחילוק הלחם - בתחילת שבע, ונמשכת העבודה במשך השעה השביעית.
ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה, חצי שעה אחרי תחילת השעה השמינית.
ולא עשו את התמיד מיד בתחילת השעה השמינית, כי חילוק לחם הפנים לכהנים נגמר רק אחרי כן. ועוד, שלא רצו לקבוע זמנים שונים לתמיד, אלא או בתחילת זמנו בשש ומחצה או בשבע ומחצה כמו בחול.  6 

 6.  רש"י. ותוספות הקשו על הפירוש הראשון, שהרי בדברי רבי עקיבא בסמוך מוכח שהקטרת הבזיכין וחילוק לחם הפנים ארכו רק שעה (שלדבריו בזיכין בחמש ומוספין בשש). לפיכך הסכימו לפירוש השני של רש"י.
רבי עקיבא סבר בזיכין קודמין למוספין.
והוא לומד זאת מגזירה שוה "חוקה" "חוקה" ממנחת חביתין של כהן גדול. שזמנה קודם למוספין מדכתיב "עולה ומנחה" - שתהא המנחה סמוכה לעולת התמיד של שחר.
לפיכך עבודת הבזיכין - סילוק הבזיכין והקטרתן וחילוק הלחם לכהנים - בחמש, מתחילת השעה החמישית. ונמשכת עבודתם במשך שעה זו.
ומוספין בשש, מתחילת השעה הששית, ובמשך שעה זו.
ועביד ליה לתמיד בשש ומחצה.
מתקיף לה רבא: מידי (וכי) רבי עקיבא "כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת" קתני?
הרי "כסידרו בערב הפסח" סתמא, קתני!  7 

 7.  וגם בדברי רבי ישמעאל לא משמע כאביי. שהרי רבי ישמעאל לא הזכיר ערב פסח אלא סתם "כסידורו בחול כך סידורו בשבת". אבל רבא לא הקשה מזה כי גם הוא נוקט במקצת כדברי אביי, (שרבא מפרש "כסידורו בחול" כפשוטו - דהיינו כחול דעלמא, אבל "כן סידורו בשבת" פירושו כן סידורו בשבת בערב זמן שחיטת הפסחים לפני תשע ומחצה כשחל בשבת, כיון שאי אפשר לצלותו עד הלילה. ולכן גם לא הקדימו את זמן התמיד. ורבי עקיבא סבר, לא חיישינן למכמר בשרא. לפיכך הקדימו את תחילת זמן שחיטת הפסח גם כאשר חל בשבת, כדי להספיק להקריב את הפסחים הרבים שהיו שם. ולכן הקדימו גם את התמיד. נ ח - ב ופרכינן: אי לרבי עקיבא לא חיישינן למכמר בשרא - ניעבדיה לתמיד בשש ומחצה! שהרי בשבת לא צריך לאחרו משום נדרים ונדבות, ויש להקדימו מחמת הפסחים המרובים שצריך להקריב אחריו ! ותרצינן: קא סבר רבי עקיבא - מוספין קודמין לבזיכין ! וכיון שאת המוספין אי אפשר להקדים, לפיכך עביד להו למוספין בשעה שש, ועבודות הבזיכין בשבע (במשך כל שעה שביעית, והכהנים אינם פנויים אז לעבודת התמיד), ועביד ליה לתמיד בשבע ומחצה. מתקיף לה רבה בר עולא: הרי בדברי רבי ישמעאל משמע גם שלא כדברי רבא ! שהרי מידי (וכי) "כסידרו בחול כך סידרו בשבת בערב הפסח, דברי רבי ישמעאל" קתני ? הרי "כך סידרו בשבת" סתמא קתני, ומשמע שאין זה מתייחס לערב פסח כלל ! אלא, אמר רבה בר עולא: רבי ישמעאל ורבי עקיבא לא נחלקו כלל על זמן שחיטת התמיד בערב פסח, אלא בשבת דעלמא נחלקו. ולפי זה הכי קתני: כסידרו של תמיד בחול דעלמא, ביום חול של כל ימות השנה, שנשחט בשמונה ומחצה - כך סידרו בשבת דעלמא, בכל שבתות השנה, שגם אז נשחט בשמונה ומחצה, דברי רבי ישמעאל. ואף על פי שבשבת לא צריך לאחרו מחמת נדרים ונדבות, גזרינן שבת אטו חול, שאם יקדימוהו בשבת לשש ומחצה חיישינן שמא יעשו כן גם בחול, ויפסלו נדרים ונדבות שיקריבו אחרי כן. רבי עקיבא אומר: כסידרו של תמיד בערב הפסח דעלמא, בערב הפסח שחל ביום חול, שנשחט בשבע ומחצה - כך סידרו בשבת דעלמא, בכל שבתות השנה, שגם אז נשחט בשבע ומחצה. ולא גזרינן שבת אטו חול. ולפי זה, מתניתין, דקתני תמיד נשחט בערב פסח בשבע ומחצה בין בערב פסח שחל בחול ובין בערב פסח שחל בשבת - דברי הכל היא. כי רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו רק בשבת דעלמא, אבל בערב פסח שניהם מודים שמקדימים את התמיד לשבע ומחצה בגלל הפסחים המרובים שאחריו, בין בערב פסח שחל בחול ובין בערב פסח שחל בשבת. והוינן בה: במאי קמיפלגי? ומבארינן: בגזרת נדבות ונדרים קמיפלגי - רבי ישמעאל סבר, גזרינן שבת אטו חול. פסח). ובסמוך פריך רבה בר עולא שבדברי רבי ישמעאל משמע גם דלא כרבא. רש"י.
אלא, אמר רבא: הכי קאמר:
כסידרו של תמיד בחול דעלמא, ביום חול של כל ימות השנה, שהתמיד נשחט בשמונה ומחצה - כך סידרו של תמיד בשבת בערב הפסח, בערב פסח שחל בשבת, שגם אז התמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, דברי רבי ישמעאל.
כי הוא סובר שהואיל וצליית בשר הפסח אינה דוחה שבת, ואי אפשר לצלותו עד הלילה, אין להקדים שחיטתו לפני תשע ומחצה, שמא הבשר יתחמם ויסריח. ומאחר ולא מקדימים את הפסח, ממילא אין צורך להקדים את התמיד מזמנו הרגיל.
רבי עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח שחל בחול - שמקדימים את התמיד מחמת הפסחים המרובים שהיו אחריו, ונשחט בשבע ומחצה - כך בערב פסח שחל בשבת הקדימו את התמיד לשבע ומחצה.
כי גם כאשר ארבעה עשר חל בשבת הקדימו את תחילת זמן שחיטת הפסח כמו בחול, כדי שיספיק הזמן להקריב את הפסחים הרבים.
ולפי זה, מתניתין דקתני: בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה, בין בערב פסח שחל בחול ובין בערב פסח שחל בשבת - רבי עקיבא היא.
והוינן בה: במאי קא מיפלגי רבי שמעאל ורבי עקיבא?
ומבארינן: בחשש למכמר בשרא, חימום הבשר - קמיפלגי.
רבי ישמעאל סבר, חיישינן למכמר בשרא.
שמא יתחמם הבשר ויתקלקל אם לא יצלו אותו עד הלילה. לפיכך לא רצו להתחיל את זמן שחיטת הפסחים לפני תשע ומחצה כשחל בשבת, כיון שאי אפשר לצלותו עד הלילה. ולכן גם לא הקדימו את זמן התמיד.
ורבי עקיבא סבר, לא חיישינן למכמר בשרא.
לפיכך הקדימו את תחילת זמן שחיטת הפסח גם כאשר חל בשבת, כדי להספיק להקריב את הפסחים הרבים שהיו שם. ולכן הקדימו גם את התמיד.

דרשני המקוצר[עריכה]