פרשני:בבלי:יומא כא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כא ב

חברותא[עריכה]

והלא השולחן כלי עץ העשוי לנחת הוא, שהרי אין שימושו על ידי טלטול ממקומו, אלא במקומו הוא קבוע.
וכל כלי (עץ) העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, שהקיש הכתוב טומאת כלי עץ לטומאת שק, ודרשו מה שק שימושו כשהוא מיטלטל מלא וריקן, אף כלי עץ אין תורת כלי עליו לקבל טומאה, אלא אם הוא עומד להיטלטל מלא וריקן.
ומשום שאינו מקבל טומאה, אף חוצץ בפני הטומאה, אם סתם בו פתח שלא תעבור הטומאה דרכו, ואם כן איך יכול השולחן להיות טמא.
אלא מלמד שהיה השולחן מיטלטל מפני שברגלים היו מגביהין אותו כדי להראות את חומו של לחם הפנים לעולי רגלים, והיו אומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, שעושה לכם נס שנשאר הלחם חם בשעת סילוקו כפי שהיה בשעת סידורו. שנאמר "לשום לחם חום ביום הלקחו".
ולכן נמנה נס זה בין עשרה הנסים, שכן אף נס זה נראה מבחוץ.
ומקשינן עוד: ותו ליכא נסים במקדש?
והאמר רב אושעיא: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, נטע בו כל מיני עצי מגדים של זהב, והיו עצי הזהב הללו מוציאין פירותיהן בזמנן, כאילו היו עצי פרי ממש, וכשהיתה הרוח מנשבת בהן היו הפירות נושרין, שנאמר (תהלים ע"ב ט"ז) "ירעש כלבנון פריו", ו"לבנון" הוא בית המקדש, שהיו פירותיו אלו רועשים על ידי הרוח הנושבת בהם.
וכשנכנסו נכרים להיכל להחריבו, יבש האילן, שנאמר (נחום א' ד') "ופרח לבנון אומלל", ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לפריחתן, שנאמר (ישעיה ל"ה ב') "פרוח תפרח ותגל, אף גילת ורנן, כבוד הלבנון נתן לה".
ומשנינן: ניסי דקביעי במקומם, ולא על ידי מאורעות ומעשים שנעשו במקדש, לא קא חשיב התנא במנינו.
ומסקינן: השתא דאתית להכי שלא מנה התנא נסים הקבועים ועומדים במקדש, יתיישב גם מה שלא מנה נסי מקום הארון והכרובים, שהרי אלו נמי ניסי דקביעי נינהו.
אמר מר: ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו.
ותמהינן: ומי הוה עשן עולה מאש המערכה, והתניא: חמשה דברים נאמרו באש של המערכה, היתה נראית רבוצה כארי, וברה (ברורה) כחמה, ויש בה בשלהבת שלה ממשות בשונה מכל שלהבת שבעולם שאין בה ממשות, ואוכלת דברים לחין כמו שאוכלת דברים יבשין, וכן אינה מעלה עשן.
ומשנינן: כי קא אמרינן שהיה עשן עולה מאש המערכה, בחלק האש דהדיוט הוא, ולא באש שירדה מן השמים שעליה שנינו בברייתא שאינה מעלה עשן.
דתניא: נאמר בתורה "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח", ולמדנו מזה שאף על פי שהאש של המזבח היתה יורדת מן השמים, מכל מקום מצוה להביא אש גם מן ההדיוט, ולהניחה אצל האש שירדה מן השמים, ואש זו העלתה עשן.
למדנו בברייתא שהיתה אש המערכה נראית רבוצה כארי.
ופרכינן: והתניא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה לאש המערכה והיתה נראית רבוצה כדמות כלב רובץ.
ומשנינן: לא קשיא: כאן - שאמרו שנראית רבוצה כארי - במקדש ראשון נראתה כן, וכאן - שראה אותה רבי חנינא סגן הכהנים רבוצה ככלב - במקדש שני היה.
ופרכינן: וכי במקדש שני מי הואי אש מן השמים?
והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב בפסוק כשאמר הנביא לבוני בית שני "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר ה'", והרי קרינן "ואכבדה" בה"א, ומאי שנא דנכתב מחוסר ה"א?
אלא שחסרון הה"א לרמז באה, על אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון לבין מקדש שני, ואלו הן:
ארון וכפורת וכרובים שלא היו במקדש שני לאחר שגנזם יאשיהו המלך בסוף ימי הבית שני, וכן אש מן השמים שירדה לבית הראשון ולא לבית השני וכן השכינה לא שרתה בבית השני, וגם רוח הקודש לא היתה בנביאים מתחלת הבית השני, ואורים ותומים שבתוך החושן.  67 

 67.  נחלקו הראשונים אם לא היו האורים והתומים בכלל, או שהיו, דבלאו הכי אין החושן כשר, והוי הכהן גדול מחוסר בגדים, אלא שבהעדר רוח הקודש לא היה הכהן נשאל באורים ותומים.
ומשנינן: אמרי, אין, אכן האש עצמה מיהוה הוה. אלא דסיועי לאכול את הקרבנות לא מסייעא, ורק האש שהוסיפו מן ההדיוט היתה אוכלת את הקרבנות.
תנו רבנן: שש מיני אשות הן:
יש אש שאוכלת ואינה שותה. ויש ששותה ואינה אוכלת. ויש שאוכלת ושותה, ויש אש שאוכלת אפילו דברים לחין כיבשין, ויש אש שהיא דוחה אש אחרת, ויש אש שאוכלת אש.
ומפרשינן: יש אש שאוכלת ואינה שותה, הא אש דידן שאינה שורפת אלא דברים מוצקים.
אש ששותה ואינה אוכלת, זו אש הקודחת בגופם דחולין במחלת הקדחת, שגורמת לגופם להתייבש ולהזדקק לשתיית מים, בלא חשק לאכול.
אש שאוכלת ושותה, זו אש דאליהו הנביא שנפלה מן השמים על המזבח שבנה בהר הכרמל ואכלה את העולה והעצים והעפר והאבנים, ואף היתה שותה, דכתיב שם "ואת המים אשר בתעלה לחכה".
אש שאוכלת דברים לחין כשם שאוכלת דברים יבשין, זו אותה אש דמערכה של המזבח שהיתה אוכלת גם בשר לח והיה נעשה כגחלים.
יש אש דוחה אש, זו אש דגבריאל המלאך שהוא שר של אש, וירד להציל את חנניה מישאל ועזריה, כשהשליכן נבוכדנצר לכבשן האש, ובאשו דחה את אש הכבשן מבפנים וציננו, והקדיח את הכבשן מבחוץ לשרוף את זורקיהם.
ויש אש אוכלת אש, זו אש דשכינה, דאמר מר: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ואמרו המלאכים לפניו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", הושיט הקדוש ברוך הוא את אצבעו ביניהם, ושרפן.
למדנו בברייתא:
ועשן המערכה, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.
ופרכינן: והאמר רבי יצחק בר אבדימי: לפי שבחג הסוכות נידונים על המים, וביום טוב האחרון הוא יום שנחתם בו גזר דינם של הגשמים שירדו באותה שנה, לפיכך במוצאי יום טוב האחרון של חג הסוכות, היו הכל צופין לעשן המערכה, שנעשה בו סימן, על ידי הרוח שהיתה מנשבת בו, איך נגזר הדין.
אם היה העשן נוטה כלפי צפון, מפני שרוח הבאה מכוון דרום היתה מנשבת בו, היו העניים שמחין, ובעלי הבתים היו עצבין, מפני שרוח דרומית גורמת שיהיו גשמי השנה מרובין יותר מדאי, ומתוך כך יהיו פירותיהן של בעלי הבתים מרקיבין, ואין כדאי להם להחזיקם באוצרות, ולכן הם מוכרים בזול ומרויחין העניים.
וכשנטה העשן כלפי דרום על ידי רוח צפונית שהיתה מנשבת בו, היו העניים עצבין ובעלי הבתים היו שמחין, מפני שרוח צפונית גורמת שיהיו גשמי השנה מועטין, ומשום כך יהיו פירותיהן של בעלי הבתים משתמרין היטב באוצרות, ואין מוכרים את הפירות עד שעת היוקר.
ואם נטה העשן כלפי מזרח על ידי שהיתה רוח מערבית מנשבת בו, היו הכל שמחין, שרוח מערבית שקולה היא, וגורמת שירדו גשמים כפי הראוי, הן שתהיה תבואה במדה ראויה, והן שיהיו הפירות משתמרים כראוי, ועל ידי זה נמכרים הפירות במחיר בינוני, וריוח הוא הן לבעלי הבתים והן לעניים.
ואם נטה העשן כלפי מערב על ידי שהיתה רוח מזרחית מנשבת בו, היו הכל עצבין, שרוח מזרחית מייבשת את הזרעים ומונעת את הגשמים, וגורמת לשנת בצורת.
והרי לנו מדברי רבי יצחק בר אבדימי שהיה עשן המערכה נוטה לצדדים על ידי הרוחות, וקשה מהברייתא שלמדנו שאין הרוחות מזיזות אותו ממקומו.
ומשנינן: דאזיל העשן ואתי כדיקלי, (כעצי דקל) המתנועעים ברוח, ואיבדורי לא הוה מיבדר - שלא היה העשן מתפזר על ידי הרוח.
אמר מר: נטה העשן כלפי מזרח הכל שמחין, ואם נטה כלפי מערב הכל עצבין, והרי שרוח מערבית יפה היא לעולם ואילו רוח מזרחית קשה היא.
ורמינהו: רוח מזרחית לעולם היא יפה, ומערבית לעולם קשה.
רוח צפונית יפה היא לחטין בשעה שכבר הביאו שליש מגידולם, שכבר אינם צריכים לגשמים מרובין, וקשה היא לזיתים בזמן שהן חונטין, שאז צריכים הם לריבוי גשמים.
ואילו רוח דרומית הגורמת לריבוי גשמים קשה היא לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה היא לזיתים בזמן שהן חונטין.
ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא: וסימניך לידע איזו רוח יפה לחטין ואיזו לזיתים, שלחן שהיה במקדש, שהיה עליו לחם הפנים העשוי מחטין, היה בצד צפון, והמנורה שהדליקו בה בשמן זית, היתה בדרום, האי רוח צפונית, מרבה (מגדלת) חטין הראויין לשולחן, שהיה עומד בצד דידיה.

דרשני המקוצר[עריכה]