פרשני:בבלי:יומא כט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כט א

חברותא[עריכה]

ובדרך אגב, מביאה הגמרא דברים נוספים שהטפל בהם קשה מעצם הדבר.
הרהורי עבירה תאות נשים - קשו, קשים שמכחישים את גופו, יותר מעבירה.  1 

 1.  כך פירש רש"י. ונאמרו בזה עוד פירושים רבים. עיין מהר"ץ חיות בשם הרמב"ם במורה נבוכים. תוספות רי"ד. ושפת אמת.
וסימניך: ריחא דבישרא. המריח בשר צלי הריח מזיק לו מאוד משום שמתאוה לו (יותר מן המריחו ואוכלו. תוספות ישנים).
שילהי דקייטא, חום הקיץ בחודש אלול, שהוא בסוף הקיץ - קשיא מקייטא. קשה יותר מחום תמוז שהוא אמצע הקיץ. שהיות והאויר כבר התחמם במשך כל הקיץ, הרי כשמגיע חודש אלול, אפילו חום קל מחמם מאוד את האויר.
וכן גופו של האדם כבר חם מאוד מהקיץ, וכל חום קל מחמם אותו מאוד ומזיקו.
וסימניך: תנורא שגירא. תנור שהתחמם כמה פעמים בו ביום, מאחר שהוא חם אפשר להסיקו בעצים מועטים.
אישתא דסיתווא קדחת (חום גבוה) שבימות החורף, קשיא מדקייטא. הוא סימן למחלה קשה יותר מאשר חום שאדם לוקה בו בקיץ.
וסימניך: תנורא קרירא, תנור קר קשה לחמם אותו יותר מאשר תנור חם. וכיוצא בזה גוף האדם, שהוא צונן בחורף, קשה לחמם אותו. ואם האדם לוקה בחום בחורף, סימן שחולי קשה מחממו.
מיגמר בעתיקא לחזור וללמוד דבר עתיק, שלמד אותו ושכח - קשיא מחדתא. קשה יותר מאשר ללמוד דבר חדש שלא למד מעולם.
וסימניך: טינא בר טינא. טיט בן טיט.
כלומר, טיט שגובלים אותו מטחינת טיט שהיה בכותל ישן, קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש.
שנינוו בברייתא לעיל: רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה. תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן.
אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי?
דכתיב: (בתהלים כב) "למנצח על אילת השחר". כינה הכתוב את השחר "אילה":
מה אילה זו קרניה מפצילות (מתפצלות) לכאן ולכאן - אף שחר זה, מפציע לכאן ולכאן.
הגמרא במסכת מגילה (טו ב) אומרת שכאשר אסתר הגיעה לבית הצלמים של אחשורוש אמרה את מזמור כב בתהילים: "אלי אלי - למה עזבתני", וכל המשך המזמור.
ומזמור זה פותח: "למנצח על אילת השחר", שהוא כינוי לאסתר.
אמר רבי זירא: למה נמשלה אסתר לאילה?
לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, שהיא בתולה.
אף אסתר, היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה, כשעה ראשונה.
אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר (אילת "השחר")?
לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף נס פורים שהיה בימי אסתר סוף כל הנסים.  2 

 2.  הקשה המהרש"א למה נמשלו הניסים ללילה? הרי אדרבה יש להמשילם לאור! ותירץ המהרש"א שהניסים המפורסמים נעשו בלילה כמו שיסד הפייטן בפיוט "אז רוב ניסים הפלאת בלילה". והפיוט מסיים בנס אסתר: "שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה". וזה כוונת הגמרא שאסתר היא סוף כל הניסים המפורסמים שנעשו בלילה. והגמרא מקשה על זה מנס חנוכה שנעשה בלילה.
ומקשינן: והא איכא נס חנוכה, שהיה אחרי אסתר!
ומתרצינן: אסתר סוף כל הניסים, שניתנה לכתוב בכתבי הקודש במגילה קא אמרינן. אבל הניסים שהיו אחריה לא נכתבו בכתבי הקודש.
ומקשינן: הניחא התירוץ שתירצנו למאן דאמר "אסתר ניתנה לכתוב על ידי רוח הקודש ".
אלא למאן דאמר "אסתר לא ניתנה לכתוב  3  על ידי רוח הקודש" - מאי איכא למימר? הרי נס אסתר אינו הנס האחרון שניתן להכתב, ולמה נמשלה ישראל לשחר?

 3.  כתב בתוספות ישנים שלדברי הכל מדרבנן המגילה צריכה להכתב בספר. ובתוספות מגילה ו א ד"ה נאמרה מבואר שנחלקו אם נאמרה ברוח הקודש להכתב או שחכמים תיקנו זאת מדעתם. ועיין בריטב"א כאן ובמגילה ז א. והמהרש"א מפרש בדברי התוספות במגילה ו א שהגמרא כאן שואלת למאן דאמר שמגילה לא ניתנה להכתב אפילו מדרבנן. ותמה הרש"ש שם שלא מצינו כזו שיטה בש"ס.
ומתרצינן: מאן דאמר שאסתר לא ניתנה להכתב - מוקים לה מעמיד את הפסוק לדרשא אחרת, כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר:
דאמר רבי בנימין בת יפת אמר רבי אלעזר: "שחר" שבפסוק הוא מלשון תפילה כמו שנאמר (בישעיה כו ט) "רוחי בקרבי אשחרך". וכך כוונת הפסוק: למנצח על התפלה, שנמשלה לאילת השחר.
ולמה נמשלו תפלתן של צדיקים כ"אילת"?
לומר לך: מה אילה זו (האיל, כי לאילה נקבה אין קרניים), כל זמן שמגדלת - קרניה מפצילות, מגדלות פיצולים חדשים - אף צדיקים, כל זמן שמרבין בתפלה, תפלתן נשמעת.  4 

 4.  המהרש"א תמה: הרי הגמרא שאלה למה נמשלה ישראל לשחר. ואילו רבי בנימין בר יפת מסביר למה נמשלה ישראל לאילה ! ותירץ המהרש"א: כשם שאמר רבי בנימין שתפילתן של צדיקים נמשלה לאילה, שכל זמן שמגדלת קרניה מפצילות. כך יש לומר שתפילת הצדיקים נמשלה לשחר שבכל יום מתחדש ומפציל לכאן ולכאן. ובפנים ביארנו כפי הנראה מדברי רש"י. ולכאורה קושית המהרש"א אינה קשה לפי זה.
שנינו במשנה: פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה. וממשיכה המשנה: הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
והניחה הגמרא שהאמור בסיפא "הורידו כהן גדול לבית הטבילה" הוא חלק מהמעשה, שבאותו היום שארעה הטעות ששחטו את התמיד בלילה, בו ביום הורידו כהן גדול לבית הטבילה לטבול ולשחוט תמיד אחר.
והוינן בה: אימתי היה המעשה המוזכר במשנה?
אילימא אם נאמר שהיה בשאר ימות השנה, אם כן קשה: וכי לא סגיא דלאו כהן גדול!? וכי לא די בעבודת שאר ימות השנה בכהן אחר שאינו כהן גדול?! ומדוע הורידו דוקא את הכהן הגדול לבית הטבילה?
אלא מה תתרץ? שמדובר ביום הכיפורים, שכל העבודות נעשו בכהן גדול, הרי גם זה קשה:
ביום הכיפורים מאור הלבנה סמוך לעלות השחר - מי איכא?
הרי יום הכיפורים הוא סמוך לתחילת החודש, ואין הלבנה נראית בסוף הלילה אלא בסוף כל חודש! (כי בתחילת החודש הלבנה נראית בסוף היום, ובתחילת הלילה בלבד).
ומתרצינן: המעשה שבמשנה היה בשאר ימות השנה.
ומה ששנינו: "ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה" הוא סיום המעשה. ואחר כך הוא ענין בפני עצמו.
והכי קאמר, כך אמר התנא במשנתנו:
וביום הכיפורים, כי (כאשר) אמר הרואה "ברק ברקאי" - אז הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
שנינו במשנה מעשה בתמיד שנשחט בלילה, שהוציאוהו לבית השריפה. משום שנאמר (ויקרא יט) בענין הקרבנות: "ביום זבחכם". וזבח הוא לשון שחיטה. ולמדנו מכאן ששחיטת הקרבן נעשית ביום בלבד.
תני אבוה דרבי אבין: לא רק זו בלבד, בקרבן שנשחט בלילה, אמרו שישרף. אלא, אף מליקת העוף וקמיצת מנחה אם נעשו בלילה,  5  - תשרף!

 5.  הקשו בתוספות ישנים: הרי במנחות מד ב ובתענית ב ב הגמרא דורשת בפסוק "ומנחתם ונסכיהם" שכשרים אפילו בלילה ! ותירצו על פי הגמרא בתמורה יד ב שמנחת נסכים הבאה עם הזבח כשרה רק ביום. ואך ורק מנחת נסכים הבאה בפני עצמה כשרה גם בלילה. וכ"כ הריטב"א.
ואף על פי שבכתוב נאמר "זבחכם", שפירושו שחיטה, מכל מקום, מליקה בעופות וכן קמיצה במנחות - במקום שחיטת זבחים הם (רש"י).  6 

 6.  א. התוספות במנחות ק א (ד"ה אלא) פירשו ששחיטת הזבח נלמדת מ"ביום זבחכם", ואילו קמיצה ומליקה נלמדות מהפסוק "ביום צוותו להקריב". כדברי הגמרא במגילה כ ב. ועיין ריטב"א. וכתבו התוספות במגילה (כ ב ד"ה לקמיצה) ששחיטה אינה נלמדת מ"ביום צוותו" מפני שאינה בגדר עבודה. ובריטב"א כאן (כח א ד"ה צאו) פירש ששחיטה כשרה בזר, ולכן אינה נלמדת מהפסוק "ביום צוותו להקריב". ב. הקשו בתוספות: מדוע הוצרך תני אבוה דרבי אבין לחדש לנו שמליקת עופות בלילה פסולה. הרי יש לפסלה משני טעמים אחרים: א. אפילו ביום אסור להקריב שום קרבן לפני התמיד (כדלקמן לד א). ב. הגמרא בעירובין (דף ב א) אומרת "שלמים שהקריבן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים, ואפילו ביום" ! ? ותירצו על השאלה הראשונה, כי רק הקטרה על המזבח אסרה תורה לפני תמיד של שחר. ועוד, אומר ר"י, כי מה שאמרו שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, היינו למצוה בעלמא, ואינו מעכב. ועל השאלה השניה תירצו: רק שחיטה פסולה לפני דלתות ההיכל, שדרשו זאת מ"ושחטו", ולא מליקה וקמיצה. ותוספות האריכו בזה מאוד. ועיין תירוצים אחרים בתוספות ישנים, תוספות הרא"ש, והריטב"א.
והוינן בה: בשלמא עולת העוף שנמלקה בלילה, ונפסלה בכך, שפיר תשרף, ואין לה תקנה, אלא - מאי דהוה הוה! שהיות ומלק אותה בלילה, שוב אינו יכול לחזור ולמולקה ביום, שהרי היא כבר מתה.
אלא קומץ של מנחה שעשאו בלילה, מדוע תשרף המנחה והקומץ? והרי יש לה תקנה:

דרשני המקוצר[עריכה]