פרשני:בבלי:יומא עב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא עב ב

חברותא[עריכה]

אלמלא בגדי כהונה, שעל ידם מקריבים את הקרבנות - לא נשתייר משונאיהן של ישראל (בלשון סגי נהור) שריד ופליט. רבי שמואל בר נחמני אמר: דבי רבי שמעון תנא שכך הוא ביאור הפסוק הזה:
בגדי השרד, הם בגדים שהיו גורדין חותכין אותן כאשר הם כברייתן, עשויים בגדים גמורים, מכליהן, כך היו מורידים אותם מכלי האריגה. והיו משרדין מהן כלום, מקצת אריג על כלי האריגה שלא נארג עמהם.
והוינן בה: מאי היא? מפני מה שיירו את אותו אריג מועט.
ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט. שיירוהו כדי לחברו לבגד באמצעות מעשה מחט. וכפי שתבאר עתה הגמרא.
מיתיבי לריש לקיש מהא דתניא: בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג. שנאמר (שמות כח) "מעשה ארג".
אמר אביי: לא נצרכה שצריך להוסיף להם מעשה מחט אלא לבית יד לשרוול שלהם.
כדתניא: בית יד של בגדי כהונה - נארגת בפני עצמה, ונדבקת עם הבגד על ידי תפירה במחט. ומגעת בית היד עד פיסת כף היד.
אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל.
אמצעי של עץ גובהו תשעה טפחים.
פנימי של זהב - גובהו מבחוץ (כולל עובי תחתיתו שהוא טפח) שמונה. והיה ממלא את הארון האמצעי.
חיצון של זהב גובהו עשרה טפחים ומשהו. ופרכינן: והתניא: חיצון גובהו אחד עשר טפחים ומשהו!
ומשנינן: לא קשיא:
הא שיש בגובהו אחד עשרה ומשהו - כמאן דאמר יש בעביו תחתיתו של ארון הזהב החיצון טפח כמו עובי תחתית ארון של עץ.
הא כמאן דאמר אין בעביו של תחתיתו טפח אלא משהו.
ומאי "משהו" שאומרת הברייתא האחרונה בנוסף לגובה אחד עשרה?
זיר. שהיה משמש כזר מסביב לכפורת.
אמר רבי יוחנן: שלשה זירים בכלי המקדש הן, שהם סימנים לשלשה כתרים: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן.
זר של מזבח, שהוא סימן לכתר תורה - זכה אהרן ונטלו.
זר של שלחן, שהוא סימן לכתר מלכות - זכה דוד ונטלו.
זר של ארון, שהוא סימן לכתר תורה - עדיין מונח הוא!
כל הרוצה ליקח - יבא ויקח.
שמא תאמר פחות הוא?
תלמוד לומר (משלי ח): אמרה תורה "בי, מכוחה של תורה, מלימוד משפטיה - מלכים ימלכו!". וגדול מי שבכוחו להמליך מהמלך עצמו.
רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זיר.
זכה האדם ולמד תורה לשמה - נעשית לו זיר, זר שהוא כתר.
לא זכה - זרה משתכחת הימנו.
רבי יוחנן רמי:
כתיב (דברים י) "ועשית לך, משה, ארון עץ".
ומאידך כתיב (שמות כה) "ועשו הציבור ארון עצי שטים".
מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו.
כתיב בארון (שמות כה) "מבית ומחוץ תצפנו בזהב".
אמר רבא: מלמד הכתוב שכל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם.
אביי ואיתימא רבה בר עולא אמר: תלמיד חכם שאין תוכו כברו נקרא נתעב.
שנאמר (איוב טו) "אף כי נתעב ונאלח - איש שתה כמים (תורה), שיש בו עולה!"
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב משלי יז) "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין" - אוי להם לשנאיהן של תלמידי חכמים (בלשון סגי נהור), שעוסקין בתורה, ואין בהן יראת שמים.
מכריז רבי ינאי: חבל על מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים, דלית ליה דרתא, שהוא משול למי שאין לו חצר, ואילו הוא - תרעא שער לדרתיה לחצר הוא עביד. כי התורה היא השער להגיע בו ליראת שמים, ומי שלומד אותה ואין בו יראת שמים הרי אין לו להיכן להכנס בשער שהוא מקים לעצמו.
אמר להו רבא לרבנן: במטותא בבקשה מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם. אל תירשו גהינם כפול, כי אם תהיו עמלים בתורה בלי לקיימה ומבלי יראת שמים, מפסידים אתם גם את הנאות העולם הזה וגם את חיי העולם הבא.
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ד) "וזאת התורה אשר שם משה". ולא כתיב "למד".
זכה אדם - נעשית לו סם חיים.
לא זכה - נעשית לו סם מיתה.
והיינו דאמר רבא: דאומן לה, מי שמיימין בה, שהוא עסוק בה בכל כוחו וטרוד לדעת סודה, כמו "ימין", שהיא היד העיקרית שתמיד משתמש בה האדם, היא עבורו סמא דחייא.
דלא אומן לה, מי שמשמאיל בה, שאינה ימין עבורו, אלא אינו יגע בה, היא סמא דמותא. (לפי רש"י שבת פח ב)
אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי:
כתיב (תהלים יט) "פקודי ה' ישרים - משמחי לב".
ומאידך כתיב (תהלים יח) "אמרת ה' צרופה". שמשמע צורפתו ביסורים ובגיהנם.
אלא: זכה - משמחתו, לא זכה - צורפתו.
ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא "אמרת ה' צרופה נפקא, יש ללמוד ענין זה: זכה - צורפתו מזככת אותו התורה לחיים.
לא זכה - צורפתו ביסורים למיתה.
(תהלים יט) "יראת ה' טהורה עומדת לעד".
אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה.
מאי היא - נושא אשה ואחר כך לומד תורה.
עדות ה' נאמנה.
אמר רבי חייא בר אבא: נאמנה היא ליום הדין להעיד בלומדיה מי קיימה ומי לא.
יש דברים במשכן שנאמר בהם שהם עשויים (שמות כו) "מעשה רקם".
ויש שנאמר בהם שהם (שמות כו) "מעשה חשב".
אמר רבי אלעזר: הכל דבר אחד הוא: שרוקמין - במקום שחושבין! שהיו משרטטים את מקום הציור לפי מה שחשבו, ולאחר מכן היו רוקמים שם.
תנא משמיה דרבי נחמיה אחרת:
רוקם - הוא מעשה מחט על גבי אריג קיים. לפיכך יוצא ממנו רק פרצוף ציור בצד אחד של האריג, ולא מצדו השני.
חושב - הוא מעשה אורג, לפיכך יוצאים מהאריגה שני פרצופות, משני צידי האריג, שכך אפשר לעשות בשעת האריגה.
שנינו במשנה: באלו הבגדים, כאשר הכהן לובש את שמונת בגדי כהונה, נשאלין על ידו באורים ותומים. כי אתא רב דימי לבבל מארץ ישראל אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן, גם הכהן "משוח מלחמה" שיוצא עם העם למלחמה - משמש בהן בשמונה בגדים אלו בעבודתו במקדש בכל ימות השנה.
שנאמר (שמות כט) "ובגדי הקדש אשר לאהרן - יהיו לבניו, אחריו!" ומילת "אחריו" היא מיותרת, ובאה ללמד כי יש כהן נוסף שלובש שמונה בגדים בשעת עבודתו במקדש. ו"אחריו" משמע - לכהן משוח מלחמה, שהוא מי שבא בדרגת הגדולה, אחריו של הכהן הגדול.
מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי (שם חכם אחד), מהא דתניא:
יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו, כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו לאחר מותו של הכהן הגדול, אם הוא ראוי לכך?

דרשני המקוצר[עריכה]