פרשני:בבלי:יומא נט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא נט ב

חברותא[עריכה]

עד כאן לא פליגי תנאים אלו אלא מדרבנן  262  ולענין תשלום קרן להקדש, אבל מדאורייתא ולהתחייב עליו חומש כשאר מועל בהקדש, אין מועלין בהן.  263 

 262.  שיטת רבינו חיים בתוספות בעמוד ב, דיש בו מעילה מדאורייתא, אלא שאין מעילה זו מחמת ההקדש שהיה עליו מתחילה, אלא לפי שבית דין מקדישין אותו, ובלשון הגמרא הוא נקרא "מעילה מדרבנן"; ורבינו תם חלק עליו; (וראה מה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד).   263.  ביארו התוספות: על כרחך אין בהם מעילה מדאורייתא, שאם לא כן איך מבואר במשנתנו שהן נמכרין לגננין לזבל, (וראה מה שתמה רבינו עקיבא איגר, הובא בהערה בעמוד א; וראה עוד מה שביאר בדבריהם ב"שיח יצחק "). ודבריהם צריכים ביאור: שהרי נמכרו להם בדמים, ויצאו לחולין על ידי המכירה, וכמו שכתב המאירי במשנה; ואם לא כן, הרי אפילו אם מעילה מדרבנן היא, למה מותרין הן, ועל כרחך כמו שכתב המאירי, ואם כן מה לי דאורייתא מה לי דרבנן.
מנא הני מילי שאין בהם דין מעילה מדאורייתא? אמר קרא בענין הדם: ואני נתתיו "לכם" על המזבח לכפר על נפשותיכם: שלכם יהא, כחולין שלכם שאין בו מעילה לפני כפרה  264  וכל שכן אחר כפרה.

 264.  בדם קודם שחיטה יש מעילה מדאורייתא, כן כתבו התוספות בשם רבינו תם, ראה עוד שם.
דבי רבי ישמעאל תנא: הואיל וכתיב: "לכפר" על נפשותיכם, לכפרה נתתיו בתורת קדשים, ולא למעילה, למעול בו אין בו דין קדשים (רש"י)  265 .

 265.  והמאירי פירש באופן אחר: לכפרה נתנו ולא למעילה, רצונו לומר לטובה ולא לרעה, שלא להתערב קטיגור בסנגורו.
ורבי יוחנן אמר (ראה ביאור דבריו בהערה  266 ): אמר קרא שם: כי הדם "הוא" בנפש יכפר; ודרשינן: הוא בהוייתו יהא לפני כפרה כלאחר כפרה.

 266.  דברי הגמרא לכאורה צריכים ביאור: הרי פלוגתתם היא אחר כפרה כמבואר לעיל לדעת רוב הראשונים; והתוספות כתבו כאן, שכל עיקר מה דפשיטא לן שאין בו מעילה מדאורייתא הוא מכח משנתנו דמיירי לאחר כפרה - ואם כן הניחא מה שמביאה הגמרא דרשות דעולא ודבי רבי ישמעאל, כיון שבכלל דבריהם שאין בו מעילה לעולם. אבל דרשת רבי יוחנן ללמד באה על לפני כפרה, ואילו אחר כפרה משום נעשית מצותו פוטר אותו ממעילה; ואם כן מה ענין דרשה זו לכאן, לא היה לגמרא להביא אלא מה שאמר רבי יוחנן לבסוף "אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו". וצריך לבאר: כי כל סוגיית הגמרא כאן אינו אלא "העתק" מסוגיית הגמרא בחולין קיז א (וכהנה רבות בש"ס) ; ושם הנידון הוא על דם לפני כפרה; ומייתי לה הגמרא הכא, כיון דממילא שמעת מינה דלאחר כפרה אין בו מעילה מדאורייתא. הלוא תראה שבזבחים מו א, העתיקה הגמרא כל הענין בשביל סופו, וכמו שכתב רש"י שם. ומיהו לשון רש"י שם, שכתב שעיקר הסוגיא היא במעילה יא א העוסקת באותו ענין שאנו עוסקים כאן, משמע לא כן. או אפשר: לא הביאה הגמרא דרשת רבי יוחנן, אלא משום "ואימא: לאחר כפרה כלפני כפרה"; והיינו, דעיקר הכוונה לומר שאחר כפרה אין בו מעילה משום שנעשית מצותו, אלא שלא תאמר, והרי אמר קרא: "הוא" בהוייתו יהא ומשמע אחר כפרה כלפני כפרה, לא כן, אלא הדרשה היא בהיפוך, אבל אחר כפרה אין בו מעילה משום שנעשית מצותו; וכנראה זה עיקר כוונת השפת אמת, ראה שם. ולאותם שיטות שהובאו לעיל בהערה, שמחלוקת התנאים וממילא סוגיית הגמרא על קודם זריקה היא, הרי ניחא הגמרא בפשיטות.
מה לאחר כפרה אין בו מעילה שהרי נעשית מצותו ואין מועלין בו הואיל ואינו נקרא "קדשי ה'", אף לפני כפרה אין בו מעילה.
ואימא איפכא: לאחר כפרה כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה, אף לאחר כפרה יש בו מעילה?
אין לך דבר שנעשית מצותו וכדם שכבר נזרק על המזבח, ומועלין בו, שהרי כבר אינם "קדשי ה'".  267 

 267.  הקשו התוספות: והרי יש לומר בהיפוך, אין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו?! ותירצו: איכא עגלה ערופה שקודם מצותה מותרת היא (עד עריפתה).
ותמהינן: וכי אטו לא מצינו דבר שנעשית מצותו ומועלין בו?!
והרי תרומת הדשן, בכל יום כהן חותה במחתה ותורם את הדשן שעל מזבח החיצון מלא המחתה, ונותן במזרחו של כבש, כדכתיב: והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח -
וכתיב בתריה: "ושמו" אצל המזבח, משמע שם תהא גניזתן ושם נבלע במקומן אלמא אסור בהנאה, וכיון שאסור בהנאה משום קדושתו - מעילה נמי יש בו (רש"י); הרי לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו?!

דרשני המקוצר[עריכה]