פרשני:בבלי:יומא פו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא פו א

חברותא[עריכה]

חוץ מהלאו החמור של (שמות כ) שבועת שקר, "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".
וקא סלקא דעתין שאין תשובה מועילה ללאו זה משום חומרתו, שאמר בו הכתוב "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא".
ומשנינן: כונת התנא היא לומר שהתשובה מכפרת רק על עשה ועל לא תעשה הניתק לעשה, ובאומרו חוץ מלא תשא, כוונתו ללאו של לא תשא ולכל לאו גמור, שאינו ניתק לעשה, ולוקים עליו, דדמי ליה.
תא שמע, דלא כרב יהודה: מהא דתניא: רבי יהודה אומר: כל לאו שהוא קל, משום שהוא בדרגת חומרה מ"לא תשא" ולמטה - תשובה מכפרת עליו.
וכל לאו חמור, שדרגת חומרתו היא מ"לא תשא" ולמעלה - תשובה רק תולה להגן עליו מן היסורים, ויום הכפורים מכפר.
והניחה הגמרא שכל הלאוים הרגילים שלא נאמרה בהם החומרה של "לא ינקה ה'", הם נכללים בלאוים הקלים, שתשובה לבדה מכפרת עליהם, ודלא כרב יהודה.
ומשנינן: כונתו של רבי יהודה בברייתא היא לומר שהלאו של לא תשא, שיש בו מלקות, וכל לאו דדמי ליה בכך שיש בו מלקות אינם מתכפרים בתשובה בלבד, וכדברי רב יהודה.
תא שמע ראיה אחרת נגד רב יהודה:
דתניא: לפי שנאמר בעליית משה רבינו להר חורב כפרה של תשובה בלבד, דכתיב בשלש עשרה המידות שנאמרו למשה בהר חורב "ונקה" שמשמעותו כפרה על ידי תשובה בלבד.
יכול אף הלאו "לא תשא" נכלל עמהן, שהוא מתכפר בתשובה בלבד?
תלמוד לומר בו: "לא ינקה".
יכול אף שאר חייבי לאוין כן?
תלמוד לומר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא.
למי שנושא את שמו לשוא הוא דאינו מנקה בתשובה בלבד. אבל מנקה הוא בתשובה בלבד לשאר חייבי לאוין!
ואמרינן: האם תשובה מכפרת על חייבי לאוין שלוקים עליהם - במחלוקת תנאי היא שנויה.
דתניא בברייתא אחרת, שאין חייבי לאוין מתכפרים בתשובה בלבד:
על מה תשובה מכפרת - על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה.
ועל מה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר - על כריתות ועל מיתות בית דין, ועל לא תעשה גמור.
אמר מר בברייתא הקודמת: תשובה בלבד מכפרת לפי שנאמר בחורב "ונקה".
והוינן בה: מנא לן ש"ונקה" משמעותו כפרה בתשובה?
ומשנינן: מהא דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר "נקה" בלבד, לפי שכבר נאמר "לא ינקה".
ואי אפשר לומר "לא ינקה" בלבד, לפי שכבר נאמר "נקה".
הא כיצד?
מנקה הוא לשבין, ואינו מנקה לשאינן שבין.
ומביאה עתה הגמרא ברייתא העוסקת בעיקרי התשובה:
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: האם שמעת את ארבעה חלוקי כפרה, שהיה רבי ישמעאל דורש?
אמר לו: שלשה הן, ותשובה - עם כל אחד ואחד.
א. עבר על עשה, ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו.
שנאמר (ירמיהו ג) "שובו בנים שובבים". ולאחר מכן כתיב מיד "ארפא משובותם". ומסתבר שהפסוק הזה בא על מצות עשה, שהן הקלות ביותר.
ב. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר.
שנאמר (ויקרא טז) "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם". ומכאן למדנו שיש עבירות יותר חמורות, שטעונות כפרת יום הכיפורים, ומסתבר שהן הלאוים, החמורים ממצות עשה.
ג. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין.
שנאמר (תהלים פט) "ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עונם".
אבל מי שיש חילול השם בידו, שחוטא ומחטיא את הרבים - אין לו (לה) כח בתשובה לתלות לו, ולא ביום הכפורים לכפר לו, ולא ביסורין למרק, לנקותו.
אלא, כולן ביחד תולין, ורק המיתה ממרקת, מנקה.
שנאמר (ישעיהו כב) "ונגלה באזני ה' צבאות: אם יכפר העון הזה של חילול ה' לכם - עד תמתון". ולמדנו מכאן שיש עבירה חמורה שאינה מתכפרת אלא במיתה, ומסתבר שהיא אמורה על חילול ה' שהיא העבירה החמורה ביותר.
ומבארת הגמרא: היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא אם אני לוקח בשר מהקצב ולא יהיבנא דמי ואיני משלם לו לאלתר מיד, שאם אני מתאחר הוא סבור שאני גזלן ובא לזלזל באיסור גזל, וזו היא עבירת חילול ה', שלומדים ממנו לחטוא.
אמר אביי: לא שנו שתשלום מאוחר לקצב הוא חילול ה' אלא באתרא במקום דלא תבעי, שאין נוהג הטבח ללכת ולגבות את הקפותיו, אלא כל אחד מביא לו בעצמו.
אבל באתרא דתבעי, שנוהג הקצב לבוא ולתבוע את הקפותיו - לית לן בה, אין לנו לחשוש לחילול ה' שהרי כך היא הדרך באותו מקום.
אמר רבינא: ובמקום שלי, הנקרא מתא מחסיא - אתרא דתבעי הוא.
אביי כדשקיל כשהיה קונה בישרא מתרי שותפי שהיה שייך לשני שותפים, יהיב זוזא להאי וזוזא להאי, ולא היה נותן שני זוזים לשותף אחד, כדי שלא יחשדנו השני שלא שילם.
והדר, ולאחר מכן, מקרב להו מזמן אותם גבי הדדי ביחד, ועביד חושבנא.
רבי יוחנן אמר: היכי דמי חילול ה'?
כגון אנא, דמסגינא כשאני מהלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וילמדו ממני להבטל מלימוד התורה ומהנחת תפילין.
יצחק, דבי רבי ינאי, אמר: חילול ה' הוא אצל כל אדם שחביריו מתביישין ממנו מחמת שמועתו, שם רע היוצא עליו.
היכי דמי?
אמר רב נחמן: כגון דקא אמרי אינשי עליו: שרא ליה ימחול לו מריה ה' לפלניא על מעשיו הרעים.
אביי אמר: כדתניא: "ואהבת את ה' אלהיך".
שיהא שם שמים מתאהב על ידך.
שיהא אדם קורא במקרא, ושונה במשנה, ומשמש תלמידי חכמים. ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות.
ואז, מה הבריות אומרות עליו?
אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה.
אוי להם לבריות שלא למדו תורה.
כי פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט) "ויאמר לי: עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
אבל מי שקורא ושונה, ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות.
מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה.
פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו!
ועליו הכתוב אומר: (יחזקאל לו) "ויחללו את שם קדשי, באמר להם עליהם הגויים: עם ה' אלה, ומארצו יצאו, ולא יכול ה' להצילם מגלות".
אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם.
שנאמר (הושע יד) "ארפא משובתם, אהבם נדבה".
רבי חמא ברבי חנינא רמי שני פסוקים שנראים לכאורה כסותרים:
כתיב "שובו בנים שובבים". ומשמע שכאשר תעשו תשובה ייחשב לכם כאילו דמעיקרא, בשעת החטא, שובבים אתם הייתם, וכאילו לא חטאתם, שאין זו אלא שובבות.
ומאידך כתיב "ארפא משובתיכם", דמשמע שרק מכאן ואילך הם נרפאים, אבל עדיין יש רישום של החטאים שנעשו מקודם ולא נמחקו כלא היו.
ומשנינן: לא קשיא. כאן שנמחקים מעיקרא, כששבים מאהבה.
כאן שנמחקים רק מכאן ולהבא, כששבים מיראה.
רב יהודה רמי:
כתיב (ירמיהו ג) "שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם". שהם קרויים בנים לה'.
ומאידך כתיב (ירמיהו ג): "כי אנכי בעלתי בכם, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה". שהוא לשון בעלות על עבדים.
לא קשיא.
כאן - כאשר שבים מאהבה או מיראה.
כאן - כאשר שבים על ידי יסורין. אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד.
שנאמר (הושע יד) "שובה ישראל עד ה' אלהיך".

דרשני המקוצר[עריכה]