פרשני:בבלי:יומא מה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא מה ב

חברותא[עריכה]

שסודרן בבוקר על גבי מזבח.
ואם אין המזבח מחזיקן - מנין שסודרן על הכבש או על גבי סובב,  1  עד שיעשה את המערכה הגדולה של היום,  2  ואחר כך חוזר וסודרן עליה?

 1.  למזבח (עיין בציור) היה יסוד ברוחב 32 אמה על 32 אמה בגובה אמה. מעל היסוד היה המזבח מתקצר ברוחב אמה מכל צד, ומתנשא לגובה 5 אמות. שם היה המזבח מתקצר באמה נוספת מכל צד, ושם היה "הסובב". ומעליו היה המזבח מתנשא בגובה של עוד 3 אמות ושם, על גג המזבח הוא מקום המערכה. משנה מדות ג א. ומפרשים שם (ועיין תוספות יום טוב שם).   2.  מדוע לא הוריד את האברים גם ליסוד שבתחתית המזבח (כשאין הסובב מחזיקן) ? פירשו תוספות שעל היסוד היה נפסל בלינה. אבל על הסובב שהוא למעלה מחצי גובה המזבח (ראה בהערה הקודמת) אין הלינה פוסלת את האברים הנמצאים שם (שהרי "אין לינה מועלת בראש המזבח"). ריב"א. ועוד כתבו תוספות, שיתכן שיש איסור להורידם מן המזבח. אבל כשסודרן על הסובב והכבש אין זה נקרא "הורדה". החזון איש הקשה על דברי ריב"א (שאמר שאין לינה מועלת (לפסול) בראש המזבח): הרי אביי ורבא נחלקו בזה (בזבחים פז א). ודעת רבא שלינה כן מועלת בראש המזבח (כלומר אברים שלנו בראש המזבח, ואחרי עלות השחר ירדו - לדעת אביי לא חל עליהם פסול לינה בעלות השחר כיון שהיו בראש המזבח. ולכן יחזור ויעלם. אבל לדעת רבא נפסלו בלינה ואסור לחזור ולעלותם. אמנם אם העלם יכול להקטירם, שהרי גם קרבנות שנפסלו בלינה אם עלו לא ירדו). ומאחר שלדעת רבא לינה מועלת בראש המזבח, איך תיקנו שיסדרם בצד המזבח ויפסלו, ואחר כך יקטירם מדין "אם עלו לא ירדו" בדיעבד? ותירץ החזון איש (בסוף הדברים) שאפילו רבא מודה שכל זמן שהאברים על המזבח לא חל עליהם פסול. אלא דעת רבא שמיד כשיורידם מן המזבח יחול עליהם דין לינה, אבל אם לא הורידם לבסוף הרי לא נפסלו כלל. (חזון איש זבחים יט מד).
תלמוד לומר: "אשר תאכל האש את העולה על המזבח".
ומילים אלו מיותרות הן, שהרי כבר למדנו בתחילת הפרשה שהאש אוכלת את העולה (שנאמר: "היא העולה על מוקדה"). ולמה חזרה התורה וכתבה זאת פעם שניה? אלא, בא הכתוב ללמד על אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, שחוזרים ונותנים אותם על אש המערכה הגדולה עם העולה (של היום).  3 

 3.  דמשמע (מהפסוק) אברים ופדרים שמשלה בהן האור במקצתן, הן עם העולה (לשון רבנו אליקים).
ורבי מאיר, שסובר עשו מערכה נפרדת להקטרת האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב, יפרש שהפסוק בא ללמד:
דוקא עיכולי עולה, בשר עולה שקפץ מעל האש (מחמת חוזק האש) לפני שגמר להתעכל  4  - אתה מחזיר (למערכה בפני עצמה). ואי אתה מחזיר קטורת שפקעה מן האש, להקטירה שנית על המזבח.  5 

 4.  מלשון הגמרא עיכולי עולה משמע שהתחילו להתעכל. ועיין לעיל מה א הערה 6 (ולפירוש ראשון בתוספות ישנים שהוזכר שם צריך לומר שהכוונה בגמרא כאן: עיכולי עולה אתה מחזיר קודם חצות).   5.  ממעטים מן הפסוק עיכולי קטורת בלבד מפני שאינה על המזבח החיצון כעולה. אבל עיכולי קומץ ולבונה ומנחת כהנים ומנחת נסכים שכולם נקטרים על המזבח החיצון (כעולה) צריך להחזיר את עיכולם, ולא התמעטו מה"עולה". תוספות (זבחים פג ב מנחות כו ב ד"ה ואי) והובאו בריטב"א כאן.
דתני רבי חנניא בר מניומי, ברייתא שנאמרה בדבי (בבית מדרשו של) רבי אליעזר בן יעקב:
"אשר תאכל האש את העולה על המזבח"
- מלמד הכתוב שדוקא עיכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת.
ועתה הגמרא מבארת מנין למדנו שביום הכיפורים עשו מערכה בפני עצמה לקטורת הנעשית בקדש הקדשים:
דכולי עלמא, מיהת, מוסיפין בו ביום אית להו. הכל מודים, מכל מקום, שביום הכיפורים הוסיפו מערכה נפרדת לקטורת הנעשית בקדש הקדשים - מנא להו, מנין למדו דבר זה?
נפקא להו, דין זה יצא להם מדכתיב "והאש על המזבח תוקד בו". שהיה הכתוב יכול לומר "אש". ולמה הוסיף וא"ו ואמר "והאש"? ללמד שהיתה מערכה נוספת לקטרת של קדש הקדשים.
ואפילו למאן דלא דריש וא"ו, אפילו לרבי יהודה ורבי יוסי שלא דורשים את תוספת האות ו (לעיל על הפסוק "ואש המזבח תוקד בו"), מכל מקום וא"ו ה"א דריש (כיון שהכתוב הוסיף כאן שתי אותיות: ו' וה').
ומאחר שדרשנו את כל לשון "מוקד" או "תוקד" שבפרשה, מבארת הגמרא את המשך הפרשה (ויקרא ו פסוק ו) שנאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
"אש תמיד תוקד" - למאי אתא, לאיזה צורך הוא בא?
מיבעי ליה לכדתניא:
דתניא" "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" - לימד על מערכה שניה של קטורת (המיועדת לגחלי הקטורת), שלא תהא על המזבח הפנימי, אלא על המזבח החיצון.
וממשיכה הברייתא:
אש שהכניסו ביום הכיפורים במחתה לקדש הקדשים, וכן האש שהדליקו בה בכל יום את נרות המנורה - מניין שהדליקו אותה מן האש שעל המזבח החיצון?  6 

 6.  הקשה הרש"ש: הרי למדנו לעיל שעשו מערכה נפרדת לאש המחתה מ"והאש". ונאמר באותו פסוק "תוקד בו" דהיינו במזבח החיצון ! ותירץ הרש"ש, שהיה אפשר לומר שסוף הפסוק "תוקד בו" מתייחס רק לגוף הפסוק, ולא לאש המחתה שנלמד מהיתור של וא"ו ה"א. עיין שם. ועיין תוספות הרא"ש (שנראה מדבריו כהרש"ש). ושיח יצחק.
ודין הוא. יש לדון דבר זה ממקום אחר:
נאמרה אש בקטורת שבהיכל,  7  ונאמרה אש במחתה (קטורת שבקדש הקדשים),  8  ונאמרה אש בהדלקת המנורה.  9 

 7.  רש"י פירש שלא נאמרה אש בקטורת בפירוש. אלא כתוב "יקטירנה" (שמות ל ח) ואין הקטרה בלא אש. ותוספות מפרשים שכוונת הגמרא למה שכתוב בענין הקטורת שבענין קורח: "ואתה ואהרון איש מחתתו. ותנו בהן אש. ושימו עליהן קטורת". ועיין רבנו אליקים.   8.  "ולקח מלא המחתה גחלי אש" (ויקרא טז) רבנו אליקים. ר"ח.   9.  לא נאמר אש ממש במנורה, אלא מסתמא אש היא, שהרי הנרות דולקים בה. ויש אומרים שלמדנו אש במנורה ממה שנאמר "בהעלתך את הנרות, אל מול פני המנורה") ומתורגם "באדלקותך". ויש אומרים שלמדנו זאת ממה שהוקשה המנורה לקטורת, שנאמר "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה". רבנו אליקים.
מה האש שנאמרה להלן (בקטורת) היתה על מזבח החיצון - אף האש שנאמרה כאן (במחתה ומנורה) היתה על מזבח החיצון. או כלך לדרך זו, שמא תלמד את דין אש המחתה והמנורה מאש הקטורת באופן אחר:
נאמרה אש בקטורת שבהיכל, ונאמרה אש במחתה של קדש הקדשים ובמנורה:
מה האש שנאמרה להלן, אש הקטורת שהוקטרה בהיכל על המזבח הפנימי, נעשתה האש בסמוך לו, על המזבח החיצון, הסמוך למקום ההקטרה על המזבח הפנימי
- אף האש במחתה (שהוקטרה בקדש הקדשים) והאש שבהדלקת המנורה צריכה להעשות בסמוך לו, על מזבח הפנימי, הסמוך למנורה ולבית קדש הקדשים, (ולא על המזבח החיצון.
תלמוד לומר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
כלומר: אש תמיד שאמרתי לך, אש שאמרתי לך בה "תמיד", דהיינו האש של המנורה (שנאמר בה: "להעלות נר תמיד" ויקרא כד ב), אותה האש לא תהא נעשית אלא בראשו של מזבח החיצון.  10 

 10.  מדוע לא לומדים מהפסוק שצריך מערכה נפרדת למנורה? תירצו תוספות: לא מסתבר שיעשו מערכה למנורה כיון שלא היה צורך לקחת גחלים למנורה. אלא לחקו שלהבת בלבד לצורך הדלקת בפתילות. עיין שם תירוץ נוסף.
וממשיכה הברייתא: אמנם למדנו שהיתה נעשית על המזבח החיצון אש למנורה.
אש למחתה - מניין שהיתה נעשית על מזבח החיצון?
עונה הברייתא: ודין הוא. יש לדון דבר זה ממקום אחר:
נאמרה אש במחתה, ונאמרה אש במנורה. ונלמד את אש המחתה מאש המנורה:
מה להלן במנורה, האש היתה נעשית על גבי מזבח החיצון, אף כאן במחתה, האש היתה נעשית על מזבח החיצון.
שואלת הברייתא: או כלך, שמא תלך לדרך זו, לומר להיפך, שאש המחתה היתה נעשית על מזבח הפנימי: שהרי נאמרה אש בקטורת הנעשית בהיכל כל יום, ונאמרה אש במחתה (בקטורת שבקדש הקדשים), ונלמד את אש המחתה מאש הקטורת:
מה להלן בקטורת, היתה האש בסמוך לו (במזבח החיצון הסמוך להיכל), אף כאן, בקטורת שבקדש הקדשים, האש היתה בסמוך לו (במזבח הפנימי הסמוך לקדש הקדשים).  11 

 11.  ואם תאמר, אש המנורה תוכיח שאינו מן הסמוך לו! יש לומר, שאש המנורה אינה אש גמורה, מפני שאינה צריכה גחלים אלא שלהבת בלבד ולכן אין לומדים ממנה. ריטב"א בשם תוספות.
עונה הברייתא: תלמוד לומר, לכך נאמר (ויקרא טז יב) בענין אש המחתה (בקטרת שבקדש הקדשים): "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'". ו"לפני ה'" היינו במערב המזבח, שהוא כנגד ההיכל.
איזהו מזבח שמקצתו "לפני ה'" ואין כולו לפני ה' עד שהוצרך הכתוב לפרש בו "מלפני ה'"?
הוי אומר זה מזבח החיצון! שהרי המזבח הפנימי כולו לפני ה'.  12  ומכאן שאש המחתה היתה ניטלת מעל גבי המזבח החיצון.

 12.  רש"י מפרש שלפני ה' היינו סמוך להיכל. והפסוק אמר "מלפני ה"' ולא אמר "לפני ה"' ומשמע שרק חלק מהמזבח הוא לפני ה'. והמזבח הפנימי שכולו בהיכל, הרי כולו לפני ה'. ובעל כרחך כוונת הפסוק "מלפני ה"' במזבח החיצון בצד מערב שהוא סמוך להיכל (וכן דרשו בתורת כהנים אחרי מות פ"ג וכן מבואר בגמרא בזבחים נח ב). אבל הר"ח מפרש "מלפני ה"' היינו שמקצתו מול ההיכל וזהו מזבח החיצון. שהוא רחב 32 אמות ואילו פתח ההיכל אינו רחב אלא 10 אמות. ורק מה שכנגד הפתח נקרא "לפני ה"'. אבל מזבח הפנימי כולו נחשב "לפני ה"' (שנאמר: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה"' זה מזבח הזהב). ועיין פירושים אחרים ברבנו אליקים.
והגמרא מוסיפה ומבארת את הפסוק ("ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'").
ואיצטריך למיכתב - יש צורך לכתוב "מעל המזבח". ואצטריך למיכתב - ויש צורך לכתוב גם "מלפני ה'":
דאי כתב רחמנא "מעל המזבח" בלבד, הוה אמינא - הייתי אומר מאי מזבח? מזבח הפנימי! לכן כתב רחמנא "מלפני ה'" (ואיזהו מזבח שרק מקצתו לפני ה'? זה מזבח החיצון).
ואי כתב רחמנא "מלפני ה'" בלבד, הוה אמינא, הייתי אומר שצריך ליטול גחלים דוקא "מלפני ה'", כנגד פתח ההיכל ממש (שההיכל הוא מקום השכינה).

דרשני המקוצר[עריכה]