פרשני:בבלי:יומא כג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כג ב

חברותא

אינה מביאה עגלה ערופה. דכתיב "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה". וירושלים אינה נקראת ירושה משום שלא נתחלקה לשבטים.
ועוד קשה: הא "לא נודע מי הכהו" כתיב, והא כאן הרי נודע מי הכהו!
ומתרצינן: רבי צדוק לא נתכוין לעגלה ערופה ממש אלא אמר כן כדי להרבות בבכיה  1 .

 1.  שהיה מרבה בכיה ע"י דבריו דכיון שעל ספק חלל הנמצא בכל מקום הקפידה תורה כל כך כ"ש על ודאי חלל ובתוך המקדש. ריטב"א. והמהרש"א מפרש דמהאי טעמא גופא שאין מביאין עגלה ערופה בירושלים הרבה בבכיה שאם היו מביאין עגלה ערופה היה מתכפר להם דכך אבל עתה במה יתכפר הדם. וזה מה שאמר להם אביו של התינוק שכיון שאי אפשר להתכפר בעגלה ערופה הרי הוא כפרתכם.
שנינו בברייתא: בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני קיים. ללמדך, שקשה עליהם טהרת כלים יותר משיכות דמים.
איבעיא להו: שפיכות דמים הוא דזל נעשה קל בעיניהם. אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא נשארה בחומרתה.
או דילמא שפיכות דמים כדקיימא קיימא. אבל טהרת כלים הוא דחמירא נעשתה חמורה יותר בעיניהם?
תא שמע: מדקא נסיב תלמודא מזה שהברייתא מביאה ראיה מקרא "וגם דם נקי שפך מנשה", שמע מינה: שפיכות דמים הוא דזל, וטהרת כלים כדקיימא קיימא.
תנו רבנן: כתיב "ופשט את בגדיו (שלבש בשעת הרמת הדשן) ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" (ואין זו חובה בכל יום כתרומת הדשן, אלא רק כאשר הצטבר הרבה אפר על המזבח עד שלא נשאר מקום למערכה. רש"י ויקרא ו ד).
שומעני הייתי סובר כדרך יום הכפורים, שהכהן גדול חייב להחליף את בגדיו בין עבודה לעבודה מבגדי זהב לבגדי לבן, ולהיפך - אף זה, אם בא להוציא את הדשן מיד לאחר תרומת הדשן חובה עליו לשנות את בגדיו, ומכיון שאי אפשר לו לשנות מבגדי זהב לבגדי לבן שהרי הוא כהן הדיוט, שאינו משמש אלא בבגדי לבן, הרי שהייתי אומר שפושט את בגדי הקודש שלבש בשעת הרמת הדשן, ולובש בגדי חול, ומוציא את הדשן?
תלמוד לומר "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אח רים".
מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט: מה להלן הבגדים שפושט בגדי קודש הם, כדכתיב "ולבש הכהן מדו בד ... והרים את הדשן" - אף כאן הבגדים שלובש בגדי קודש.
אם כן, מה תלמוד לומר "בגדים אחרים", במה הם שונים מהקודמים?
בכך שהם פחותין מהן, פשוטים וזולים מהן. כגון בגדים שחוקים או שהפשתן אינו מבהיק ומצוחצח, אך קדושים הם.
זאת, כדי שלא ילכלך את הבגדים שהוא עובד בהן שאר העבודות, באפר, כשנושאו אל מחוץ למחנה. לפי שגנאי הוא למלך לשמש לפניו בבגדים מלוכלכים.
רבי אליעזר אומר: "אחרים - והוציא". ללמדך, ש"אחרים" לא קאי על הבגדים, אלא על הכהן שמוציא את הדשן: לימד על הכהנים בעלי מומין שהם "אחרים", לפי שהם מרוחקים משאר עבודות שבמקדש, שהם כשרין להוציא את הדשן.  2 

 2.  ומודה הוא לת"ק שצריך בגדי קדש בהוצאת הדשן כמו בתרומת הדשן. תוד"ה יש. ובריטב"א הביא דיעה שכיון שרבי אליעזר מכשיר בבעלי מומין הוא הדין שאינה צריכה בגדי קודש. וכ"כ הרמב"ן ויקרא ו ד.
אמר מר: אחרים פחותין מהן.
כדתנא דבי רבי ישמעאל:
דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו - לא ימזוג בהן כוס לרבו, לפי שהם מתלכלכים מעשן הבישול, כך אין זה כבוד המלך ללבוש לפניו את הבגדים שלבש להוצאת הדשן בשעת הקטרה וניסוך, שהוא כעין אכילה ושתיה.  3 

 3.  ואין זו חובה אלא דרך ארץ. רש"י ויקרא ו ד. אולם הריטב"א כתב שהוא חובה. וכ"כ הרמב"ן ויקרא שם שהוא מצוה מדרך מוסר העבד לרבו.
אמר ריש לקיש: כמחלוקת בהוצאה, כשם שחולקים רבי אליעזר וחכמים לענין הוצאת הדשן אם היא כשרה בבעלי מומין - כך מחלוקת בהרמה. שגם במצות תרומת הדשן מכשיר רבי אליעזר בכהנים בעלי מומין.  4 

 4.  והא דדריש רבי אליעזר "אחרים והוציא" אין הכונה לאחרים שפסולין לתרומת הדשן שהרי גם לתרומת הדשן הם כשירים אלא שהם אחרים לשאר עבודות. תוספות ישנים. והריטב"א כתב שלכן כתב רחמנא "אחרים" בלשון רבים למדרשיה בין על כהן המרים בין על כהן המוציא. ועוד כתב שמה שנקט רבי אליעזר "שכשירין להוציא את הדשן" היינו כל הוצאת הדשן ואף תרומת הדשן בכלל.
ורבי יוחנן אמר: מחלוקת רק בהוצאה. אבל בהרמה - דברי הכל עבודה היא, ואינה כשרה בבעלי מומין.
ומבארינן: מאי טעמא דריש לקיש?
אמר לך: אי סלקא דעתך דהרמת הדשן עבודה היא, תיקשי: וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים, כלומר בשני בגדים בלבד מתוך ארבעה בגדי כהונה!?
שהרי בתרומת הדשן כתיב "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד", דהיינו רק כתונת ומכנסים.  5  אלא, על כרחך לאו עבודה היא, ולכן כשירה היא בבעלי מומין.  6  ורבי יוחנן אמר לך: גלי רחמנא בכתונת ומכנסים, והוא הדין למצנפת ואבנט. שמאחר ואינה כשרה בבגדי חול, הרי אנו למדים מכאן שעבודה היא, וצריכה ארבעה בגדים.

 5.  ואין להקשות להיפוך, וכי יש לך דבר שאינו עבודה וטעון בגדי כהונה בכלל. דגזירת הכתוב הוא, שהרי אין איסור ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה. תוד"ה יש עבודה.   6.  קשה דא"כ למה צריך רבי אליעזר קרא להכשיר בעלי מומין מאחר שאינה עבודה. וגם התנא קמא למה פוסל בעלי מומין, שהרי גם לשיטתו אינה עבודה כיון שכשירה בשני כלים. וי"ל דאעפ"י שאינה עבודה, מ"מ יש לפסול בעל מום שהוא כמו זר. וזר אינו קרב לגבי מזבח, ולכן פוסל ת"ק. ורבי אליעזר מצריך קרא להכשיר. תוד"ה יש עבודה.
ומאי שנא הני? מדוע בכלל הזכירה התורה שני בגדים אלו? והלא די בכך שכתוב "כהן", וידענו שזו עבודה וצריכה ארבעה בגדים.
כדי ללמדנו שתי הלכות כלליות בנוגע לבגדים אלו -
א. "מדו" - כמדתו שהכתונת תהיה בדיוק כמדת קומתו של הכהן, ולא תהא נגררת על הקרקע, ולא גבוהה מעל הקרקע, אלא שוה לארץ בשפתה.
ב. "מכנסי בד" - לכדתניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שלא ילבש בגד אחר קודם למכנסים אלא ילבש ראשונה את המכנסים.
שנאמר "ומכנסי בד ילבש על בשרו".
ומשמע שילבשם בעודו ערום, שאין לובשם אלא על בשרו, שאם לא כן למה נכתב "על בשרו" כלל.
וריש לקיש אמר לך: אעפ"י ששני בגדים אלו נכתבו כדי ללמדנו שתרומת הדשן דיה בשני בגדים, מכל מקום, למדנו גם את הדינים דלעיל מלשון המקרא -
א. "מדו" - כמדתו ילפינן מדאפקיה רחמנא בלשון "מדו", ולא כתב כתונת.
ב. שלא יהא דבר קודם למכנסים - מ"על בשרו" נפקא שהוא מיותר, לפי שהיה די לכתוב "ומכנסי בד ילבש".
והוינן בה: נימא כתנאי!
האם מחלוקת זו של רבי יוחנן וריש לקיש אם תרומת הדשן עבודה היא או לא - נחלקו בה תנאים?
דתניא: "ומכנסי בד ילבש על בשרו".
מה תלמוד לומר "ילבש"? והיה די לכתוב "ומכנסי בד על בשרו", שהרי כבר נאמר בתחילת הפסוק "ולבש הכהן מדו בד", וזה אמור גם לגבי המכנסים שבהמשך הפסוק.
להביא מצנפת ואבנט להרמה. ש"ילבש" בא לרבות עוד לבישה כיוצא בה,  7  דהיינו שני הבגדים החסרים כאן, שגם אותם צריך הכהן ללבוש בשעת הרמת הדשן, דברי רבי יהודה.

 7.  והיינו היקש שמקישין שני הבגדים החסרים לשני הבגדים הכתובים. והקשו התוס' דא"כ איך ידעינן בהוצאה שצריך גם כן ארבעה בגדים דאי מהיקש להרמה דלעיל הרי כלל בידינו שבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ותירצו שכלל זה לא נאמר אלא בקרבנות עצמם ולא בבגדי כהונה. ועוד תירצו שכאן לא הוי היקש אלא "ילבש" הוי ריבוי לרבות עוד בגדים וגילוי מילתא בעלמא הוא שצריך עוד שני בגדים כמו הבגדים הכתובים בקרא. תוד"ה ילבש.
רבי דוסא אומר: לרבות בגדי כהן גדול ביום הכפורים, שכשירין לכהן הדיוט.
שהכהן גדול לובש ביום הכפורים בחלק מהעבודות ארבעה בגדי לבן, שהם זהים לבגדי כהן הדיוט שבכל השנה. וילפינן "ילבש" האמור כאן בתרומת הדשן מ"ילבש" שנאמר ביום הכפורים אצל כהן גדול, "כתונת בד קדש ילבש", שאותן בגדים ששימש בהן הכהן גדול ביום הכפורים כשירין אח"כ לכהן הדיוט בעבודתו.
(ואיצטריך הך דרשא כדי שלא נלמד מ"והניחם שם", לומר שהם טעונים גניזה ואסור ללובשם שוב, כדעת רבי, לקמן).
אמר רבי: שתי תשובות בדבר! על דברי רבי דוסא.
חדא, דאבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט!
שהאבנט של כהן גדול עשוי כולו מפשתן בלבד, ואילו של כהן הדיוט מעורב בו צמר.
ולכן לא יכול הכהן הדיוט ללבוש את בגדי הכהן גדול.
ועוד, וכי בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה בתוך קודש הקדשים תשתמש בהן קדושה קלה?!
אלא, מה תלמוד לומר "ילבש"?

דרשני המקוצר