פרשני:בבלי:יומא כז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:43, 6 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כז א

חברותא[עריכה]

ומקשינן: האי "בני אהרן הכהן" - מיבעי ליה לגופיה! ללמדנו שנתינת האש צריכה כהן, ואינו מיותר כדי לדרוש ממנו מיעוט להפשט וניתוח.
ומתרצינן: אמר רב שימי בר אשי: אשכחתיה לאביי, פגשתיו דהוה מסבר ליה לבריה כשהיה מסביר לבנו את הדרשה של חזקיה כך:
תניא בתורת כהנים: נאמר "ושחט" - ללמד ששחיטה בזר כשירה.
וכי מאין באת?
מאין הייתי לומד שהשחיטה פסולה בזר עד שנזקקת להביא מקרא להכשירה?
ומשיבה הברייתא: כי מכלל שנאמר "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח", שומע אני אפילו שחיטה בכלל. שהרי גם היא צורך המזבח, ותיפסל בזר.
לכך תלמוד לומר "ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם". מדכתיב בקבלת הדם ("והקריבו")  1  כהונה, ולא כתיב כהונה בשחיטה, מוכח כי רק מקבלה ואילך מתחילה מצות כהונה, ולא קודם לכן.

 1.  אעפ"י ש"והקריבו" הוא לשון הולכה מ"מ הכוונה לקבלה כיון שהוא כתוב לאחר שחיטה וקבלה היא העבודה שמיד לאחר שחיטה ואי אפשר לעשות הולכה בלי קבלה. רש"י זבחים ד. א. והתוס' פירשו שלא מסתבר לאוקמה בהולכה, כיון שהיא עבודה שאפשר לבטלה שהרי אפשר לשחוט ליד המזבח ולזרוק מיד. תוד"ה והקריבו.
אלא, "וסמך ידו - ושחט".
בעל הקרבן יסמוך על הקרבן והוא השוחט אותו.  2 

 2.  עיין בגבורת ארי למה לא סגי בילפותא ראשונה דמקבלה ואילך מצות כהונה.
ובכך לימד על השחיטה שכשירה בזר.
עד כאן לשון הברייתא. ועל יסוד דברי הברייתא הסביר אביי לבנו את דברי חזקיה: מכדי הרי למדנו כאן שמקבלה ואילך מצות כהונה, ואם כן "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" - למה לי? שהרי נתינת האש אף היא כתובה לאחר קבלה, וממילא ידענו שהיא טעונה כהן.
אלא ודאי למעוטי הפשט וניתוח הכתובים לפני כן, שלא הוזכר בהם "כהן", ואכן אינם צריכים כהן.  3 

 3.  ולולי המיעוט הייתי אומר שגם הפשט וניתוח צריכים כהן אעפ"י שלא כתוב בהם "כהן" כיון שהם לאחר קבלה ומקבלה ואילך מצות כהונה. רש "י.
ומקשינן: ואכתי איצטריך למיכתב כהונה לגבי נתינת אש, על אף שהיא לאחר קבלת הדם.
כי סלקא דעתך אמינא, כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא, שהרי הכפרה אינה תלויה אלא בדם הקרבן ואילו נתינת האש היא לצורך הקטרת האברים  4  - לא תיבעי כהונה. קמשמע לן דבעי כהונה.

 4.  כ"מ מרש"י. והמאירי פירש שאינו מעכב כיון שבלא"ה ירדה אש מהשמים אלא שמצוה להביא מההדיוט.
ומאחר שהכהונה שנאמרה לגבי נתינת האש צריכה לגופה - מנא לן למעוטי הפשט וניתוח שכשרין בזר?
ומשנינן: אלא מהכא ילפינן: כתיב "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר".
מכדי, הרי מקבלה ואילך מצות כהונה. ואם כן "וערכו בני אהרן הכהנים" - למה לי? והרי גם עריכת הנתחים על האש היא לאחר קבלה  5 .

 5.  ואע"ג שעריכת נתחים אינה מעכבת כפרה, מכל מקום, לאחר שגילתה התורה שנתינת אש בעיא כהונה, ידענו שגם עבודה שאינה מעכבת כפרה בעיא כהונה. רש"י. (ומהאי טעמא צריכים אנו למיעוט לגבי הפשט וניתוח שאינה צריכה כהן אעפ"י שגם היא אינה מעכבת הכפרה. אלא שלאחר שגילתה התורה בנתינת אש הוא הדין לכל עבודות שאינן מעכבות כפרה. תוס' ישנים).
אלא, למעוטי הפשט וניתוח שאינם צריכים כהן.
ומקשינן: ואימא כהונה שנאמרה לענין עריכת הנתחים, באה למעוטי סידור שני גזירי עצים של בין הערביים,  6  שנלמדת (לעיל כו ב) מקרא ד"וערכו עצים על האש" הכתוב מיד לפני עריכת הנתחים שאינה צריכה כהן.

 6.  אבל סידור שני גזירים של תמיד של שחר כתיב ביה בהדיא "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר". רש"י.
אבל הפשט וניתוח לעולם צריכים כהן!
ומתרצינן: מסתברא כי עבודת דיבחא זבח דכוותיה ממעט.
שעריכת הנתחים באה למעט הפשט וניתוח שהם דומים לה, ששניהם עבודות שנעשות בזבח עצמו.
ואילו סידור שני גזירי עצים אינה עבודה בגוף הזבח.
ומקשינן: אדרבה! יותר מסתבר דסידור דכוותיה ממעט.
שני גזירי עצים דומה לעריכת נתחים, ששניהם סידור דברים על האש. מה שאין כן הפשט וניתוח!?
ומתרצינן: לא סלקא דעתך שסידור שני גזירי עצים לא צריך כהונה.
משום דאמר מר: נאמר "והקריב הכהן את הכל המזבחה" - זו הולכת אברים לכבש המזבח (שהרי הקטרה נאמרה להדיא באותו פסוק בנפרד).  7  ולמה צריך הכתוב לומר שהולכת אברים צריכה כהן, והלא מקבלה ואילך מצות כהונה והולכת אברים בכלל?

 7.  תוס' ישנים.
אלא, כדי למעט הולכה אחרת ממצות כהונה. ולומר לך: רק הולכת אברים לכבש הוא דבעיא כהונה. אבל הולכת עצים למזבח לא בעיא כהונה.
הא סידור שני גזירי עצים - בעיא כהונה!
שאם לא כן לא היה צריך הכתוב למעט הולכת עצים. שהרי אפילו סידור שני הגזירים שהם על גבי במזבח לא בעי כהונה, וכל שכן הולכת עצים.  8 

 8.  תוד"ה הולכת. והריטב"א מפרש שלמעט הולכת עצים לא צריך קרא, דמהיכא תיתי שיהא צריך כהן. אלא ודאי בא ללמד על סידור שני גזירי שצריכה כהונה.
אם כן "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים" - למה לי?
על כרחך למעוטי הפשט וניתוח.
(המשך הגמרא הוא לפי גירסת הגר"א, שמחק כמה מילים)
ומקשינן: אלא "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" למאי אתא?  9  שהרי פשיטא שהקטרה צריכה כהן, מאחר שמקבלה ואילך מצות כהונה.

 9.  עפ"י גירסת הגר"א שמוחק "ואימא הכי נמי לגופיה".
ומתרצינן: אלא, "והקטיר" למעוטי הפשט וניתוח ממצות כהונה.
(וחוזרת עתה הגמרא מילפותא ד"וערכו", ולקמן תידרוש הגמרא מקרא זה למאי אתא).
ומפרשת הגמרא את יתר הכתובים שנאמר בהם כהונה, שלכאורה הסא מיותרים, שהרי הם לאחר קבלה:
"והקריב הכהן את הכל המזבחה" - זו הולכת אברים לכבש.
ובא ללמד שהולכת אברים לכבש הוא דבעיא כהונה. אבל הולכת עצים לא בעיא כהונה. וממילא למדנו: הא סידור שני גזירי עצים - בעיא כהונה.
"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" - לגופיה. דאמרינן לעיל שהייתי סובר שאינה צריכה כהונה כיון שאינה עבודה המעכבת הכפרה.
"וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים", נדרוש כך:
וערכו בלשון רבים - שנים.
בני אהרן - שנים.
הכהנים - שנים.
למדנו מכאן לטלה כבש שקרב לעולה שטעון ששה כהנים להוליכו למזבח.
הבשר בחמשה, והקרביים באחד. כמבואר לעיל במשנה (כה א).  10 

 10.  לדעת רש"י, שכהן אחד היה מעלה את כל האיברים מהכבש למזבח (עיין בעיונים לעיל כו א 4), צריך לומר שצריך ששה לטלה כדי להעלותם מהשולחנות לכבש. וקרא ד"וערכו" נמי בהכי מיירי, שהרי רק לאחר מכן כתיב "והקטיר הכהן את כל על המזבח", ומשמע שעד עתה לא מדובר בהקטרה. אולם קצת קשה עליו, דהרי לשון הכתוב "וערכו על העצים אשר על האש" משמע דאיירי בנתינת אברים על האש. תוס' ישנים כאן. וריטב"א לעיל כו א במשנה.
אמר רב המנונא: קשיא ליה לרבי אלעזר: האי קרא ד"וערכו" הרי בבן הבקר כתיב. שנאמר שם בתחילת הפרשה "אם עולה קרבנו מן הבקר".
ובן הבקר - עשרים וארבעה כהנים בעי כמבואר במשנה (לעיל כו ב), שהפר קרב בעשרים וארבעה. ואיך אפשר ללמוד מכאן לכבש שטעון ששה?
וניחא ליה, רבי אלעזר עצמו מתרץ: הרי בסוף אותו הפסוק נאמר "וערכו ... על העצים אשר על האש אשר על המזבח".
ולכאורה הוא מיותר, שהרי לפני כן כבר נאמר "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש". ומובן מאליו שעריכת הנתחים הכתובה לאחר מכן תהא על העצים הללו?
אלא, לכך נכתב שוב, כדי לדרוש, שאותם ששה כהנים שנלמדו מקרא ד"וערכו" לא על בן בקר נאמרו, אלא על דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח.
ואיזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח שצריך לסדר עבורו מערכה של עצים ואש על המזבח?


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת יומא בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א