פרשני:בבלי:יומא כז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כז ב

חברותא[עריכה]

הוי אומר: זה טלה של תמיד של שחר, שחייבה התורה לסדר בשבילו מערכת עצים חדשה בכל בקר.  1  אבל שאר הקרבנות, אין צריך לחדש בשבילם את המערכה.  2 

 1.  עיין רש"י מהיכן ילפינן לה.   2.  ומה שכתבה התורה כאן בבן בקר עצים ואש, לא בשביל עצמו, אלא משום שעדיין לא נאמרה פרשת סידור המערכה שבכל יום הכתובה בפרשת "צו". וכאן התחיל הכתוב לדבר בסדר הקרבת העולה, והוצרך לפרש היכן תוקרב. לכך כתב כאן ענין המערכה שסודרה בבקר לצורך התמיד, ואשר עליה מקריבים גם את בן הבקר הזה. רש"י.
אמר רבי אסי אמר רב: זר שסידר את עצי המערכה - חייב מיתה בידי שמים.
כיצד הוא עושה להכשיר את המערכה לאחר שנפסלה בסידורו של הזר?
פורקה, וחוזר וסודרה.  3 

 3.  אבל ממיתה לא נפטר, כיון שעשה העבודה. או שמא לאו עבודה גמורה היא, כל זמן שלא הקטירו עליה, ופטור אף ממיתה. תוס' הרא"ש.
וקא סלקא דעתין שהזר עצמו חוזר וסודרה.
ותמהינן: מאי אהני ליה פירוק הזר וסידורו מחדש? והרי גם בפעם השניה סידרה הזר.
ומשנינן: אלא, פורקה זר, שאין צריך שכהן דוקא יפרק את המערכה.
וסודרה כהן.  4 

 4.  כתב השפת אמת שדוקא בסידור המערכה הדין כן, שאינה אלא מצוה להכין כדי לסדר ולהעביר אח"כ. אבל העלאת האברים, שהיא גוף המצוה אין עצה לחזור ולסדרן אם סידרן הזר.
מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר?! וסידור המערכה הלא כשר בלילה, ומדוע הוא פסול בזר.  5 

 5.  מרש"י להלן ד"ה והרי תרומת הדשן, משמע שמפרש כפשוטו, שסידור המערכה כשרה בזר. ליקוטי הלכות דף ח ב מדפי הספר. ושם בעין משפט אות צ. אולם בתוס' ישנים מפרשים שבודאי צריך כהן לסידור המערכה, כדכתיב "צו את אהרן - היא העולה על מוקדה על המזבח". ולעיל אמרינן שסידור שני גזירי עצים צריך כהונה. אלא, כוונת הגמרא לומר שזר אינו חייב עליה מיתה. ואף שלא נזכר בכתוב שדוקא על עבודת יום חייב הזר מיתה, בכל זאת פשיטא לגמרא שאין עבודה חשובה אלא של יום, דכתיב "ביום צוותו". ועל יסוד דברי התו"י כתב החזו"א ליישב קושיית הגבורת ארי, למה זר חייב על ניסוך המים (לעיל כד א), והרי כשר לעשותו בלילה. כי מה שאמרו עבודה שכשרה בלילה אין זר חייב עליה, אינו אלא אם הכשר הלילה הוא משום שאינו עבודה חשובה, כגון סידור המערכה. אבל מה שהכשירה תורה עבודה חשובה בלילה אינו שולל את חיוב הזר. ומה שאמרו כי הקטר חלבים ואברים שאני היות וסוף עבודה דיממא הוא, הכונה היא לא משום שיש גריעות בחשיבות העבודה, אלא שכך הוא הדין שגומרים בלילה. וכן בתרומת הדשן אמרו "תחלת עבודה דיממא היא. " והכי נמי בניסוך המים, אעפ"י שהוא כשר בלילה, זהו משום שהחשיבתו תורה כעין הקטרת אברים, כיון שהם חובת קרבן. אבל לא משום גרעון בחשיבותם, אלא שבעבודה זו אין עשייתה בלילה פוגמת. או"ח סי' קכ"ו סקי"ט.
ומקשינן על רבי זירא:
וכי לא מצינו עבודה שכשירה בלילה ובכל זאת פסולה בזר?
והרי הקטר אברים ופדרים, שהוא עבודה הכשירה כל הלילה, ואמרינן לעיל (כד א) שהזר חייב עליה מיתה?
ומתרצינן: שאני אברים ופדרים, לפי שסוף עבודה דיממא הוא. שההקטרה היא גמר עבודת הקרבן, שנשחט ונזרק דמו ביום. הלכך, חשובה היא כעבודת יום, ולכן היא פסולה בזר.
ומקשינן: והרי תרומת הדשן, שכשירה בלילה, ואף על פי כן אינה כשירה אלא בכהן, כדכתיב בתורה "ולבש הכהן מדו בד, והרים את הדשן"!? ומתרצינן: שאני תרומת הדשן, שתחלת עבודה דיממא היא.  6 

 6.  הקשו הראשונים: אם כן, גם סידור המערכה יחשב מעבודות היום, שהרי הוא לאחר תרומת הדשן. ותירצו, דשאני סידור המערכה, שלפעמים צריך לסדר המערכה בלילה, כשכבו הגחלים. הלכך, לא חשיב כתחלת עבודות היום. אבל תרומת הדשן, שלעולם אינה נעשית אלא לצורך עבודות היום, ובתחלתו, והיא מכשרת המערכה להקטרת היום כמו שתרומה מכשרת השיריים, הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא. ריטב"א ותוס' הרא"ש.
ודאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כהן שקידש ידיו בלילה מהכיור לתרומת הדשן - למחר, בעלות השחר, אינו צריך לקדש ידיו שנית לצורך עבודות היום, הואיל שכבר קידש אותן מתחלת עבודה.
הרי שתרומת הדשן נחשבת לתחלת עבודות היום, ולכן היא פסולה בזר.
מה שאין כן סידור המערכה, שהיא עבודת לילה, אין לה להיות פסולה בזר, וכדעת רבי זירא.
ואלא, מעתה, חוזרת הגמרא להקשות על רבי יוחנן:
קשיא על רבי יוחנן קושית רבי זירא, מדוע זר שסידר את המערכה חייב מיתה, והרי סידור המערכה כשר בלילה, וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר!?
ומתרצינן שרבי יוחנן אמר את דבריו בצורה אחרת: אלא כי איתמר דברי רבי יוחנן - הכי איתמר:
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים חייב, הואיל ועבודת יום היא. כדכתיב (ו ה): "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" (ומכאן ילפינן לסידור שני גזירי עצים בבקר, לעיל כו ב).
מתקיף לה רבא: אלא מעתה, שסידור שני גזירי עצים חשוב כל כך "עבודת יום" ולא לילה, עד כדי כך שזר חייב עליה מיתה, תיבעי עבודת סידור המערכה פייס!?
ומשנינן: אישתמיטתיה נעלם מרבא הא דתניא:
מי שזכה בפייס הראשון בתרומת הדשן - זכה גם בסדור מערכה, ובסדור שני גזירי עצים.
ונמצא, שאכן היה פייס לתרומת הדשן.
ומקשינן על דברי רבא: למימרא, כפי המשתמע מקושייתו של רבא על דברי רבי יוחנן, שרק מפני שסידור שני גזירי עצים היא עבודת יום היה מן הראוי שיפייסו עליה, דרק עבודת יום בעיא פייס. ואילו עבודת לילה - לא בעיא פייס!
ותיקשי: והרי אברים ופדרים, שמפייסין על העלאתם מהכבש למזבח להקטירם (בפייס הרביעי, כדתנן לעיל כו א), על אף שהקטרה כשירה בלילה?
ומשנינן: שאני אברים ופדרים דסוף עבודה דיממא היא.
ומקשינן: והרי תרומת הדשן, שהיא עבודת לילה, ובכל זאת היו מפייסין עליה (הפייס הראשון בריש פרקין)?
ומשנינן: התם תיקנוה משום מעשה שהיה, שהיו רצין שני כהנים, לעיל בריש פרקין. ולכן תיקנו לה פייס על אף שבאמת לא היה ראוי לעשות כן, כיון שהיא עבודת לילה.  7 

 7.  הגמרא לא מתרצת כדלעיל, שתחילת עבודה ביממא הוא. כי לעיל בריש פרקין נחלקו שתי לשונות בכך, ורוצה הגמרא ליישב כאן גם לפי הלשון הסובר שאינה תחילת עבודות היום אלא עבודות לילה היא. ולעיל נוקטת הגמרא כלשון השני, שבכך מתיישבים דברי רבי זירא, וממילא קשה ממנו על רבי יוחנן. והגמרא מבקשת להעמיד דברי רבי יוחנן גם לפי אותו הלשון. תוד"ה למימרא, ולעיל בע"א ד"ה תחלת. ובתוס' הרא"ש מיישב, שלעיל, ביחס לסידור המערכה שהיה בלילה, נחשבת תרומת הדשן לעבודת יום. אבל כאן, לעומת סידור שני גזירי עצים שהיה ביום, לא מספיק הטעם שהוא תחלת עבודת היום כדי שיחשב בגלל זה לעבודת יום ממש.
ומקשינן על התנאי השני המשתמע מדברי רבא, שרק עבודות שזר חייב עליהם מיתה מפייסין עליהן: למימרא, דרק עבודת יום, ורק עבודה שזר חייב עליה מיתה - בעיא פייס.
אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה - לא בעיא פייס?
ותיקשי, והרי שחיטה, שהיא כשירה בזר, ובכל זאת היה עליה פייס (בפייס השני במשנה לעיל כהא)!?
ומתרצינן: שאני שחיטה, דתחילת עבודה של הקרבן היא. ולכן מפייסין עליה, למרות שכשירה בזר.  8 

 8.  ובזה מיושב גם למה מפייסין על דישון מזבח הפנימי והמנורה והולכת אברים לכבש, למרות שאין הזר חייב עליהם. כי דישון המזבח הוא תחלת עבודת ההקטרה, ודישוו המנורה תחילת ההדלקה, וכן הולכת אברים לכבש היא תחלת ההקטרה. תוס' ד"ה אין, ותוס' הרא"ש.
אמר הקשה מר זוטרא, ואיתימא רב אשי הקשה זאת:
והא אנן לא תנן הכי שסידור שני גזירי עצים הוא עבודת יום, כדברי רבי יוחנן!
דתנן: אמר להם הממונה לכהנים בבית המקדש: צאו וראו אם כבר האיר היום, והגיע זמן השחיטה של תמיד של שחר. לפי ששחיטת הקרבן פסולה בלילה, שנאמר "ביום זבחכם יאכל".
ואילו "צאו וראו אם הגיע זמןסידור שני גזירי עצים" - לא קתני. אף על פי שהסידור היה עוד לפני שחיטת התמיד. ומשמע מכך שלא הקפידו בו על אור היום שסידור גזירי העצים כשר אף בלילה?  9 

 9.  והא דכתיב "בבקר בבקר" יש לפרש את פעמיים "בקר", שהוא הבקר שלפני הבקר, דהיינו מחצות הלילה. לקמן כח. א. בתוד"ה אף וריטב"א כאן.
ומתרצינן: לעולם גם סידור שני גזירים כשר רק ביום.
אלא שלכך לא קתני לה, משום דרק הך עבודה דלית לה תקנתא, שאין לה תקנה אם נעשית בלילה, כמו שחיטה, קתני לה.
ואילו הך עבודה דאית לה תקנתא, כמו סידור שני גזירי עצים, שגם אם יעשוה בלילה אפשר לפורקן ולחזור ולסדרן ביום - לא קתני לה.
לפי שלא הטריחו בשל כך את הכהנים לעלות לגג ולראות אם אכן כבר האיר המזרח, כי גם אם תארע טעות, ויסדרו את העצים בעוד לילה, אפשר עדיין לתקנם, על ידי פירוקם ועריכתם מחדש.
ואיכא דאמרי: קושיית רבי זירא לרבי יוחנן שאמר זר שסידר את המערכה חייב מיתה, היתה בלשון אחרת:
וכך מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה, ופסולה בזר, להתחייב עליה הזר מיתה!?  10  והלא כלל בידינו (לעיל כד א) כי רק בעבודה תמה חייב הזר מיתה, דהיינו עבודה המסיימת ומשלימה את הדבר, ולא עבודה שיש אחריה עבודה נוספת כדי להשלים.

 10.  עיין בהערה 5, וכאן גם רש"י יודה שהקושיא אינה רק לענין חיוב מיתה. שהרי גם עבודה שאינה תמה פסולה בזר. ליקוטי הלכות הנ"ל. ועיי"ש שכתב להלכה, שהדבר תלוי בין שתי הלשונות. ללישנא קמא סידור מערכה כשר בזר, ולאיכא דאמרי פסול בזר.

דרשני המקוצר[עריכה]